אני נשוי ואב לשלושה ילדים קטנים. לפני שבע שנים עברתי תאונת עבודה, ומאז אני בבית, לא מסוגל לעבוד. לצערי בגלל המצב גם אשתי נאלצה לעזוב את מקום העבודה שלה, כדי שתוכל להסיע אותי לטיפולים. הרופאים קבעו כי בעקבות התאונה צריך לכרות את רגלי השמאלית, אבל אני לא מסוגל לעשות את זה ואני ממש משותק מפחד. גם מבחינה זוגית המצב ממש לא טוב, ומה שמחזיק היום אותי ואת אשתי יחד זה הילדים. אני לא רוצה להפיל על ילדי גם את הסיפור של הקטיעה, בנוסף לכל הצרות שהם חווים. מה עלי לעשות?


 
"לדעתי היום, במצב כפי שהוא, אתה 'מפיל' על ילדיך דברים הרבה יותר כבדים מהקטיעה, אתה מפיל עליהם את הכניעה של אבא שלהם. אתה לא מנהל את החיים שלך קדימה, ונראה כי מאז התאונה שעברת החיים שלך קפאו. בשנים האחרונות המשפחה שלך סופגת כל כך הרבה דברים, ונראה שהמתנה הכי טובה שאתה יכול לתת להם זה את הקטיעה הזאת. "אתה חייב להחליט לבחור בחיים שלך מחדש, ולדעתי קטיעת הרגל שלך תהיה מנטאלית ורגשית. אתה נמצא כעת באזור נוח: מצד אחד, לעמוד מנגד כשהחיים חולפים זה דבר נורא, אבל מצד אחר זה גם מקום ממכר כי אין שם התמודדות.


אם אתה רוצה לתת לילדים שלך מתנה, קח סיכון ותילחם כדי לחזור להנהיג את המשפחה שלך. קטע את שבע השנים האלה ותתחיל ברמה הפיזית: אסוף את בני המשפחה ותודיע להם ששבע השנים הקשות נגמרו, תודה להם על התמיכה ותכריז בפניהם שאתה שם סוף לתקופה הזאת. גם אם יש בך פחד, זה לא נורא, תתוודה בפני בני משפחתך שאתה מפחד. כך תלמד אותם שיעור חשוב מאוד בחיים: אדם אמיץ זה בן אדם שמפחד ופועל למרות הפחד שלו".


 בני הוא רווק בן 31 , וגר איתי ועם בעלי. לפני כחצי  שנה הייתה לו בת זוג, והוא חשב שיתחתן איתה, אך היא נפרדה ממנו ושברה את לבו. מאז, בחצי השנה האחרונה, מערכת היחסים בינינו קשה מאוד, והוא לא מתקשר איתנו. חוסר התקשורת עם בני מכביד עלי, וכואב לי מאוד. כיצד אפשר לשנות את המצב הקיים? 

"לעתים, כאשר בני אדם חווים מפלה או משבר, יש שלבי אבל שהם צריכים לעבור כדי להתמודד ולהתגבר על הקושי. לפעמים, עצם זה שמקבלים אותנו באבל שלנו, גורם לכך שנצא מהאבל הכי מהר שאפשר. אל תיבהלי שבנך קצת 'זומבי' ונשאב אל תוך הכאב שלו, כל אחד מתמודד עם אבל בצורה שונה. גם אם קשה לך שהוא מתרחק ולא משתף אותך, עדיף שתכבדי אותו ותימנעי מלדבר על הנושא, כי ברור שעדיין כואב לו. "את צריכה לעשות הרבה ניסיונות עד שתצליחי לגעת בו: תנסי לדבר איתו על נושאים אחרים, תציעי לו שילווה אותך לכל מיני מקומות, ותבקשי את עזרתו בכל מיני דברים שהוא מבין בהם. סביר להניח שייקח קצת זמן עד שבנך ייפתח אלייך, אבל אל תנסי למצוא פתרונות קסם. צריך להשקיע ולהתמיד, ובסוף זה יקרה".


 
אני בן 34 , נשוי עם ילד. מגיל 18 אני מתמודד עם בעיית הימורים. לאחרונה החלטתי שאני רוצה לעשות שינוי ונרשמתי לסדנה להתמכרויות. בעקבות ההימורים נקלעתי לחוב של 50 אלף שקלים, אבל הבנק שלי לא מוכן לתת לי הלוואה כדי לכסות אותו. החלטתי לקחת הלוואה דרך גוף חיצוני שמוכן להלוות לי את הכסף, בתנאי שאתן הערת אזהרה על הבית שלי. אני מעדיף שאשתי והמשפחה שלי לא ידעו על החוב. אני בתקופה יחסית טובה בחיי: יש לי בית משלי ורכב חדש, ואני לא רוצה להרוס הכל בגלל חוב כזה. מה עלי לעשות?


"כל הכבוד שהחלטת להיגמל ולפעול נגד בעיית ההתמכרות שלך. זה לא מובן מאליו! לשאלתך, אני נגד ההלוואה מגוף חיצוני, לעניות דעתי זה פתרון רע מאוד ובמיוחד מול אשתך. אל תרשום הערת אזהרה על הבית בשביל סכום כזה - המחיר יקר מדי. "עליך להתמודד עם ההשלכות של המעשים שלך. אני מבין שזה יכול להיגמר רע, אבל אם תאבד את ביתך המצב שלך יהיה הרבה יותר גרוע. אני מציע שתפנה לבנקים נוספים ותבקש הלוואה.


אתה יכול לתת כעירבון את הרכב החדש שלך, בעיקרון אני גם נגד זה אבל אם אתה משתעבד, עדיף שזה יהיה על רכב ועדיף שזה יהיה מול בנק. כמו כן אני מציע שתפנה למשפחה שלך, תתוודה, תגיד שאתה רוצה להתחיל מחדש ותבקש מהם עזרה. כל אחד מאיתנו טועה ואף אחד לא מושלם, אבל עדיף שתעצור את כדור השלג הזה לפני שהוא יגדל עוד יותר". 

מתוך תוכניתו של אלון גל, כל יום שישי ב-08:00 ב"רדיו ללא הפסקה".
הביאה לדפוס: ליאת מלכא בלכטובסקי