1. גמילות חסדים
פעם נהוג היה לכנות את קופות הגמל וקרנות ההשתלמות כ"אפיק השקעה סולידי", ארוך טווח ברמת סיכון נמוכה. קופות ענק סולידיות כמו גדיש (פסגות), תמר (כלל ביטוח) או עוצמה (הראל), המנהלות כ־100 מיליארד שקל, השקיעו רק 20% מנכסיהם במניות. העמיתים היו בטוחים שאם הבורסה תתהפך ושערי המניות יצנחו, ההשפעה על הקופות וקרנות ההשתלמות הסולידיות לא תהיה דרמטית. לכן גם התשואה הייתה סבירה ועמדה לאורך השנים על 3%־4% בממוצע.
אלא שמנהלי ההשקעות הזיזו בשנים האחרונות את הגבינה בלי לספר לנו. היום, עם שיעורי השקעה של עד 40% במניות, רמת הסיכון המריאה לשחקים. סיכון נוסף הוא ההחזקה של 10% נכסים לא סחירים כמו נדל"ן והלוואות, שבעת משבר יהיה קשה לממש אותם. כך יוצא שכמחצית מנכסי הקופות וקרנות ההשתלמות, המסתכמים ב־550 מיליארד שקל, מושקעים בנכסים עם סיכון גבוה.
שינוי רמת הסיכון לא הטריד עד היום את המשקיעים, כי לצד הסיכון יש תשואה. הקופות סיימו את השליש הראשון של 2021 (ינואר־אפריל) בתשואה של 6% - קצב של 18% במונחים שנתיים. כשהריבית על הפלוס בבנק היא 0.01% לשנה, מדובר בתשואה פנטסטית. לכן מצב הרוח של המשקיעים בשמיים, והם לא שואלים שאלות.
אלא שהשבוע היו סימנים לכך שהבורסה משתנה לרעה. מדדי המניות המובילים התחילו לרדת בגלל המלחמה בעזה. גם השווקים הבינלאומיים ירדו בגלל הקורונה והמצב בסין, תוך גידול במדדי הפחד. סיכום תשואות הקופות והקרנות בחודש מאי עלול להצביע על תוצאה שלילית.
מגמת החשיפה לשוק המניות לא קרתה בבת אחת, אלא התרחשה בהדרגה לאורך העשור האחרון.
בוועדות ההשקעה של הגופים המוסדיים החליטו לצאת מאזור הנוחות והעדיפו את ההשקעה במניות על פני איגרות החוב המשעממות. התוצאות אכן לא איחרו להגיע. ככל שזרימת הכסף לגופים המוסדיים גדלה, שיעורי ההשקעה במניות בישראל ובחו"ל המריאו. התחרות והמאבק על התשואה גררו את ועדות ההשקעה להשקיע גם באפיקים לא סחירים (בעיקר בתחום הנדל"ן).
שיערוך נכסי הסיכון הגדיל אוטומטית את החלק היחסי של המניות בתיק ההשקעות הכולל. כל זה קרה מבלי שעדכנו את המשקיעים הסולידיים, שרצו בסך הכל להגיע הביתה בשלום עם תשואה נאה של כ־3.5% לשנה. משקיע שהצטרף ב־2011 לקופת גמל או לקרן השתלמות כללית/סולידית התעורר ב־2021 עם היקף השקעה כפול במניות. כדי לעמעם את חומרת הבעיה התיר האוצר לפני מספר שנים להפעיל "קופות מסלוליות" - עשרה מסלולי השקעה לפי רמת הסיכון.
בפועל מרבית הכסף הוותיק מונח ב"קופות הכלליות", שם המנהלים עושים בכסף מה שהם רוצים. במקביל הופעל "המודל הצ'יליאני", שבו העמיתים הצעירים מנותבים לקופות בסיכון גבוה והבוגרים מופנים להשקעות סולידיות.
אלא שבעניין ההשקעות הגיל חסר משמעות. מי שמחפש סיכון ישקיע במניות גם רגע לפני כניסתו לבית אבות. מי ששונא סיכון יעדיף איגרות חוב גם אם הוא רגע לפני שחרורו מצה"ל.
כל עוד הקופות והקרנות ימשיכו לחגוג עם תשואה ממוצעת של 6% בשליש הראשון של 2021, אין סיכוי שהחוסכים יתלוננו. הם יקבלו בשתיקה את הניהול ברמת סיכון גבוהה כל עוד הם עושים כסף טוב. אבל אם מצב הרוח הבורסאי ישתנה לרעה, כפי שקרה השבוע, ושוק המניות יקרוס - המשקיעים יגלו בדרך הקשה שהגמל הפך לקופת גמילות חסדים, ושהחיסכון בקרן ההשתלמות מונח על קרן הצבי.
