יש חשיבות רבה לדוח שפרסם אתמול משרד החוץ. ככלל, הדין הבינלאומי אינו נוטה להתערב בענייניהם הפנימיים של מדינות, אלא בנסיבות מיוחדות, כמו פשעי מלחמה, למשל. אם פשעים אלו מתבצעים, הם בהחלט מעניינה של הקהילה הבינלאומית, ועל כן למוסדות המשפט הבינלאומי אין נכונות לעבור עליהם לסדר היום.
לעומת זאת, מוסדות המשפט הבינלאומיים, על פי סמכויותיהם ומהותם, נכנסים לפעילות רק כשמדינה שעולים נגדה חשדות לביצוע פשעי מלחמה, או שפועלת בניגוד לדיני המלחמה - אינה עושה דבר בעצמה. לכן, כדי להקטין את החשיפה של ישראל, קברניטיה המדיניים והצבאיים וחיילים בסדיר ובמילואים - נכון מצדה של מדינת ישראל לערוך בדיקות פנימיות ולפעול בדרך משפטית נאותה, אם וכאשר מתגלים פגמים ומעשים אסורים על פי דיני המלחמה.
אם הקהילה הבינלאומית תשתכנע שהבדיקות והחקירות - וככל שיקום צורך, גם המשפטים הפנימיים - נעשו כדין, כך קטנים יותר הסיכויים שהמוסדות השיפוטיים הבינלאומיים יפעלו נגד מדינת ישראל.
חשוב לציין שלדוח משרד החוץ אמורים להצטרף בעתיד הקרוב דוח מבקר המדינה וגם חקירות של הפרקליט הצבאי הראשי, לרבות החלטותיו על העמדת לוחמים שסטו מהדרך לדין.
מוסדות החקירה והבדיקה שלנו נחשבים בעולם כאמינים. לפיכך, המשוואה ברורה למדי: ככל שייראו הדוחות והבדיקות הפנימיות של ישראל בעולם כמהימנים ומקצועיים יותר וייתפסו ככאלה, כך פוחת החשש שמוסדות השיפוט הבינלאומיים ידונו בענייננו. זאת למרות הדוח של ועדת שאבאס, המוטה נגדנו.