מכתב פתוח לשר החינוך, מאת ד"ר חיים פרנקל, מורה ומחנך בביה"ס "רמות" בבת-ים:
אדוני השר, שנת לימודים טובה.
במהלך תקופת כהונתך כשר חינוך יזמת צעדים רבים לשדרוג מערכת החינוך, ובהם צעדים שכוונתם להוריד את מספר התלמידים בכיתות ולשדרג את לימודי המתמטיקה. קודמך, שי פירון, הנהיג רפורמה ובמרכזה "למידה משמעותית". ברם, למרות שהעמדתם את התלמידים ואת אופי הלמידה במרכז ההוויה של מערכת החינוך, כפי שראוי שיהיה, לא עסקתם, כפי שלא עסקו קודמיכם, במרכיב החשוב ביותר לקיומה של מערכת חינוך טובה – במורים.
אני מבקש לטעון במכתב זה כי העלאת רמתם של המורים היא היעד החשוב ביותר אליו יכולה לחתור מערכת החינוך הישראלית, שאיכותה מתבססת, כמו בכל מקום אחר בעולם, על רמתם האישית של מוריה, המקרינה על רמת ההוראה שלהם וממילא על הישגי תלמידיהם. השגת יעד זה תלויה, במידה רבה, בצעד חשוב שעל המערכת לאמץ, למרות היותו מהפכני ולפיכך מעורר חשש: הנהגת משובי הערכת הוראה של המורים שימולאו ע"י תלמידיהם. כך צריכה לעשות מערכת חפצת חיים, המבקשת לצרף לשורותיה כוח אדם טוב ולתגמל מורים טובים שכבר נמצאים בה, וזאת בתהליך ארוך אך אמתי ויסודי.
במקביל להיותי בשתיים עשרה השנים האחרונות מורה לתקשורת ולעיתונות בכיתות י'-יב' בביה"ס "רמות" בבת-ים (ומתחילת תשע"ח גם מחנך), שימשתי, או עודני משמש, בעשרים וארבע השנים האחרונות מתרגל ומרצה בחוגים לתקשורת במוסדות להשכלה גבוהה: באוניברסיטה העברית בירושלים, במסלול האקדמי – המכללה למנהל בראשון לציון, במכללת "כנרת" בעמק הירדן ובמכללת לוינסקי לחינוך בת"א. במוסדות אקדמיים אלה מקבלים המורים בכל סוף סמסטר ניתוח סטטיסטי של ביצועיהם ובמרכזו נתונים כמותניים אודות מידת שביעות רצונם של הסטודנטים מתכני הקורסים אותם הם מלמדים, מהתנאים הפיזיים בכיתות הלימוד ומהם כמורים.
כל מורה יכול לראות בדו"חות אלה מה רמת הציונים שקיבל מתלמידיו יחסית לציונים שקיבלו מורים המלמדים קורסים דומים במקביל אליו ומה רמת שביעות הרצון של התלמידים ממנו יחסית לשביעות הרצון הממוצעת של התלמידים מכלל המורים באותו חוג. כמו כן, ניתן לקרוא בדו"חות מקבץ הערות מילוליות שכתבו התלמידים על מוריהם. משובים אלה היו עבורי תמיד כלי ראשון במעלה לשיפור רמת ההוראה שלי. אין כמו התלמידים שלנו, שהם הנזקקים ביותר לשרותינו, כדי להעריך את רמתנו, להתריע על ליקויים בדרך ההוראה שלנו, או לשבח, לחילופין, את ביצוענו.
ביקורת לא רלוונטית ומיושנת תטען כי שיטת המשובים שאני מציע יכולה להוות דרך ל-"חיסול חשבונות" של התלמידים עם מוריהם. מדובר בחששות שווא. תלמידי תיכון, כמו סטודנטים, ניחנו ברובם הגדול ביושר ובהגינות, ויש ביכולתם להעיד בכנות על רמת מוריהם, תוך הפרדה בין הממד האישי ובין הממד המקצועי ביחסים ביניהם. לצערי, הדרך המפא"יניקית שמצאה מערכת החינוך לשיפור, לכאורה, של רמת ההוראה – זו של צפיית מורים בשיעורי חבריהם – מחטיאה את מטרתה, שהרי מבחנם של מורים היה, ונשאר, יכולתם לשפר את הישגי תלמידיהם ולקלוע לצרכיהם, ולא לספק את רצונם של עמיתיהם למקצוע, שתמיד מעורבת בה, ביודעין או שלא ביודעין, פוליטיקה של חדר מורים.
אני מביט כיום בעיניים כלות על הפער העצום בין מערכת ההשכלה הגבוהה, הגמישה והדינמית, ובין מערכת החינוך היסודית והעל-יסודית, הקפואה במקומה, וזאת בכל הקשור בשמירת רמת הוראה גבוהה ובטיפוחה. אני מייחל ליום בו אנו, המורים במערכת החינוך העל-יסודית, נקבל במסגרת עיסוקנו דו"ח שיסכם את חוות הדעת של תלמידנו על תפקודנו במהלך שנת הלימודים. או אז, לראשונה בתולדותיה, תוכל גם מערכת החינוך לקבל תמונת מצב אמינה על איכות מוריה ולהחליט מה היא מוכנה לעשות כדי להעלות את רמתם של מי שרמת הוראתם נמוכה ומה היא מוכנה לעשות עבור מוריה המצטיינים.
בצעד חסר תקדים תוכל המערכת גם לעטר את מוריה המצטיינים בתעודות התואמות את הישגיהם בהוראה ולהעניק להם בונוס צנוע על בסיס נתונים אובייקטיבים. ממילא גם תוכל לקדמם לאורך זמן במעמד ובשכר. על הדרך גם תוכל המערכת סוף סוף ליישם את התובנה הפשוטה, שכל מחקר בתחום מדגיש, והיא כי אין למידה משמעותית ללא מורים משמעותיים.