כדי למנוע אי־הבנות והגשת תלונות, הממונה על שוק ההון באוצר ד"ר משה ברקת חייב להורות על שיפור וחידוד משמעותי בשקיפות. יש להגדיר את מסלולי ההשקעה המדויקים, ללא קיצורי דרך. זה בדיוק מה שמקובל אצל חברות ניהול התיקים, המנהלות נכסים בהיקף של 250 מיליארד שקל.
כשלקוח מצטרף לחברה לניהול התיקים, הוא נשאל איזו רמת סיכון הוא בוחר. ברגע שבחר "תיק סולידי", ההשקעה במניות תוגבל ל־15% מהתיק. בשום תירוץ לא ניתן יהיה לחרוג מכך, ולא יהיה מצב שבעוד חמש שנים הלקוח יתעורר ויגלה שהיקף המניות הוכפל ל־30% מהתיק.
ואם זה בכל זאת יקרה והלקוח יפסיד, תהיה לו עילה מצוינת לתבוע את מנהל התיקים על ההפסדים. בשל ההקפדה על מדיניות ההשקעה בניהול התיקים, התשואה שהציגו מנהלי התיקים בשליש הראשון הסתכמה ב־3% בלבד בהשוואה ל־6% בגמל ובהשתלמות. זה היה מחיר ההקפדה על ההוראות.
2. האינפלציה מרימה ראש
מדד המחירים לצרכן לאפריל יפורסם היום בצהריים, ולפי מרבית החזאים יעלה ב־0.4%. עופר קליין, ראש אגף הכלכלה בהראל, מסביר את העלייה בהתייקרות הפירות הטריים, ההלבשה והחינוך. מדד מאי יעלה בשיעור דומה.
מדד אפריל ישקף חלק מגל ההתייקרויות של הימים האחרונים, כמו מוצרי טואלטיקה, חשמל ואלקטרוניקה ומזון. העליות מוסברות בהתייקרות ההובלה הימית, הפקקים בנמלים ועליית מחירי הסחורות, ובראשן הנפט.
גם במרץ עלה המדד ב־0.6%, בין השאר בגלל גורמים עונתיים. מתחילת 2021 צברו המדדים עלייה של 0.8%, אבל ב־12 החודשים האחרונים עלה המדד ב־0.2% בלבד בגלל המדדים השליליים שהיו בשנת הקורונה.
סעיף מעניין, שאינו נכלל במדד הרגיל, הוא מחירי הדיור, שעלו בשנה האחרונה ב־4%. גורמים בשוק הנדל"ן מעריכים שעליית מחירי הדירות לא נבלמה ושהיא תימשך. בהסתמך על הנתונים במחלקת המחקר בבנק ישראל מעריכים שהאינפלציה בסיכום 2021 תגיע לקו התחתון של היעד הממשלתי (1%־3%).
המשק חוזר בהדרגה לאיתנו, אך עדיין לא במלוא הקיטור, וזה בדיוק מה שמנחה את בנק ישראל במדיניות הריבית. הוועדה המוניטרית תתכנס ב־31 במאי כדי להחליט על הריבית. לכאורה נתוני האינפלציה מראים שהגיעה העת לצאת מאזור הנוחות ולהעלות את הריבית. אלא שהנגיד פרופ' אמיר ירון מבקש להרגיע. ניתן לומר כמעט בוודאות שבגלל גישתו השמרנית, הריבית לא תעלה ותישאר על 0.1% לשנה. לכך מודע כל אנליסט פיננסי, כי זה מה שמשדרים בבנק ישראל בשבועות האחרונים.
השאלה היא מתי תעלה הריבית ואם הנגיד ירגיש מספיק בטוח כדי שזה יקרה עוד במהלך 2021. החלטת הריבית האחרונה לשנת 2021 תתקבל ב־22 בנובמבר, וייתכן שדווקא אז תעלה הריבית. בשוק ההון נערכים לתסריט הזה, אבל כדי שזה יקרה צריכים לקרות הרבה דברים: תוקם ממשלה חדשה, תקציב המדינה יאושר, תופעל תוכנית כלכלית הכוללת דרכים לצמצום הגירעון, ותושק תוכנית להעסקת למעלה מ־250 אלף מבקשי עבודה שיישארו מובטלים לאחר סיום החופשה ללא תשלום.
