סערת המפכ"ל רוני אלשיך וקהילת יוצאי אתיופיה היא סערה בכוס מים ודוגמה קלאסית לציניות שמכתיבה את סדר היום התקשורתי. משעות הבוקר רבצו עיתונאים באחד האירועים היותר משעממים השנה של לשכת עורכי הדין. בשעות הצהריים התנצלו שם על פאנלים מפוהקים בשלהי הפגרה, שהמשתתפים בהם לא התאוששו עדיין מהג'ט לג של האולימפיאדה.
לקראת ערב קברניטי הלשכה אפילו נראו מודאגים מהיעדר כותרות בנאומים של שרת המשפטים ונשיאת בית המשפט העליון, אשר הפעם לא אמרו מילה על התערבות פוליטיקאים במינוי שופטים. גם מבקר המדינה יוסף שפירא והיועמ"ש אביחי מנדבליט שמרו על ריחוק מהפרשות הגדולות, בזמן שהפצ"ר שרון אפק דיבר ברמיזה בלבד על הקשר שבין טוהר הנשק לבין טוהר המשפט בצבא.
בסביבות השעה שש וחצי בערב עלה לנאום המפכ"ל. הוא הרעיף שבחים על מדיניות המשטרה הקהילתית שהוא מנהיג ולא הכין מילה על שחיתות ציבורית או על פרשות משפחת נתניהו. ואז, בסיומו של השעמומון נזרקה לחלל האולם שאלה על יחס השוטרים לאתיופים, והמפכ"ל נפל.
"הם קודם כל לא אתיופים, אלא יהודים וישראלים לכל דבר", השיב בספונטניות מגוננת, "אבל צריך לומר, בכל המחקרים בעולם הוכח שמהגרים מעורבים בפשיעה יותר מאחרים, וגם צעירים מעורבים יותר בפשיעה. זה לא צריך להפתיע, אבל כאשר שני הגורמים האלה מתערבבים, נוצר המצב שקהילה אחת באופן סטטיסטי מעורבת יותר בפשיעה מאשר קהילות אחרות. מטבע הדברים, כאשר שוטר פוגש חשוד המוח שלו חושד בו יותר מאשר היה חושד בו אילו היה מישהו אחר, זה טבעי".
ב־YNET, האתר שנתן חסות לאירוע, בחרו לעצור כאן את הווידיאו ולהריץ את הכותרת שהבעירה את כל המרחב הקיברנטי. עקב הסמיכות לשעה שמונה בערב, גם עורכי המהדורות המרכזיות המשמימות של הטלוויזיה בסוף אוגוסט קפצו במהירות הבזק על המציאה המתועדת בווידיאו, ובלי לבדוק את המשך דבריו הספיקו להבעיר ללא צדק גם את הקהילה האתיופית שנכוותה כבר ממילא. עם בוקר שיטור היתר הפך לאייטם מרכזי גם בכל תוכניות הרדיו, אבל צודק רזי ברקאי, הכל דיבורים.
שהרי באותה נשימה המפכ"ל אלשיך הכה על חטא, בכנות שאינה אופיינית לשוטרים: "זיהינו באיחור שקיימת בעיה של שיטור יתר ביחס לקהילה, וזה שנה אנו פועלים עם מנהיגי הקהילה לצמצומו", אמר וכבר לא זכה להקשבה של המבזקנים התזזיתיים. "כחלק מהעשייה הצבנו יעד של סגירת תיקים, בדגש על כאלה הנובעים מחיכוך עם שוטרים. הדרך עוד ארוכה, אך לשמחתי, לפי הסקרים האחרונים האמון עם הקהילה בסימן עלייה". כך בא לברך, אבל בגלל תאוות רייטינג ועריכה רשלנית יצא מקלל.
המשטרה, על כל תחלואיה המקוממים, היא לא הבעיה במקרה הזה. המשטרה, בתי המעצר ובתי הסוהר הם התוצאה. עכשיו תורם של מקנטרי המפכ"ל במהדורות השונות להפנות את יוצאי אתיופיה אל הפוליטיקאים ואל מקבלי ההחלטות, האחראים האמיתיים למצבה הירוד של העדה. הכתובת הייתה על הקיר מאז ממשלות מפא"י הסוציאליסטית, שהצמיחו שכונות מזרחיות בוואדי סליב ובמוסררה, וממשלות הימין הקפיטליסטי, שהנציחו אותן במנטליות העבד כי ימלוך מבית היוצר של מרכז הליכוד. ממשלות האחדות המקומבנות שבאו לאחר מכן וקלטו את האתיופים הראשונים, רק חזרו על מחדלי העבר חרף כל האזהרות, כאשר שיכנו את עולי אתיופיה בשכונות שהמזרחים המשוקמים עזבו אחרי 40 שנות עוני ופשע.[
נציגי המחאה החברתית, שהפכו את המשטרה לשק החבטות שלהם, מוזמנים לזעוק כעת נגד שר הרווחה חיים כץ, שאת עוצמתו הפוליטית הוא מפנה לטובת הוועדים הגדולים. מה בין האיש הציני הזה לבין אוכלוסיות המסכנים? מה חלקה של מערכת החינוך ברקורד הפלילי של יוצאי אתיופיה תחת המגלומניה האליטיסטית־אשכנזית של שרי חינוך מתנשאים כמו שי פירון ונפתלי בנט? ושרות הקליטה המנותקות מישראל ביתנו, האם הן תרמו לעדה הכי מדוברת במדינה? התשובות אצל ראש הממשלה נתניהו, אשף הקיצוצים בתקציבי המגזר הציבורי.
