בתי בת ה־13 עברה השנה לחטיבת הביניים, ומאז התנהגותה השתנתה. היא החלה להתנהג בצורה כוחנית, שחצנית, תוקפנית ולא נעימה, ואני מודאגת מההתנהלות שלה מול חברותיה. האם לדעתך עלי להשלים עם המצב?
“קודם כל, אנחנו כהורים לא אמורים להשלים עם מצב שהוא לא טוב. את יכולה לקבל את זה, להבין שזה חזק ממך ושבחלק מהמקרים לא תוכלי ליצור שינוי בחייה של בתך, אבל בטח לא להשלים עם המצב. הבת שלך נמצאת עכשיו בתחילת גיל ההתבגרות, היא בהתנסויות חדשות, היא בודקת וחוקרת את עצמה מבחינה חברתית. תני לה להתנסות. תני לה לעבור את התקופה הזו. הילדים שלנו לא לומדים ממילים, הם לומדים מהתנסויות. ולכן עוד נאום של אמא ועוד ‘חפירה' לא באמת יצליחו לסייע לה בתקופה הזו. כשאת רואה שהיא נמצאת בסיטואציה מול החברות שלה או מתנהגת בצורה שלא נראית לך, חשוב שתהיי שם ותעברי איתה תהליך של שיקוף".
"למשל, אם את שומעת אותה מדברת עם חברה ומשתמשת בשפה מאוד תוקפנית, תוכלי להגיד לה ששמעת את השיחה ונראה לך שהחברה עלולה להיעלב מזה ופשוט ללכת מהמקום, לא משנה מה תהיה התגובה שלה, גם אם היא תכעס שהתערבת או שתגיד שהחברה לא תתייחס. אלה המקומות שבהם אנחנו מעבירים לילדינו את הערכים הנכונים ומלמדים אותם מהי אמפתיה כלפי בני אדם. מעבר לזה, תני לילדה ללמוד דרך העשייה שלה. אם יפגעו בה, את זו שצריכה להיות שם בשבילה, לקלוט, לחבק, לחמול וחלילה לא להגיד לה ‘אמרתי לך'. בהצלחה".
אנחנו הורים לתינוק בן שנה ותשעה חודשים שנכנס לפני כחודש בפעם הראשונה למעון, ומאז מתקשה לישון בלילה, בוכה ללא הפסקה ויש לנו חשש רב כי הוא סובל מחרדת נטישה. מה לדעתך אפשר לעשות?
“בתהליך הקליטה לגנים ולמעונות, יש ילדים שמסתגלים בצורה קלה וכאלה שזקוקים לעוד זמן עם ההורים, וזה בסדר, אנחנו יודעים ומבינים כי כל ילד הוא עולם ומלואו. אל תתחילו לתת שמות גדולים לתקופה שאתם עוברים עכשיו עם התינוק שלכם. כשאתם משתמשים במונח חרדת נטישה, אתם סתם מפחידים את עצמכם וחבל. זה בדיוק אחד המקומות בחיים שבהם מצד אחד נכמר לבנו על הילד, ומצד שני אנחנו לא באמת יכולים לוותר לו. הרי אתם אנשים
עובדים שצריכים ללכת לעבודה, להרוויח כסף ולהיות ברמת חיים מסוימת לטובתכם ולטובת הילד. בסיכומו של דבר, אתם הרי יודעים שלילדים יש יכולת הסתגלות, כל אחד והקצב האישי שלו, כמובן. עושה רושם כי הילד מאוד סובל מהסיטואציה עד כדי כך שהוא לא מצליח לישון בלילה, ולכן אני ממליצה שבתור התחלה תשנו ליד מיטתו. קחו מזרן או כורסה, ובמשך החודש הקרוב, בכל פעם שהילד יתעורר, הוא יראה אתכם. באמצעות הפעולה הפשוטה הזו תחזירו לו את שנת הלילה שתעזור לו להתמודד עם השינויים שעוברים עליו במהלך היומיום".
"אני מדגישה שוב: התינוק שלכם חייב לחזור לישון באופן רצוף בלילה. בהמשך, כשאתם מביאים אותו למעון בבוקר, תעמידו פנים שהכל בסדר ואתם סומכים עליו. תגידו לו: ‘חמודי, הכל בסדר, תן לנו חיבוק חזק ותדע שאנחנו נחזור בצהריים'. מיד לאחר מכן תעבירו אותו לידה של המטפלת. כאשר ילדים בוכים במעון, אתם יכולים להסיח את דעתם ולא תמיד צריכים לענות ולהגיב בהמשך לבכי שלהם. אין טעם שתגידו להם: ‘אמא הולכת לעבודה', זה לא יעזור. בגיל הזה אתם עוד יכולים להסיח את דעתם ולדבר על הצעצועים במעון, על הילדים בחצר או על המטפלת ובכך להפסיק את הבכי. הפרידה במעון צריכה להיות קצרה מאוד ובחיוך. אני ממליצה שההורה שיביא את הילד למעון יהיה זה שלילד קל להיפרד ממנו. אני מבינה מאוד את מורכבות המצב. אין ספק שהוא מאוד מורכב, ולא רק לילד. כשאני הכנסתי את הילד הבכור שלי לגן, זה לא היה קל והייתי בוכה ושמה לב לכל פרט שהגננת הייתה עושה. אין לי ספק בכלל שהתקופה הזו לא פשוטה, גם עבורכם כהורים, אבל מתגברים גם על זה. מאחלת לכם קליטה מהירה וטובה".
ערכה: עדן בן ארי