מחיר למשתפן: מי ימצמצץ ראשון, הקבלנים, הנגידה או כחלון?

אלא שאת הביקורת לא ניתן היה למחוק מהדוח. זו לא הייתה פליטת פה. הדוח נשלח מבעוד מועד גם לכתבים, עם אמברגו לפרסום ביום ראשון. אז מה נכתב בו שהיווה את העילה לתבערה התורנית בין פלוג לכחלון, לאחר שקט יחסי שנמשך כמה שבועות?

"הרחבת האשראי במשק תעלה את המינוף של המשק ועלולה להגדיל סיכונים. יש לשקול במשנה זהירות מהלכים כאלה כמו האפשרות למתן אשראי על חשבון החיסכון בפנסיה", נכתב בדוח. על תוכנית מחיר למשתכן, אחת מתוכניות הדגל של כחלון, נכתב: "התוכנית נועדה להפחית את המחיר לצעירים ומתמקדת בבנייה רוויה שלא באזורי ביקוש. התוכנית מפחיתה אומנם את המחיר לזוכים, אבל מגדילה את הביקוש. לא ברור כיצד תשפיע על מחירי הדיור".

באוצר קראו את כותרות הענק ונדהמו. מבחינתם מדובר במקל שנתקע בגלגלי העגלה המנסה לחלץ את שוק הדיור מהבוץ. הרי ידוע שהשווקים בנויים על ציפיות; ואם הנגידה אומרת שתוכנית מחיר למשתכן בעייתית, ברור שהמחירים רק ימשיכו לעלות.

הקבלנים, המסוכסכים עם תוכנית מחיר למשתכן, עטו על ההזדמנות לאחר שקיבלו "אישור מקצועי" לביקורתם. לזכותה של הנגידה ייאמר שהיא תפסה במהירות את עומק התסבוכת. עימות עם שר האוצר הוא הדבר האחרון הרצוי בימים סוערים של רפורמות בבנקאות. עוד באותו יום פתחה במסע למזעור נזקים. 

אבל מה אפשר לעשות חוץ מגניזת הדוח? עוד באותו יום הגשת הדוח נפגשה בערב עם מנכ"ל משרד האוצר שי באב"ד. המנכ"ל, המכבד את הנגידה, קיבל אותה ואת מלוא הסבריה במאור פנים. פלוג הצביעה על נקודות האור שבהן דווקא החמיאה. בנוסף הבהירה (איך לא) שהדברים הוצאו מהקשרם ושהיא דווקא מעודדת מהצעדים שעשתה הממשלה להגדלת היצע הדיור. באב"ד יצא מהפגישה מחויך ומבחינתו התקרית חוסלה.

בבנק ישראל לא הסתפקו בכך וליתר ביטחון נשלחה הנגידה לכיבוי שריפות אצל קרן מרציאנו ב"תוכנית חיסכון". כחלון לא התרשם, מבחינתו הנזק כבר נגרם. שלשום, בכנס עורכי הדין באילת, ניצל שאלה של רינה מצליח כדי לצאת למתקפה חריפה נגד פלוג ויושרתה המקצועית. הוא הזכיר שבתקציב 2015 המליצה הנגידה להעלות מסים ב־8 מיליארד שקל, אבל הוא, כחלון, חסר הניסיון הכלכלי, הוריד מסים ב־7 מיליארד שקל, וצדק. בניגוד לתחזיות השחורות של הבנק המרכזי, הגירעון לא רק שלא עלה אלא ירד לשפל של 2.1%. 

גם לאמיר לוי, הממונה על התקציבים, חשבון ארוך עם פלוג. לפני חצי שנה הטיח בה ביקורת חריפה. "את מדברת על ריסון הביקוש בשוק הנדל"ן. אז בואי ותני כתף וסייעי בסחיבת האלונקה. האוצר העלה את מס הרכישה על קוני דירה שנייה כדי לעצור את הביקוש. אז אולי תגדילי את ההון הנדרש עבור המשקיעים בדיור ל־75% מההון הנדרש?". 