במקום להלין על המשטרה מותר להפנות אצבע מאשימה גם אל החזון השנוי במחלוקת של שר האוצר משה כחלון ושר השיכון מטעמו, אלה אשר מטילים את כל כובד משקלם על דירות חדשות למעמד הביניים, אבל מתעלמים מטיפוח שכונות הדיור הציבורי, מה שממצב בתחתית את האתיופים מאשקלון, רחובות, נתניה ושאר גטאות, המנפקים את הסטטיסטיקות הפליליות הכואבות שעליהן מדבר המפכ"ל.
התנהלות בשם המוצא
ועדיין, בשבוע כזה אין לפטור את המשטרה ומערכת אכיפת החוק מאחריות לממשק הקלוקל מול הקהילה האתיופית. בחודש יוני נעצר צעיר מהקהילה, בחשד שהניף סכין באוויר נגד אחיו אשר הכה אותו נמרצות. אחרי עשרה ימי מעצר הגישה התביעה המשטרתית כתב אישום ובקשה למעצר עד תום ההליכים, הליך מרחיק לכת כאשר מדובר בנאשם ללא עבר פלילי. בית משפט השלום באשקלון האריך את מעצרו בעוד ארבעה ימים עד לדיון בבקשה, החלטה שקוממה את המשפחה.
אדם ממוצא אחר היה משתחרר אחרי יומיים, הטיחו בני המשפחה בסנגור הציבורי, ופנו לעו"ד פרטי בשם אייל אבולעפיה, אשר הגיש ערר לבית המשפט המחוזי בבאר שבע. השופט נתן זלוצ'ובר דחה בציניות את הדיון בערר לארבעה ימים, מה שקומם עוד יותר את הסנגור, המוכר בעמדותיו הלוחמניות, ובאותו יום הוא פנה לבית המשפט העליון. השופט עוזי פוגלמן לא דן בבקשה, אבל המליץ לסנגור להגיש בקשה דחופה למחוזי בבאר שבע.
למחרת, שישי בבוקר, הוזעק השופט זלוצ'ובר, והסנגור טען שמדובר בנאשם נורמטיבי לחלוטין, חייל משוחרר, ש"אם לא מוצאו, לא היה יושב במעצר כל כך הרבה זמן ביחס למעשים המיוחסים". השופט דחה את החלטתו בערר ליום ראשון והקפיד להביע בפרוטוקול את מורת רוחו על הערת הסנגור: "עלתה טענה שהתנהלות התביעה הושפעה ממוצאו של העורר, טענה קשה וחמורה שאין לה כל בסיס, והיא בבחינת דיבה של ממש".
ומי ניצל את מצב הרוח הנרגן של השופט באותו בוקר שישי? ראש התביעה המשטרתית במחוז דרום, סנ"צ עו"ד ערן נהון, מיהר להגיש תלונה לוועדת האתיקה בלשכת עורכי הדין נגד עו"ד אבולעפיה. "אין להכביר מילים מתחושת הקבס ושאט הנפש... אמירה כי משטרת ישראל והתביעה המשטרתית מונעות משיקולים גזעניים היא מקוממת ואין לתת לה מקום בגבולות הדיון המשפטי והשיח הדמוקרטי, היא גם מסוכנת ומחייבת טיפול אתי נחוש וחסר פשרות אשר יוקיע את האמירה ואת האומר".
עו"ד אבולעפיה הגיב בכישרון על התלונה והוא מצטט בה גם נתונים קשים על שיטור יתר ושיפוט לחומרה של בני העדה, כפי שחשפה ועדת פלמור, אבל מעניין מה חשב לעצמו השבוע סנ"צ נהון למשמע דבריו הכנים של המפכ"ל.
“הניסיון לקשור בין אירוע זה לדברי המפכ״ל הזוי ומופרך", טוענים בדוברות המשטרה. “לנוכח ביקורתו החריגה בחריפותה של בית המשפט, מצא לנכון סנ"צ נהון להעביר את הפרוטוקול לוועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין לטיפולה לפי שיקול דעת חבריה".
רשימות נוספות של אמיר זוהר ב־POSTA.CO.IL
[email protected]