ד"ר מיכאל שראל, לשעבר הכלכלן הראשי באוצר, ומי שעומד היום בראש פורום קהלת, מציע שאת התשלומים לביטוח לאומי בהם מחוייבים מעסיקים עבור עובדיהם ישולמו על-ידי העובדים עצמם החל מתחילת יוני השנה, כדי להתמודד עם ההשלכות הכלכליות של משבר הקורונה.

כזכור, כיום המיסוי על הכנסות מעבודה כולל ארבעה רכיבים: א. תשלום מס הכנסה על-ידי העובדים; ב. תשלום מס בריאות על-ידי העובדים; ג. תשלום לביטוח הלאומי על-ידי העובדים; ד. תשלום לביטוח הלאומי על-ידי המעסיקים עבור עובדיהם. במקרה של עצמאים, שהם למעשה המעסיקים של עצמם, מאחדים את הרכיב השלישי ואת הרכיב הרביעי, והעצמאים משלמים גם את חלק העובד וגם את חלק המעסיק, בניכוי שיעור מסוים כיוון שהם אינם מבוטחים בביטוח אבטלה.

ד"ר שראל מזכיר כי בתשלום לביטוח הלאומי על-ידי המעסיקים עבור עובדיהם, המעסיקים מחוייבים כיום בתשלום לביטוח הלאומי בשיעור של 3.55% משכר העובדים עד רמת שכר של 6,311 שקלים בחודש ושל 7.60% מעל רמה זו, עד לתקרה של 44,020 שקלים בחודש. כך, למשל, עבור שכר ברוטו של 6,500 שקלים בחודש מדובר בתשלום של 3.7% מהשכר ברוטו ועבור שכר ברוטו של 15 אלף שקל מדובר בתשלום של 5.9% מהשכר ברוטו.

לפי הצעתו של ד"ר שראל, כאמור, תשלום המסים למדינה לא נפגע אבל מה שמשתנה זו זהות המשלם ובטווח הקצר זה מאוד רלוונטי בגלל משבר הקורונה, מכיוון שבחלק ניכר מענפי המשק, במיוחד במגזר הציבורי, השכר ברוטו קשיח, כי יש הסכמי שכר קיבוציים והעובדים נהנים מקביעות בהעסקתם, ולכן כמעט בלתי אפשרי להפחית שכר ברוטו. גם במקרים בהם אין הסכמי שכר קיבוציים קשה מאוד לצפות מהעובדים בסקטור הציבורי להסכים להפחתת שכר.

לדבריו של ד"ר שראל הפחתת המס על המעסיק והגדלת המס על העובד לא ישפיעו כאמור על נטל המס הכולל במשק והן גם לא ישפיעו מיידית על השכר ברוטו, וכתוצאה מכך עלות העבודה של המעסיקים עבור עובדיו תקטן וכך גם השכר נטו של העובדים. לעומת זאת, בטווח הארוך יותר, השכר ברוטו יעלה. יתירה מכך, בעסקים משגשגים שלא נפגעו מהמשבר ושבהם קיימת תחרות עזה בין המעסיקים על קליטת עובדים, התחרות תאלץ את המעסיקים להעלות את שכר הברוטו של העובדים במהרה, כך שעלויות ההעסקה והשכר נטו של העובדים יחזרו די מהר לשיווי המשקל הקודם.

ד"ר שראל מונה שורה של תועלות מהמהלך הזה: הראשון, הפחתת שיעור האבטלה - הפחתת עלויות ההעסקה בטווח הקצר תשפיע לא רק על הממשלה, אלא גם על כלל המעסיקים במגזר העסקי. בחלק מהעסקים המעסיקים יוכלו לפטר פחות עובדים, ובחלקם המעסיקים יוכלו לקלוט יותר עובדים; התועלת השנייה: הפחתת הוצאות הממשלה בדרך פחות מזיקה - העברת התשלום לביטוח הלאומי מהמעסיקים לעובדים תאפשר בטווח הקצר הפחתה בהוצאות הממשלה, מכיוון שהממשלה היא המעסיק הגדול במשק. אומדן ראשוני של הפחתת הוצאות הממשלה עבור העסקת כלל העובדים במגזר הממשלתי ובחברות הממשלתיות, כולל בתי החולים וקופות החולים, עומד על כשמונה מיליארד שקלים בשנה, במונחי שנת 2020. כמו כן, חיסכון נוסף בהוצאות הממשלה יושג בתשלום דמי אבטלה, מכיוון שהמהלך יפחית את שיעור האבטלה במשק.