3. איום גרעיני
בבורסה לני"ע נסחרות מספר חברות ציבוריות ללא בעל בית מוגדר. נהוג לכנות אותן: חברות ללא גרעין שליטה. המניות שלהן מפוזרות בין מספר גופים מוסדיים גדולים כמו חברות ביטוח או בתי השקעות גדולים. אלה בדרך כלל נמנעים מהתערבות בניהול השוטף ומשאירים את זה להנהלה המתפקדת. הם נכנסים לתמונה ואומרים את דעתם רק כשמתבצעים מהלכים אסטרטגיים חריגים כמו מכירת נכס גדול, חריגה במדיניות שכר הבכירים וכדומה.
לעתים דורשים המוסדיים לרענן את השדרה הניהולית, אם יש להם טענות לגבי כשלים כמו עצירת מדיניות חלוקת דיווידנד או שמחיר המניה צולע. חברות ללא גרעין שליטה מהוות יעד פוטנציאלי לטרף על ידי יזמים עסקיים, שסבורים שהם מסוגלים לנהל אותן בדרך מקצועית טובה יותר. הם סבורים שניתן לנצל את הפוטנציאל העסקי בדרך שתציף את ערך המניה.
פז היא דוגמה מצוינת לתופעה. השבוע החברה עלתה לכותרות לאחר שמספר קבוצות משקיעים הציעו לקנות את השליטה בה. פז נשלטה בעבר על ידי בינו צדיק, שמכר את השליטה ב־2016 לפי שווי של 5.4 מיליארד שקל. כיום המשקיעים רק יכולים להתגעגע לשווי זה. מאבקים ניהוליים, משבר הקורונה וחילוקי דעות על המשך הדרך - הורידו את שוויה לפחות מ־3.5 מיליארד שקל.
לאחר פרסום ההצעות לרכישתה השבוע, התאוששה המניה והתקרבה לשווי של 4 מיליארד שקל. הקונים הפוטנציאליים כמו לאומי פרטנרס סבורים שיש עדיין "בשר" להשבחה באמצעות מספר מהלכים עסקיים, ולכן הגישו את הצעות הקנייה.
פז אינה לבד על מדף המכירה. בבורסה נסחרות חברות נוספות ללא בעל בית, ובשלב מסוים תוגשנה הצעות גם לרכישתן. שופרסל בניהול איציק אברכהן היא אחת הבולטות שבהן, והיא זוכה מעת לעת להתעניינות של קבוצות משקיעים וקרנות השקעה כמו פימי. הבעיה היא ששופרסל מתומחרת "מלא מלא", ורווחיה שתפחו בזכות ניצול משבר הקורונה מגולמים במחיר המניה. מנועי הצמיחה העתידיים שלה, שהם בעיקר בתחום הנדל"ן, תחום הפיננסים (דרך שיתוף הפעולה עם בנק דיסקונט) או התרחבות לחו"ל, לא מציתים מספיק את הדמיון.
חברה נוספת ללא גרעין שליטה היא פרטנר, שנשלטה בעבר על ידי חיים סבן ומניותיה עברו לנאמנות. מבין מניות הסלולר, פרטנר היא המעניינת ביותר, אבל המחירים הנדרשים גבוהים והמניה עדיין מדשדשת. לאחר מינוי אבי צבי למנכ"ל החדש תחווה פרטנר שינויים ניהוליים מקיפים ותיושם אסטרטגיה עסקית חדשה.
חברות נוספות ללא גרעין שליטה הן מניות הפיננסים ובראשן ישראכרט. בעבר נשלטה על ידי בנק הפועלים, שהעדיף להפיץ את המניות בבורסה ולא למכור למשקיע פרטי. הרגולציה והתחרות החריפה בשוק הופכות את רכישת ישראכרט בתנאים אלה לעסקה לא אידיאלית. העובדה שקרנות השקעה אמריקאיות רכשו את השליטה בלאומי קארד עדיין לא הופכת את חברות האשראי לאטרקטיביות.
וישנן מניות הבנקים הגדולים, הפועלים, לאומי ודיסקונט. לבנקים אלה, החולשים על כ־65% משוק האשראי, אין בעל בית. ייתכן שבקרוב יצטרף אליהם גם הבנק הבינלאומי, ולא במקרה. רכישת בנק בישראל לא משתלמת בגלל הרגולציה, כוחם של הוועדים והפופוליזם הפוליטי. גם התחרות הגוברת מצד בנקים אינטרנטיים והשחקנים החוץ־בנקאיים הנוגסים וממשיכים לנגוס במוקדי הרווח המסורתיים (אשראי פיקדונות וניירות ערך) לא משאירה הרבה בשר.
