"תכלה שנה וקללותיה" נאמר בפיוט "אחות קטנה" בפתח תפילות ראש השנה, ונראה כי מזמן לא הייתה שנה שהאמרה הזאת כה התאימה לה כמו 2014.

השנה החולפת הייתה מלאה בסיפורים שליליים, שנראה כי רק התחרו זה בזה בשאלה מי מסוכן יותר לביטחונו של העולם. רק תזכורת קצרה לשנה המורכבת שעברה עלינו: המהפכה העממית באוקראינה הצליחה להפיל את השלטון הפרו-רוסי, אבל התפתחה לסיפוחו של חצי האי קרים על ידי רוסיה והסלימה למלחמת אזרחים במזרח המדינה, שהולידה מחדש מלחמה קרה בין רוסיה לבין המערב.

חברת מלזיה איירליינס עלתה לכותרות בעקבות שתי מכות כואבות. במרץ, בתעלומה הגדולה ביותר בתולדות התעופה האזרחית, נעלמה טיסה 370 באופן מסתורי מעל האוקיינוס ההודי עם 239 נוסעים ואנשי צוות. ביולי הופלה טיסה 17 מעל אוקראינה, וכל 298 הנוסעים ואנשי הצוות נספו. בקיץ הכרנו שם חדש על מפת ארגוני הטרור - דאעש (המדינה האסלאמית) - שכבש את צפונה של עיראק ומערבה ואת צפון-מזרח סוריה והכריז על הקמת ח'ליפות אסלאמית, תוך שהוא מקדם אידיאולוגיה קיצונית שמלווה בסרטונים של עריפות ראשים. מאות מתנדבים מהמערב כבר הצטרפו לשורותיו, והארגון היווה השראה לניצנים של מה שנראה כמו גל טרור בינלאומי.


במערב אפריקה צץ מחדש נגיף האבולה, שבהתפרצות האכזרית ביותר שלו אי פעם קטל עד כה יותר מ-7,000 בני אדם בליבריה, בסיירה לאון ובגינאה, ונראה כמו התגשמות של סיוט מסרטי סוף העולם של הוליווד. בארצות הברית, דווקא כשבבית הלבן יושב הנשיא השחור הראשון, התפרץ מחדש השד הגזעני בשורת תקריות שבהן שוטרים לבנים הרגו גברים ונערים אפרו־אמריקאים, כולל השבוע. המחאה נגד היד הקלה של השוטרים על ההדק סחפה את כל ארה"ב וקיבלה תפנית דרמטית כששני שוטרים הוצאו להורג, פשוטו כמשמעו, בברוקלין. 

מרבית האירועים הללו צפויים ללוות אותנו גם בחודשים הקרובים, לטוב ולרע. אבל כעת, במקום להסתכל לאחור, הגיע הזמן לבחון מהם חלק מהסיפורים הנוספים שצפויים לספק כותרות בולטות במהלך 2015.

אפגניסטן: מבחן הטאליבן

בשבוע הבא תסתיים באופן רשמי המלחמה באפגניסטן, 13 שנה אחרי שכוחות הקואליציה בהובלת ארצות הברית פלשו למדינה כדי להפיל את שלטון הטאליבן - שנתן מחסה למחבלי אל-קאעידה שביצעו את מתקפת הטרור ב-11 בספטמבר. מרבית חיילי הכוח הרב-לאומי ישלימו את יציאתם מהמדינה, למעט אלפים בודדים של חיילים אמריקאים שיישארו כדי לאמן את כוחות הביטחון המקומיים ולהמשיך במרדף אחרי אל-קאעידה.

אז יתחיל מבחן כפול עבור המדינה שכבר שכחה מתי ידעה יציבות כלשהי. בזירה הביטחונית מוטל על כוחות הצבא והמשטרה לסכל את הניסיונות הצפויים של חמושי הטאליבן לבצע פיגועים כבר בתקופה הקרובה, ובמיוחד עם סיום החורף הקשה, במטרה להרחיב את האזורים בשליטתם. התקריות שבהן תומכי טאליבן הצליחו להסתנן לשורות כוחות הביטחון ולפגוע בחיילים זרים מעידות כי הסינון בקרב לובשי המדים עדיין זקוק לשיפור משמעותי. 

דווקא הפיגוע בבית הספר בעיר פשוואר שבפקיסטן בשבוע שעבר, שבו נרצחו יותר מ-130 ילדים, עשוי לסייע בהשגת המטרה. הרשויות בפקיסטן ובאפגניסטן סיכמו על לחימה משותפת בחמושים האסלאמיסטים משני צדי הגבול, ולנוכח הזעזוע שגרם הפיגוע, סביר להניח שהפעם הם גם ינסו להפגין נחישות אמיתית במלחמה בטרור. 

במקביל, יש לאפגניסטן אתגר בזירה הפוליטית. ההחלטה על שלטון משותף של הנשיא אשרף ע'אני ושל מנכ"ל הממשלה עבדאללה עבדאללה, במטרה לסיים את המחלוקת ביניהם אחרי הבחירות לנשיאות, נראית בינתיים כפתרון שמצליח לעמוד בציפיות, והשניים משתפים פעולה. 

אם אכן כך יימשך, זו יכולה להיות בשורה חיובית ביותר עבור המדינה, שזקוקה למוסדות פוליטיים יציבים ונקיי כפיים על מנת לפעול לרווחתם של התושבים ולמען קידומה של אפגניסטן ופיתוחה. אבל אם יצוצו חילוקי דעות שיערערו את השותפות בין ע'אני לבין עבדאללה, עלול להיווצר מאבק כוחות וואקום שלטוני, שאותו ישמחו מאוד לנצל לטובתם פעילי הטאליבן וארגוני טרור נוספים.