"אין שום מתווה וסדר": החזרה לשגרת החיים בצל התקנות החדשות יוצרת קשיי הסתגלות עבור אזרחים רבים. שעה ששירותי התחבורה הציבורית טרם חזרו להיקף פעולה מלא, נפגעים החיילים בשירות הסדיר באופן משמעותי במיוחד, בשל הקושי להגיע לבסיסים הצבאיים בתחילת השבוע. יעל כרמי, אם לחיילת מעמק יזרעאל, שוחחה עם ענת דוידוב בתכניתה איפה הכסף ב-103FM וסיפרה על התלאות שעברה ביתה בדרכים, ועל הפוסט הויראלי שהעלתה בעקבות הסיפור. 

שלום יעל כרמי, אמא לחיילת שליוותה את ביתה במשך שעות ארוכות כדי שתגיע לבסיס בו היא משרתת בשלום, וזה לא הצליח. מה היה? ספרי לנו.
"אנחנו גרים בקיבוץ בעמק יזרעאל, תחנת ההסעה של בתי היא בוקנעם. זו תחנה די עמוסה, בטח בימי ראשון בבוקר. בימים כתיקונם, זה עובד מצוין. אתמול בעלי הביא אותה לתחנה ב-7 וחצי בבוקר, ואחרי שעתיים היא התקשרה ואמרה, 'אני עדיין עומדת בתחנה, יש פה תור מטורף, את לא יודעת מה הולך כאן'".

הורדתם אותה שם ונסעתם.
"בטח, בוודאי. חזרתי לעבודה, בעלי עבד. היא סיפרה לי שמגיע אוטובוס, מעלה חייל אחד ונוסע. בתחנה עומדים בצפיפות. היא ספרה למעלה מ-30 חיילים ואזרחים, דבוקים זה לזה. מגיע אוטובוס ומעלה רק חייל אחד ברבע שעה. אחד, כי התקנה היא לא יותר מ-20 נוסעים באוטובוס".

גם צה"ל צמצם בהסעות, נכון?
"זה שורש הבעיה. אתמול בכלל לא היו הסעות של צה"ל, גם ההסעות שהיו קיימות שבוע קודם לכן בוטלו, אני לא יודעת למה. אין לי מושג מי ביטל, מי קיבל את ההוראה, האם המערכות מדברות אחת עם השנייה, אבל זה היה מטורף מה שהלך אתמול. אחרי שלוש שעות שהיא עמדה בתחנה והבינה שאין ברירה והיא צריכה להגיע לבסיס, היא נסעה לחיפה, לכיוון ההפוך, כי חשבה שאולי אם היא תגיע לתחנה המרכזית בחיפה, יהיה לה יותר קל לתפוס אוטובוס, אבל שם חשכו עיניה. היא צילמה תמונות ושלחה לי. מאות חיילים עמדו שם, בצפיפות, אחד על השני, מתחנה לתחנה. אי אפשר לתאר.

היא הבינה בשלב מסוים שהיא לא תגיע לבסיס, אמרתי לה לצלצל לקצינה שלה ולהגיד שהיא לא יכולה להגיע, כי פשוט אין איך להגיע. אני לא יכולה לצאת באמצע היום ולקחת אותה לתל אביב. חלק מהתגובות הרבות שקיבלתי על הפוסט שפרסמתי בפייסבוק, היו של הורים, אימהות ואבות שסיפרו ששילמו על מונית באופן פרטי, מנתניה לחיפה, מחיפה לירושלים, הורים שיצאו באמצע העבודה ונסעו שעה וחצי הלוך, שעה וחצי חזור לבסיס".

זה מטורף. זה לא ילדים בני 3 שצריך להסיע לגן, זה צבא.
"ומה עושה חייל שאין לו? מה עושה אמא או אבא שלא יכולים לשלם על מונית, אבל הבן או הבת החיילים צריכים להגיע לצבא? מה עושים במקרה כזה?"

בתגובה, הקריאה דוידוב את תגובת הרשות הארצית לתחבורה ציבורית: "המגבלה של 20 הנוסעים יוצרת בפנינו אתגר קשה שמצריך אותנו ללמוד את הביקוש תוך כדי תנועה. אנחנו מאחדים קווי אוטובוס דומים, מוציאים אוטובוסים מתחנות הביניים כדי שלא יישארו נוסעים בתחנות. בסוף השבוע, אחרי שהבנו שצה"ל מחזיר את החיילים לתחבורה הציבורית, פנינו לגורמים המקצועיים במשרד הביטחון ובצה"ל וביקשנו שימשיכו את מערך ההיסעים שלהם. הצענו שהחיילים יחזרו לבסיסים שלא בשעות השיא, לא בבוקר אלא ב-1 בצהריים או ב-5 אחר הצהריים". ממשרד התחבורה, ציינה דוידוב, לא התקבלה תגובה. 

לדברים אלו הגיבה כרמי בביטול: "נו באמת. מה יש לי להגיד על דבר כזה? רואים את זה בכל שטח של חזרה לחיים – אין שום מתווה, שום סדר, שום רשות שלוקחת אחריות. זורקים את האחריות מאחד לשני. בסופו של דבר, אתמול הבת שלי עשתה סיבוב, הייתה למעלה מ-7 שעות בדרכים, כדי לחזור בחזרה הביתה".

הבוקר? עוד פעם אותו הדבר?
כרמי: "הבוקר היא מצאה שיש אוטובוס שנוסע מהתחנה המרכזית בעפולה בשעה 6 בבוקר. ב-5 וחצי בבוקר הבאתי אותה לשם, כמו לגן. זה היה באמת מרתיח אתמול".

אמרו שגל ההידבקות הזה לכאורה מאחורינו, אבל שחשוב לשמור על מרחק של 2 מטר, לכבד את הכללים, לשים מסיכות. ממה שראיתי בפייסבוק, בתמונות שצולמו מהתחנה המרכזית בחיפה, יש צפיפות מטורפת.
"שום דבר מהכללים אל היה אתמול. ובנוסף, אין תחבורה ציבורית ביום שישי. החזירו אנשים לעבודה, החזירו את הקניונים, אבל לא לכולם יש מכוניות פרטיות, וגם למי שיש לו, מעדיף לפעמים לנסוע בתחבורה ציבורית. איזה מין דבר זה שהחזירו את החיים עוד פעם, לכאורה חלק מהדברים, ומיום חמישי בערב עד יום ראשון בבוקר אין תחבורה ציבורית?החיילים והחיילות שלנו שמו את הקיטבג שלהם על הגב, ויצאו ביום ראשון לקרב בכבישים. קרב על האוטובוסים".