"תפסת מרובה, לא תפסת", זה המסר שהעביר הבוקר בג"ץ לראש הממשלה בנימין נתניהו. או במילים פחות נמלצות: יש גבול לכל תעלול. להחזיק בתפקיד ראש הממשלה, פלוס עוד 4 או 5 תיקים, זה לא רציני, זה לא סביר, זה לא הגיוני.
נתניהו היה יכול לסגור דיל עם העתירה של "יש עתיד" (באמצעות עוה"ד הנמרצים רונן אביאני וגיא בוסי) בזול, ופשוט לשכנע את יעקב ליצמן לתפקד כשר, ולא במעמד התמוה של "סגן שר במעמד שר". יאיר לפיד ויעל גרמן היו מסתפקים בזה. אבל לא. נתניהו לעולם לא יסגור מחיר זול מראש. הוא יעדיף לשלם ביוקר, אחרי שאכל את הדגים הסרוחים. ולכן, יחד עם ליצמן, הם ניסו קומבינה: הציגו בפני בג"ץ מתווה לפיו נתניהו יתפקד כשר בריאות במשרה "כמעט מלאה", יישב עם ליצמן ארוכות פעם בשבוע לפחות, יעבור על כל הנושאים, יחתום על כל המסמכים ויקח חלק פעיל בכל ההחלטות. בג"ץ השליך את המתווה הזה מכל המדרגות.
למה? זה פשוט. בבג"ץ יודעים לעשות חשבון. אם נתניהו משקיע את כל השעות השבועיות האלה אצל ליצמן, ומשקיע מספר דומה של שעות במשרד החוץ, במשרד התקשורת ובמשרד לשיתוף פעולה איזורי (סך משרדיו), איזה זמן יישאר לו לנהל את ענייניה הפעוטים של המדינה?
נשאלת השאלה המוצדקת, אם רבין ופרס וראשי ממשלה נוספים היו יכולים להחזיק בעוד תיק, למה ביבי לא?
התשובה פשוטה: כשאתה מחזיק בתפקיד ראש הממשלה ושר בטחון, זה דבר אחד. כשאתה מחזיק בתפקיד ראש הממשלה ועוד 4 תיקים, זו דבר אחר, שנראה יותר כמו חלטורה.
השופט חנן מלצר, שמבין פוליטיקה והיה היועץ המשפטי של מפלגת העבודה בעידן אחר, העיר את ההערה הזו: "בפעם הקודמת (עתירה קודמת מ-2009, ב.כ.) הסברתי שראש הממשלה לא יכול בכלל להיות שר. בחוק יסוד הממשלה הקודם היה סעיף שאמר שראש הממשלה יכול להיות גם ממונה על משרד וגם להיות שר, בחוק יסוד הממשלה הזה הורידו את הסעיף הזה. קרי, הוא לא יכול להיות בכלל בצד תפקידו כראש ממשלה לשמש כשר, לכן כל המתווה יש לו פסול בעצם זה שהוא גם שר וזה הוא לא יכול לעשות לפי חוק יסוד הממשלה הנוכחי. יותר מזה, מוסדר וכתוב שיש מקרים שראש הממשלה יכול להיות שר, מתי? כשר מתפטר, נפטר, כשנבצר ממנו למלא את תפקידו וזה רק באופן זמני וגם זה הופעל בממשלה האחרונה. אז פה ככל שאתם במתווה הזה דוחפים או מסיטים את הכובד לראש הממשלה שיתפקד כשר אתם נופלים לבעיה האחרת שראש ממשלה בכלל ברגיל לא יכול לשמש שר...."
פירוש הדבר: השופט מלצר מסיק מלשון החוק ומהעובדה שהחוק כן מונה את המקרים בהם ראש הממשלה יכול להיות שר, את המקרים בהם הוא לא יכול. משמעותה של הפרשנות הזו דרמטית: או שנתניהו ישנה את חוק היסוד ויוכל להיות גם ראש ממשלה וכל איזה שר שהוא רוצה (למה בעצם שלא יהיה ראש הממשלה וכל השרים?), או שהממשלה מתרחבת בעוד 4 שרים לפחות. ויהיה צורך למנות שר חוץ (ארדן, סילבן וכץ, למקומות, היכון, רוץ). ויהיה צורך למנות שר תקשורת (איזה אסון). ויהיה צורך לחזור להתנהל כמו מדינה מסודרת, ולא כמו רפובליקת בננות דיקטטורית.