כתוצאה מכך, אומר שראל, יצומצם הצורך של הממשלה להפחית הוצאות ולהגדיל מסים, במטרה להקטין את הגירעון. בניגוד לצעד המוצע, אשר צפוי להפחית אבטלה, כמעט כל הדרכים האחרות בהן תיאלץ הממשלה לנקוט על מנת להפחית את היקף הגירעון צפויים לפגוע בביקושים במשק ולהגדיל אבטלה. יחד עם זאת, שראל מדגיש שעל רקע הגירעונות הגבוהים מאד יתכן שהממשלה עדיין תיאלץ לנקוט פעולות נוספות, כולל צמצום מספר העובדים במגזר הציבורי והפחתה בשכר של חלקם.

כיצד זה ישפיע על העובדים? כמובן שבטווח הקצר זה יקטין את הנטו של העובדים, אך ד"ר שראל אומר כי המובטלים והצעירים שנכנסים לראשונה לשוק העבודה יזכו לסיכוי טוב יותר להיקלט לעבודה, כתוצאה מהפחתת עלויות ההעסקה והגידול בביקוש לעובדים. השכר נטו של העובדים שיועסקו אמנם יהיה נמוך יותר בטווח הקצר, אך ברוב המכריע של המקרים רווחת האנשים תהיה גבוהה בהרבה במקרה של מציאת עבודה בשכר נטו של 95% מהשכר "הקודם" לעומת סיכון גבוה להישאר ללא עבודה כלל.

בנוסף לכך, כפי שהוסבר, בטווח הארוך השכר נטו יעלה (ובמקרים מסוימים אף יחזור לשיווי המשקל הקודם), באמצעות העלאת השכר ברוטו. חשוב גם לזכור, מדגיש שראל, שאם הממשלה לא תנקוט בצעד זה היא תיאלץ לנקוט בצעדים אחרים להפחתת הגירעון (כולל העלאת מסים על עובדים), שיפחיתו גם הם את השכר נטו של העובדים. כלומר, הפגיעה בשכר הנטו של העובדים היא מצומצמת וברובה זמנית, אך התועלות משמעותיות.

ד"ר שראל מונה את ההשלכות הכלכליות של משבר הקורונה כאשר חלק מהנזקים יישאר איתנו לתקופה ארוכה יחסית:

  • הגירעונות של הממשלה והיחס חוב-תוצר יהיו ברמה גבוהה הרבה יותר מאשר לפני המשבר, ויסכנו את היציבות הפיסקאלית ואת היכולת של הממשלה להתמודד עם זעזועים נוספים, כגון סיבוב שני של מגפת הקורונה, משבר פיננסי, משבר ביטחוני, ועוד. יהיה צורך דחוף להקטין את הגירעון, על-ידי הקטנת הוצאות הממשלה והעלאת הכנסותיה. 
  • שיעור האבטלה במשק יישאר ברמה גבוהה הרבה יותר לעומת רמתו לפני המשבר. עסקים רבים יתקשו לחזור לפעילות מלאה, חלקם יפשטו רגל ויפטרו עובדים, וחלק ניכר מהעובדים שפוטרו או הוצאו לחל"ת, כמו גם הצעירים הנכנסים לראשונה לשוק העבודה, יתקשו למצוא עבודה. במקביל, על רקע הגירעונות הגבוהים, הממשלה תתקשה להמשיך לממן, לאורך תקופה ארוכה, דמי אבטלה בהיקף ניכר.
  • אי-השוויון בנשיאה בנטל ההתמודדות עם המשבר יחריף. בעלי עסקים, גדולים כקטנים, יחוו ירידה בהכנסות ואף הפסדים ניכרים. חלקם יפשטו רגל, וחלקם יצמצמו השקעות והעסקת עובדים. חלק מהעובדים במגזר העסקי, גם אלה שישמרו על מקום עבודתם, יחוו ירידה בשכר. המובטלים והצעירים שנכנסים לראשונה לשוק העבודה יתקשו מאד למצוא עבודה, וגם אם ימצאו, שכרם יהיה ברוב המקרים נמוך יחסית. לעומת כל הקבוצות האלה, ישנה קבוצה שלא תיפגע כלל: העובדים במגזר הציבורי ובמקומות עבודה נוספים בהם העובדים נהנים מקביעות ומהסכמי שכר קשיחים שלא ניתנים לשינוי בטווח הקצר.

אני מניח שהצעתו של ד"ר שראל תיתקל בהתנגדות של ההסתדרות במיוחד ושל העובדים בסקטור הציבורי, אלא שצריך וחייבים להבין: לא יהיה מנוס מטיפול בהוצאות השכר בסקטור הציבורי, כולל תשלום פנסיות תקציביות ואולי גם מיסוי קרנות ההשתלמות, כדי לשקם את הכלכלה.