בכל הרחש־בחש הזה ראש הממשלה שתק. שום מילת הגנה, אף קריאת תמיכה או עידוד לפלוג, המשמשת גם כיועצת הכלכלית לממשלה.

אז מהי תוכנית מחיר למשתכן, מושא הביקורת של בנק ישראל, ומה יעדיה? נחזור לתוכנית מע"מ אפס של לפיד, שנועדה אך ורק להיטיב עם הזוגות הצעירים בלי להתיימר להוריד את מחירי הדיור. גם תוכנית כחלון נועדה להיטיב עם אלפי או עשרות אלפי זוגות צעירים, אלא שהמטרה המרכזית הייתה להוריד מחירים - לא רק נקודתית אלא גם בשכונות שמסביב.

שר האוצר סבר שאם בקריית מוצקין, עפולה וראש העין יוצעו במסגרת מחיר למשתכן דירות מוזלות, אין סיבה שהקונים בפרויקטים קרובים של י.ח דמרי, אפריקה מגורים או אזורים ישלמו מאות אלפי שקלים נוספים. אבל המחירים לא ירדו. הקבלנים סירבו לוותר על נתחי הרווחיות, והם ממשיכים למכור ביוקר, אבל כחלון לא מוותר. האוצר ומשרד השיכון מתכננים עד יולי־אוגוסט הצפה של שוק הנדל"ן ב־8,000 דירות נוספות שיוגרלו בין המשתתפים.

לשר השיכון יואב גלנט תהיה הזדמנות נוספת להתחפש לאראלה ממפעל הפיס ולבשר לזוגות הצעירים על זכייתם. השאלה הגדולה בכל סאגת מחיר למשתכן היא מי ימצמץ ראשון: הקבלנים, הנגידה או אולי כחלון. 

הנהלת האוצר התכנסה בתחילת השבוע אצל מנכ"ל המשרד לישיבה ראשונה על תקציב 2017 וחוק ההסדרים. הדיון התמקד בתקציב חד־שנתי, כשהתקציב הדו־שנתי הוא הזבוב שעל הקיר המשקיף על הנוכחים. רק שכולם חוששים לדבר עליו.

בישיבה נחשפו תוכניות העבודה של ראשי אגפי האוצר. אמיר לוי הממונה על התקציבים פתח. דורית סלינגר פירטה את התוכניות לשוק ההון והפנסיה. יעל מבורך, סגנית הממונה, תהיה אחראית לשילוב הרפורמה בבנקאות בחוק ההסדרים.

מתברר שהמלצות "ועדת שטרום" להגדלת התחרות בבנקים יטופלו בחוק ההסדרים כדי להאיץ את הטיפול. בכך תיחסך חקיקה מתישה כולל לובי אפקטיבי שתפעיל פלוג על משה גפני, ידידה מוועדת הכספים. הרפורמה תטופל בוועדת הרפורמות של אלי כהן.

עד סוף החודש תיערכנה עוד מספר ישיבות, כך שכבר בתחילת מאי יוצעו בפני שר האוצר עיקרי התקציב. אמיר לוי הסביר השבוע שהוא מסתייג מתקציב דו־שנתי ועמדתו ברורה. גם כחלון מקטר כדי להעניק גיבוי לעמדת הדרג המקצועי. בכנס לשכת עורכי הדין באילת הוסיף: "אני ממשיך לשכנע את ביבי. מי יודע? אסור לאבד תקווה. תקציב דו־שנתי אינו טוב ומונהג רק בבחריין. יש המון שינויים ועם מדינה כמו שלנו אני חייב גמישות. אבל ראש הממשלה חושב שזה ייתן לו יציבות פוליטית".