ומה קורה בענף הביטוח? איילון ביטוח, שנשלטה על ידי לוי רחמני המנוח, נמצאת על המדף, וסביר להניח שבסופו של דבר תימכר. בדומה לעסקת הרכישה של שירביט על ידי הראל ביטוח, מה שיימכר יהיה הפעילות (תיקי הביטוח) ולא החברה עצמה, שתהפוך ברבות הזמן לשלד בורסאי.
4. אביר העצמאים
ח"כ אביר קארה ממפלגת ימינה רשם הישג פוליטי לא רע. בחסות ארגון השולמנים נבחר לכנסת במטרה לקדם משם את האינטרסים של ארגוני העצמאים, אבל לנוכח האירועים הביטחוניים השבוע והעיכוב בהקמת ממשלת השינוי, תיתכן דחייה בלוח הזמנים.
"באמתחתי שורה של נושאים כלכליים שבכוונתי לקדם, ובראש ובראשונה את הפחתת נטל הרגולציה. אני מעוניין ברגולציה אפקטיבית שתועיל לציבור. בכוונתי לקדם הקמת ועדה להפחתת הרגולציה וחוק שיסמיך לבטל רגולציה מיותרת. מצב הרגולציה נכון להיום גרוע יותר מבשנת 2014, שבה קודם החוק להפחתת הנטל. הרפורמה ברישוי עסקים לא עברה ובעלי עסקים מרגישים תקועים", אומר לי ח"כ קארה בראיון ראשון מאז כניסתו לכנסת.
האם ארגון השולמנים שהיית ממייסדיו הצליח במטרותיו?
"הוא הצליח בזכות השיח הציבורי שעורר והעלאת בעיות העצמאים לראש סדר היום הציבורי. בתקופת הקורונה נציגינו ישבו באולפנים והתמודדו בהצלחה עם כלכלנים בכירים כמו שי באב"ד, מנכ"ל האוצר לשעבר, או ד"ר אבי שמחון, יועצו של נתניהו. עשינו להם בית ספר. היום אנחנו מייצגים את האינטרסים של הארגון דרך הכנסת, אבל קהילת השולמנים ממשיכה להתקיים כארגון וולונטרי בפייסבוק. בארגון יש 18 מגשרים לפתרון סכסוכים ויש חמ"ל סיוע המנוהל על ידי קרן גדות".
מדוע החלטת ללכת לפוליטיקה?
"בשלב מסוים הבנתי שהשפעה מבחוץ היא טובה אך לא מספיקה, ושהשפעה דרך הכנסת יכולה להיות הרבה יותר יעילה. יש לי את רוב הידע כדי להצליח גם בפוליטיקה, ואני זוכה לתמיכת חברים בארגון. לפני הצטרפותי לימינה נתניהו ניהל איתי משא ומתן אינטנסיבי. עוד לפני הבחירות נערכה בינינו פגישה שנמשכה שבע שעות (חלקה הפומבי שודר לאחר מכן בערוץ 12 – י"ש)".
"החלטתי לא להצטרף לליכוד, כי מרכז המפלגה נשלט על ידי כוחות פוליטיים שמחוברים להסתדרות ומונעים רפורמות כמו ביטול חובת ההתאגדות במקומות עבודה. בחיים לא אוכל להעביר חוקי עבודה כל עוד פוליטיקאים כמו שר העבודה חיים כץ מחוברים בפועל להסתדרות. כדי לעשות רפורמות צריך לעקוף את מרכז הליכוד, וזה לא אפשרי. ההסתדרות תוקעת את המהלכים במשק, והציבור משלם את המחיר ויוקר המחיה עולה".
פורסם שנתניהו פנה אליך גם אחרי הבחירות לעזוב את ימינה ולהיות שר הכלכלה. מה טיב הקשר שלך איתו, ומה יחסך כלפי שר האוצר ישראל כ"ץ?
"ביחס לראש הממשלה, ביבי של 2003 אינו ביבי של 2020. אני מאוד מעריך אותו ובמידה מסוימת גם אוהד אותו, אבל למרות התפקידים שהוצעו לי הוא לא הצליח לשכנע אותי. המצב האישי והמשפטי שלו מונע ממנו אפשרות לבצע מהלכים וזאת בעיה. ועדיין אני חושב שיש רדיפה מסוימת כלפיו".
