“אמרתי לאשתי שאני לא מסוגל לחזור הביתה כשאין לי תשובות לתושבים”, אמר אתמול דגן במאהל המאולתר. “הדם שלנו הותר, ומבחינתי אין הגבלת זמן. אנחנו לא בשלב הדיבורים. אני רוצה לראות שינוי. אני לא בא לראש הממשלה עם רשימת דרישות. אני רוצה שיסביר איך הוא מונע את רצח התושבים שלי.
אני טוען שזו מלחמה נחושה בתשתית הטרור. אם נוסיף התיישבות, זה בטח יצמצם את התופעה. אם יש לו פתרונות אחרים, שיציע. אני רוצה שראש הממשלה ייתן תשובות שכרגע אני לא מקבל. אני מכבד אותו ומודע ללחץ הבינלאומי, אבל הוא צריך לעמוד מולו בגבורה. אני מצפה שיתפוס מנהיגות. הוא לא נבחר על ידי האיחוד האירופי ולא עובד אצל אובמה”.
השבוע, כחלק מישיבתו במאהל המחאה, לקח דגן חלק בהפגנה של אלפי תושבי יהודה ושומרון וגורמי ימין שנערכה מול בית ראש הממשלה. במחאה על “היד הקלה נגד הטרור”. שלשום הוא אף נפגש עם ראש הממשלה בנימין נתניהו, ולאורך השיחה שלנו הוא מדגיש כמה הוא מעריך את המנהיג, אבל מודה: “הפגישה נגמרה בחוסר הסכמה. הודעתי לראש הממשלה שבצער רב אני נאלץ להמשיך לשבת מחוץ לביתו”.
“אני מאמין שהמטרה היא לחזור לעידן של לפני הסכמי אוסלו”, מסביר כעת דגן. “אז הייתה דלקה קטנה, אבל מה עשו? לקחו דלי ושפכו. בדלי לא היו מים, אלא בנזין. באה האינתיפאדה השנייה ואחריה נשארה קצת אש, ואז בא הגירוש (ההתנתקות – א”ל). שוב לקחו משאית, לא של מים אלא של דלק, ושפכו. 22 שנה של בעיות, נסיגות. אז בואו נחזור למתכון המנצח”.
“הגיעו מים עד נפש”, אומר גם תא”ל במיל’, הרב אביחי רונצקי, מי שהיה הרב הראשי של צה”ל ובעברו ראש מטה החטיבה המרחבית בשומרון. לטענתו, כתושב השומרון ב־35 השנים האחרונות, חש חובה לקחת חלק במחאה הזו. “זו הצטברות של דברים, הרגשה שמשחקים בחיינו”, אומר רונצקי. “הגישה בצבא, בניגוד לעבר, היא מאוד דפנסיבית. מפקדים וחיילים מקבלים הנחיות של מצד אחד למנוע, אבל מצד שני לזכור שזו חבית חומר נפץ. מפקדים אומרים ‘עדיף שהג’יפים יחטפו אבנים’. לא, חייל זה סמל לריבונות. ג’יפ שממשיך לנסוע משדר לצד השני שניצח”.
“מה האבסורד הכי גדול?” מוסיף דגן. “אמרו: ‘נקפיא את הבנייה, ובתמורה נקווה שלאיראן לא תהיה פצצת גרעין’. אמרו: ‘לא נבנה בשביל שלא יהיו חרמות’. גם לא בנינו וגם חטפנו את איראן ואת החרמות. תעמוד על שלך והעולם יתיישר, כי תעמוד גאה. אם כל הזמן תלך אחורה, הם ילחצו עוד יותר. ראיינה אותי כתבת מצרפת, ואמרתי לה: ‘אם בפריז היו עושים פיגועים, איך הייתם מגיבים? לא הייתם רואים בעיניים’. היא אמרה ‘נכון’. אנחנו רוצים לצאת יותר צדיקים מהאפיפיור. אתה רואה חייל אמריקאי שזורקים עליו אבן, הוא לא יורה? ראש הממשלה היה צריך להגיד: ‘ארץ ישראל שלנו, ואני בונה בלי קשר לפיגוע. תעשו פיגוע ותקבלו עוד אלפיים יחידות דיור’”.
למאהל הגיעו גם לא מעט חברי ממשלה, ובהם השרים חיים כץ, ישראל כץ ויריב לוין. אל המחאה הצטרף גם דוידי פרל, ראש המועצה האזורית גוש עציון. “סיפרה כאן אישה מירושלים שנכדיה וילדיה לא רוצים לבוא אליה כי יורים על חלונה”, מספר פרל. “זו מציאות בלתי נסבלת. זו חולשה שלנו, והיא באה מההנהגה. אנחנו מעריכים את ראש הממשלה, אבל דורשים ממנו להתחזק ולעמוד איתן גם על אירועים פנימיים, ולא רק מול הנושא האיראני. אני מצפה שיצטרפו אלינו עוד ראשי רשויות מכל הארץ. זה בדיוק כמו מחאת הקוטג’ והדיור. אם הציבור ישדר לחץ, זה יהיה הרבה יותר חזק מכמה ראשי רשויות. אמרתי בנאום בעצרת: ‘זה אתם, האבא, האמא והילדים. כל אחד והמאבק לחזור הביתה בשלום’. יש גב חזק בציבור”.
“תראה את ההבדל: את הרצח בדומא עוד לא יודעים מי עשה”, מוסיף דגן. “יש חשד שמדובר ביהודי, וכולם מוקיעים. ראשי מועצות, רבנים. ברשות הפלסטינית, האדם ששחט את בני משפחת פוגל מקבל משכורת. על הנייר, לא בשחור. יש כיכרות ברמאללה על שמם של מחבלים מתאבדים. יש לנו הרבה במה להתגאות”.
התרעות פיקוד העורף