הפעם זה נשמע ונראה אמיתי מתמיד. הרמיזות המגיעות מפקידי ממשל הם שפולארד ישוחרר, סוף־סוף, לקראת נובמבר, כשירצה 30 שנה ממאסר העולם שהושת עליו.
לוועדת השחרורים של שירות בתי הסוהר האמריקאי יש סמכות לקצוב את עונשו של אסיר. הנשיא ברק אובמה יוכל לרמוז (אף שאמש הכחישו עוזריו שהם מעורבים בתהליך) כי מהלך זה עשוי לשפר את היחסים עם ישראל על רקע המתיחות בשל הסכם הגרעין והיחסים העכורים עם ראש הממשלה בנימין נתניהו. מהלך כזה יכול גם להשפיע, אם כי רק בשוליים, על כמה חברי קונגרס אוהדי ישראל, העוינים את הנשיא בשל ההסכם עם איראן.
לוועדת השחרורים של שירות בתי הסוהר האמריקאי יש סמכות לקצוב את עונשו של אסיר. הנשיא ברק אובמה יוכל לרמוז (אף שאמש הכחישו עוזריו שהם מעורבים בתהליך) כי מהלך זה עשוי לשפר את היחסים עם ישראל על רקע המתיחות בשל הסכם הגרעין והיחסים העכורים עם ראש הממשלה בנימין נתניהו. מהלך כזה יכול גם להשפיע, אם כי רק בשוליים, על כמה חברי קונגרס אוהדי ישראל, העוינים את הנשיא בשל ההסכם עם איראן.
פולארד בן ה־60 הוא קורבן. קורבן של מערכת המודיעין של ישראל -מוסד ואמ״ן - שלא הפעילו אותו אך נהנו מתוצרי המידע שהעביר וידעו לבטח שמקורם במרגל באמריקה. הוא קורבן של הדרג המדיני (שמיר, פרס, ארנס ורבין), שידע על פעולות הריגול על אדמת ארה״ב ואישר את הפעלתו.
פולארד לא היה המרגל היחיד שישראל הפעילה על אדמת ארה״ב. ולכן גם כשהציע את שירותיו לקצין חיל האוויר אביעם סלע, שהעבירו להפעלה לרפי איתן, אז ראש הלשכה לקשרי מדע (לק״ם), יחידת הריגול הסודית של משרד הביטחון, זה לא נראה כמעשה חריג. ריגול בארה״ב היה דפוס פעולה שהתקיים שנים רבות לפניו. ישראל, ברוב חוצפתה, תקעה שוב ושוב סכין בגב מיטיבתה ושותפתה האסטרטגית. למזלה הרב היא לא נתפסה עד אז באופן כה בוטה וגלוי, אף שקדמו לפולארד ונרשמו גם אחריו כמה תקריות שבהן ישראלים, כמו ארנון מילצ׳ן או קצינים בצה״ל בכלל ובחיל האוויר בפרט, נחשדו או נתפסו בניסיונות להבריח ציוד, טכנולוגיות ותוכניות סודיות ביותר שארה״ב סירבה למכור לישראל.
פולארד הוא גם קורבן של סוכנויות הביון, בעיקר ה-FBI והצי ושל משרד המשפטים האמריקאי, שנקמו בפולארד ובישראל וביקשו להעביר מסר ברור, למען יראו וייראו. הוא גם קורבן של לפחות שני נשיאים - ביל קלינטון וג׳ורג בוש - שהיו מוכנים להעניק לו חנינה שהייתה מביאה לשחרורו, אך משנתקלו בהתנגדות של הגופים הנ״ל, לא רצו להתעמת איתם.
אך פולארד הוא בראש וראשונה קורבן של עצמו. אומנם הוא היה ציוני שאהב את ישראל או היה גם ״חולה ביון״, שבצעירותו ביקש להתגייס למוסד ואחר כך ל-CIA ונדחה, עד שהתקבל למודיעין של הצי האמריקאי. הוא היה קורבן של תאוות הבצע שלו ושל אשתו הראשונה אן הנדרסון־פולארד, שותפתו למזימה. בני הזוג, שצרכו מעת לעת סמים, אהבו את החיים הטובים. לאחר שגויסו והופעלו בידי לק״ם הם אף ניסו או שקלו למכור את החומר שהשיגו למדינות אחרות כמו טייוואן, דרום אפריקה ופקיסטן.
הפעלתו הייתה כמובן משגה. אסור היה לישראל לרגל על אדמת ארה״ב. אסור היה להפעיל יהודי -הפעלה שעוררה את שאלת ״הנאמנות הכפולה״ של יהודי ארה״ב - ואסור היה להפעיל מרגל ביחידת מודיעין אמריקאית.
ההפעלה לא הייתה מקצועית והעידה על השחצנות ועל ביטחון היתר של ישראל שפולארד לא ייתפס. ולמרות הכל, פולארד היה יכול למלט את עצמו. רפי איתן הכין לו תוכנית מילוט. לפולארד היה חלון הזדמנויות של 24 שעות, שבהן הוזמן לחקירה ושוחרר, בלי שיהיה עליו מעקב. לפי התוכנית, היה עליו לעלות על אוטובוס ולחצות את הגבול לקנדה. אך הוא השתהה משום שהותיר בביתו מזוודה עמוסת מסמכים שמהם ביקש להיפטר. כשהושם במעקב וחש בו הוא נמלט לשגרירות ישראל. איתן הורה לקצין הביטחון לסלקו ממתחם הבניין, ובצדק. כך היה נוהג כל איש מודיעין. יש בעולם האכזרי הזה מה שמכונה ״מרחב הכחשה״.
אף שהתפטר כמי שנשא באחריות לכישלון, איתן, כיום בן 90, לא נענש משום שפעל ברשות ובסמכות. מאז הופקו הלקחים וישראל, עד כמה שאפשר לדעת, אינה מרגלת על אדמת ארה״ב.
צריך רק לקוות שתקלה של הרגע האחרון או שינוי עמדה לא ימנעו את שחרורו, וג׳ונתן פולארד ישוב למקום ש בו הוא רואה את ביתו. נקווה שיאריך ימים ויזכה לשנים רבות של מעט נחת ואושר בחייו האומללים.