"על שר האוצר יש לי להגיד רק דברים טובים. הוא פתח לשולמנים את הדלת, התייעץ איתנו לאורך כל משבר הקורונה והיה קשוב מאוד לנו. כששמע מאיתנו שבמס הכנסה אין מענה לפניות שלנו, הוא דאג לקצר את זמן המענה לשתי דקות בלבד. בתקופת הקורונה הוא שמר איתנו על קשר ישיר ורצוף ודאג שניפגש עם בכירי האוצר. אבל גם הוא לא הצליח לקדם את הרפורמות מול ההסתדרות בגלל שיקולים פוליטיים. לקראת הבחירות לכנסת הקשר התרופף, אבל אנחנו עדיין ביחסי חברות".
לא פשוט להשיב בשלילה להצעה כל כך אטרקטיבית מראש הממשלה.
"ההצעה לא הייתה רלוונטית, כי לא הייתה לביבי ממשלה. וחוץ מזה אני שחקן קבוצתי והולך עם החברים שלי באש ובמים. אני מתכוון לנצח בשיתוף הקבוצה החדשה שלי בימינה. אלה הציפיות ואמות המידה שלי. הוכחת הנאמנות כלפי המערכת היא מבחינתי נכס אסטרטגי. אני הולך לשנות את המצב בהרבה גופים מסואבים ומאובנים שבמשך שנים פוגעים בחברה הישראלית".
לאיזה תפקיד כלכלי אתה שואף בקואליציה החדשה?
"אני מעוניין להיות חבר בוועדת הכלכלה של הכנסת ולהכפיף לתוכה את ועדת העבודה והרווחה כדי לקדם רפורמות לטובת הצרכן. אני גם מעוניין לקדם פריסת רשת ביטחון לעצמאים תוך שינוי חוק הביטוח הלאומי לראשונה מ־1953. צריך לאפשר לעצמאים לחסוך לדמי אבטלה באופן וולונטרי ולא כפוי. יש גם להגמיש את חוקי העבודה במטרה להתאימם לשנת 2040 ולא לשנות ה־50. חלק ממסלולי הביטוח צריכים להיות על בסיס וולונטרי ולא חובה. היום הם לא באמת ביטוח, אלא מס לכל דבר ועניין. אני לא מאשים את הביטוח הלאומי, שיחסית לאחרים הוא גוף ציבורי יעיל עם מנכ"ל מצוין. הטענות שלי הן כלפי גופים כמו מס הכנסה, מע"מ או לשכת התעסוקה, שעוסקים בשאלה איך לא להעסיק אנשים".
מה עוד היית רוצה לקדם בכנסת?
"הספקתי להגיש מספר הצעות חוק כמו בנושא דמי אבטלה לעצמאים, הצעת חוק חופש מהתאגדות, חוק שוויון בנטל וחוק יום בחירות. כדי לקדם את היוזמות צריך את הכוח הפוליטי שיקודם באמצעות שיח ציבורי. אתחיל בתשלום דמי אבטלה לעצמאים על בסיס וולונטרי. בהמשך יגיעו הצעות מהפכניות נוספות, כמו למשל שהחקיקה בענייני דיני עבודה תהיה בתוקף רק לגבי מקבלי שכר מינימום. אני גם מתנגד לתשלום גורף של קצבאות ילדים ודורש שהתשלום ייעשה על בסיס מבחן הכנסה. אני תומך בסיוע ישיר למוחלשים, אבל הדרך היא לא לקחת כסף ציבורי ולשפוך אותו סתם".
איילת שקד ונפתלי בנט תומכים בהגבלת זכות השביתה. מהי עמדתך?
"חד־משמעית אני תומך בהגבלת זכות השביתה. יותר מכך: אני תומך ברפורמה מקיפה במערכת יחסי העבודה. תגיד לי אתה מה ההיגיון להכריז על שביתה רק מפני שמעבירים עובדים מבניין אחד לבניין חדש. האם זאת סיבה להחזיק סכסוך עבודה פתוח? אי אפשר יותר להמשיך ככה. ההסתדרות גורמת בעקיפין להעלאת יוקר המחיה גם בתחום הדיור וזה פוגע בציבור. נכון שגם לממשלה יש אחריות, אבל מבחינתי עדיף היה שלא תתערב בכלל בנעשה בתחום יחסי העבודה".