השבוע התברר שתקציב דו־שנתי לשנים 2017־2018 הוא עובדה מוגמרת ונמצא כאן כדי להישאר כל עוד ביבי איתנו, וזה אינו מקרי: בלי להרגיש, בכל ממשלות נתניהו האחרונות התקציב היה דו־שנתי: בשנים 2009־2010 וב־2011־2012 (שטייניץ כשר אוצר). בשנים 2013־2014 (לפיד כשר אוצר). בשנים 2015־2016 (כחלון כשר אוצר) וכעת גם בשנים 2017־2018 עם כחלון.

תשכחו מבורות הענק בתקציבים, כשלי התכנון והזיגזגים הפיסקליים. העיקר שהישרדותו הפוליטית של נתניהו תובטח. אבל כדאי להבהיר שגם כחלון תומך בסתר בתקציב הדו־שנתי. למרות מופע הפזרנות של השנה האחרונה, שר האוצר עדיין לא סיפק את הסחורה המובטחת בשתי תוכניות הדגל שלו: הורדת מחירי הנדל"ן והגדלת התחרות בבנקים. המבחן האמיתי הגדול הוא שוק הנדל"ן.

פירות ראשונים של התוכנית מחיר למשתכן ייקטפו אולי רק בקיץ הקרוב. הסיכוי שהמחירים ירדו עד סוף השנה אפסי. דירה במחיר נורמלי ניתן יהיה אולי לקנות רק ב־2017, כשהריבית תרד והקונים יירגעו.

תקציב דו־שנתי הוא ערובה ליציבותו של כחלון לא פחות מזו של נתניהו. נכון שהמהלך עלול לכבול את ידיו, אבל שר האוצר מחזיק במרחב המאפשר הפעלת כיסא המפלט בעיתוי שיתאים עבורו ועבור עשרת המנדטים שלו.

אינני מודאג מתוצאות מפלתה של אשת הנדל"ן ענבל אור. החובות שצברה, בהיקף הנאמד ב־150 מיליון שקל, זניחים בקנה מידה מקרו־כלכלי. "תספורת ראויה" בשוק ההון נחשבת למשהו שמתחיל בכמה מאות מיליוני שקלים.
 

מצד שני, אני גם לא שמח לאידה. אשת העסקים ניצלה לתועלתה עד תום את החורים השחורים במגרש המשחקים ששמו "קבוצות הרכישה" ועשתה ככל העולה על רוחה. ישנן דוגמאות בולטות שאמורות היו להוות בזמן אמת נורות אזהרה לכל משקיע סביר.

אור דרשה "דמי רצינות" בגובה של 100 אלף שקל כדי להיכנס למפעל ההגרלות שלה. בדיעבד, מתברר שאם כבר "דמי רצינות", אור עצמה הייתה צריכה לספקם. כשנשאלה כיצד מכרה עשרות דירות מעבר למותר, טענה שבדומה להזמנות לחברות התעופה, מדובר ב"אובר־בוקינג". השופט העדיף לכנות את התופעה שיטת הפירמידה. 

בכל מקרה, גם מי שזכה בכרטיס השתתף בטיסה לשום מקום. משחק הפירמידה שרד כל עוד מחירי הנדל"ן המשיכו לטפס, וזה קרה בעשר השנים האחרונות. אז נכון שהיו איחורים בפרויקטים וגם פה ושם נדרשה השלמה של עשרות אלפי שקלים, אבל כל עוד החברים הרוויחו הכל תקתק.

עומק הבור נחשף לראשונה כשרשות המסים פתחה בחקירת החשדות להעלמות מס. את המכה הסופית הנחית המפרק, עו"ד איתן ארז. תוך פחות מ־24 שעות לאחר שבני משפחתה הגיעו להפקיד בבנק עשרות אלפי דולרים במזומן הוא הבין עם מי יש לו עסק. לאחר בדיקה ראשונית התברר שהדוחות הכספיים אינם דוחות, הנתונים מופרכים, אין הפרדה בין הכיס הפרטי לקופת החברה, וההבטחות נותרו באוויר. רשויות האכיפה, השופט איתן אורנשטיין (למרות הסבלנות יוצאת הדופן) ועו"ד ארז אינם עוד לקוח מאוכזב שניתן להשתיקו בסיפורי בדים.

השבוע התברר מדוע נלחמה אור בכל כוחה למניעת הפירוק. הרמת המסך והחקירה המשטרתית עלולות לחשוף מעשים פליליים. מתברר שרוכשי הדירות קנו כרטיס למפעל ההימורים בלי להבין על מה הם חותמים. הם לא קנו דירה אלא זכות להשתתף בפרויקט. אין להם ערבות בנקאית, הכסף לא עבר לחשבון נאמנות ולא נרשמה בשמם הערת אזהרה.

בשבועיים האחרונים החליפה אור אנשי מקצוע שגייסה בקצב מסחרר: עורכי דין, יועצי תקשורת וכותבי חוות דעת מקצועיות. האחרון שבהם היה חוקר המשטרה הבכיר לשעבר רואה החשבון יהודה ברלב. הוא גויס למשימה בלתי אפשרית: להוכיח בתוך 24 שעות שהכל בסדר. זה לא רציני וחבל שאיש מקצוע כל כך מוערך היה מוכן לנסות לשמש גלגל ההצלה של אור.

אז מהיכן יבוא הכסף להחזר החובות? אחד "הכיסים העמוקים" עשוי להיות משרד רואי החשבון עמינח־שטיינמץ, החתום על דוחות אור סיטי נדל"ן. עו"ד ארז יעץ השבוע לרואי החשבון לרענן את פוליסת ביטוח האחריות המקצועית ברמז שהתביעה בדרך. ראם עמינח שימש עד סוף 2014 כיועץ הכספי לרמטכ"ל. הוא בעלה של רקפת רוסק־עמינח, מנכ"לית בנק לאומי. ככל הידוע, ללאומי אין קשרים עסקיים שוטפים עם אור. השותף השני במשרד הוא יעקב שטיינמץ, לשעבר דירקטור בבנק המזרחי. לבנק קשרים מסחריים עם אור, והבנק חשוף לקריסה ביותר מ־10 מיליון שקל. בשיא המשבר הוחזרו על ידו עשרות צ'קים, ובדיעבד בבנק נהגו נכון כשלא זרקו כסף טוב אחרי כסף רע.

כמובן שענבל אור היא כתובת מרכזית להגשת תביעה, אבל לא ברור איפה הכסף. אם לא הייתה מסוגלת להזרים 1.5 מיליון שקל לתפעול זמני, ייתכן שבאמת אין לה כסף. מצד שני, האם סביר להניח שאחרי יותר מעשר שנים של "בום" בקבוצות הרכישה היא לא צברה שום רכוש במזומן או בנכסי נדל"ן? תחושת הביטחון הבלתי מעורערת שהפגינה התחלפה השבוע לראשונה בבכי בראיונות לתקשורת.

ומילה נוספת לרשויות הפיקוח ולרגולציה. נכון שקבוצות רכישה פועלות על פי החוק, אבל הגיע הזמן לעשות סדר וכהמלצת עו"ד ארז ליזום חקיקה שתגן על המשתתפים במפעל ההימורים. בזמן שפוליטיקאים מחוקקים את עצמם לדעת עם חוקים הזויים כמו חוק הפופקורן, האם לא הגיע הזמן שאחד מחברי הכנסת, האוצר או משרד השיכון יסדירו את העניין בחקיקה?

אלי כהן, יו"ר ועדת הרפורמות, הוא חובב מוזיקה ישראלית שלבטח מכיר את שירה של בנזין, "יום שישי", או במילים הידועות - "השבוע מתחיל מאוחר כרגיל". יום ראשון דיכאון? אז זהו שלא. כהן החליט לתרגם את מילות השיר למציאות.

המוזיקה נשמעת מוכרת? את המנגינה הערבה לאוזן ניסה להשמיע כבר לפני חמש שנים השר סילבן שלום, שנעלם לאחרונה מהפוליטיקה. שלום התרסק עם היוזמה מול נתניהו. גם בבנק ישראל לא התלהבו עד שהגיעו כחלון וכהן. כחלון, בתמיכת האופוזיציה, מסוגל ליזום כל חקיקה כלכלית - גם אם תכלול ביטול גורף של מס הכנסה - וביבי ישתוק. למשבצת הזאת נכנס כהן, שהוכיח בוועדת הרפורמות שגם מטאטא יורה.

אחד הכלכלנים במרכז המידע של הכנסת בדק את ההיתכנות להנהגת "שבוע עבודה מרוכז" שמאפשר מתן יום חופשה לעובד תמורת השלמת שעות העבודה בלי לפגוע בשכר ובתפוקה. לפי הנתונים, 74.7% מאוכלוסיית העולם אינם עובדים בשבת ובראשון.

ישראל נמצאת במקום השלישי בדירוג מדינות ה־OECD שבהן עובדים מעל 50 שעות בשבוע ובמקום העשירי מבחינת מספר שעות עבודה שנתיות (1,856 שעות). מצד שני, הבעיה שלנו היא פריון העבודה - שם אנחנו נמצאים במקום ה־24 מבין 34 המדינות המדורגות.

הצעת החוק של ח"כ כהן (כולנו) ודוד אמסלם (הליכוד) קובעת שפעם בחודש נקבל סוף שבוע ארוך שיימשך מחמישי עד שני. שעות העבודה החסרות יועמסו על ימי העבודה האחרים. ההצעה תיושם במשך שלוש שנים ובמהלכן תיבחן הרחבתה.

"המעבר לסוף שבוע ארוך ישפר דרמטית את איכות החיים, יחזק את מעמד המשפחה, יקטין את השחיקה של העובדים, יגדיל את השילוב בכלכלה העולמית, יחזק את המסחר והתיירות", מונה כהן את יתרונות ההצעה.

"למרות הביקורת אני מקבל הסכמות למהלך מכל הכיוונים. השבוע הצטרף לתומכים גם אוריאל לין, נשיא איגוד לשכות המסחר. אני במגעים עם התעשיינים ומניח שהם יסכימו לפשרה. אפגש עם השר נפתלי בנט כדי לסגור את ענייני החינוך. מספר ימי הלימוד לתלמידים לא ירד. גם בבורסה תומכים, כי בימי ראשון ממילא אין מסחר בחו"ל".

"בניגוד להצעה של שלום, אני ממליץ שלא לעבוד גם בימי שישי. אני מדבר על הפעלה ניסיונית לשלוש שנים רק בתחילת כל חודש. והנתונים מדברים בעד עצמם. הישראלי עובד יותר מעמיתיו באירופה. כמות ימי החופשה בישראל נמוכה ביחס לאירופה, ויש לנפץ את התיאוריה של ריבוי החגים אצלנו. בישראל יש תשעה ימי שבתון בגין החגים, ובאירופה 11 ימי חג. ימי חול המועד פסח וסוכות נחשבים לימי עבודה. נוסיף לכל יום עבודה רבע שעה ליום ונקצר את שעות העבודה ל־41 שעות בשבוע".

"נכון שהפריון נמוך, אבל ההנחה היא שגם אם יעבדו פחות ימים התפוקה לא תפחת בזכות עבודה יותר מאומצת. אוריאל לין אמר שהוא תומך. גם בהסתדרות תומכים, והתעשיינים בוחנים את ההשלכות הכלכליות. הם אינם מתנגדים בתנאי שסוף השבוע הארוך יופעל פעם בחודשיים. התעשיינים מכינים עבודה כלכלית לבחינת ההיתכנות. ייתכן שנפעיל את המהלך במדורג. יישום החוק ישנה דרמטית את שוק העבודה וטומן תועלות רבות".

"כמובן שהוא תומך, אבל הוא ביקש ממני לסגור את העניין בעיקר מול ההסתדרות".