הסרט ברבי של ״וורנר ברדרס״ גרם לנו לפרץ נוסטלגייה בלתי מוסבר וזיכרונות עמומים ברזולוציית 8 ביט החלו לערפל את מוחנו. אי אפשר להכחיש שהנייניטיז היתה התקופה הטובה ביותר להיות בה ילד: ערוץ הילדים, טויס אר אס, בית חלומותי, מקרנה, יו ניים איט. איך אפשר שלא להתרפק על התקופה התמימה הזו בה היינו לומדים עם ״גורדי״, גונבים שסק מהשכנים, רודפים אחרי אוטו גלידה וכמובן נפגשים עם חברים לשחק בצעצועים! טיק טוק מי?
תפסיקו להשוות בין ברבי לאופנהיימר, כשבבירור האחד מעולה והשני לא
בטלוויזיה של פעם, כשעוד נתנו מקום של כבוד לילדים, היו פרסומת לצעצועים, כן כן, ולא סתם פרסומת, כאלו שהיינו יושבים מולן ומריירים על השטיח מקיר לקיר. הפרסומות האלו גרמו לנו לרצות לקנות הכל מהכל! זה עד כמה טובות הן היו.
בזמנו, חוץ מברבי הבובה המיתולוגית והידועה לשמצה, שרובנו די נהגו להתעלל בה אם נהיה כנים, היו עוד צעצועים, חלקם זכורים יותר חלקם פחות אבל אין ספק שהם נתנו לנו אקסטרה ספייס לחיים. אז הנה לפניכם הצעצועים שאנחנו משוכנעים כי גם להם מגיע סרט ריבוט משלהם. הרי מי לא היה רוצה לראות סרט שלם על פרבים שטניים משתלטים על האנושות? ״משפחת מיטשל ומלחמתה במכונות״ פתחה לנו את התיאבון, מה נעשה.
״פרבי״
פרבי הוא צעצוע רובוטי אלקטרוני בעל יכולת להפקת דיבור שנוצר על ידי חברת ״טייגר אלקטרוניק״ בשנת 1998. היצור החמוד הזה היה כל מה שילד יכול לבקש: רובוט תקשורתי עם פרווה שמפיק קולות טיפשיים. מי שאומר שהוא לא זוכר את הפרבי הראשון שלו בוודאי משקר, מבחינתנו הוא היה חיית מחמד לכל דבר ועניין, מינוס אסיפת הצרכים, צעקות על מי מוציא אותו לטיול, המוות והקבורה. כל כך קל.
״טאמאג׳וצי״
טמגוצ'י וביפנית: "ביצת-שעון" (ידעתם את זה?), הוא צעצוע דיגיטלי קטן שפותח ביפן ב-1996. אחחח טמגוצ'י טמגוצ'י, למה כל הדברים הכי שווים מגיעים מיפן? היצור החמוד והאלקטרוני הזה גמר לנו את החיים, ליטרלי. בעזרתו למדנו מה זה להיות הורים למפלצת שלא יודעת שובע כבר בכיתה ב׳. כמו סאקרים נאלצנו לקום באמצע הלילה לוודא שהוא לא חירבן על עצמו ולתת לו זריקות נגד אלרגיה כאילו אין לנו שיעור גאוגרפיה בשמונה בבוקר. בגדול קיבלנו יצור לא מתפקד שחי בתוך ביצה וצריך השגחה צמודה. אין כמו לחזור משיעור אורגנית ולגלות ששוב מת לך הטמגוצ'י כי הוא התייבש וזעק לעזרה במשך שעה וחצי. לא נתפלא אם תופעת האל הורות היא נגזרת ישירה של טראומה מטיפול לקוי בטמגוצ׳י. תודה יפן.
״מיי ליטל פוני״
הפוני הקטן שלי היא בובת פוני קטנה בצבעי פסטל ושיער בצבע מרקר זרחני וקישוטים על האחוריים. בובות הפוני הראשונות יוצרו בשנת 1983, על ידי חברת "הסברו". הצעצועים האלו היו הדבר הכי קסום ויפה שיכולנו להניח עליו את הטלפיים הדביקות שלנו. לא ברור מה בדיוק היה צריך לעשות איתם מלבד להבריש להם את הזנב והרעמה, תהליך שלקח שניה וחצי, אך אין ספק שהם איפנטו אותנו. ילדי הניינטיז בטח עוד זוכרים את השיר מתנגן בטלוויזיה ״מיי ליטל פוני, מיי ליטל פוני״ בזמן שהם עונים לשיחת גוביינא מחבר בטלפון המבורגר ויושבים על כיסא מתנפח ממעריב לנוער, זו הייתה התקופה.
״צבי הנינג׳ה״
אנחנו צנצנת אם הסדרה צבי הנינג׳ה לא הגדילה בצורה אקספוננציאלית את המכירות של ״דומינוס פיצה״. כי מי יכול היה לצפות בפרק שלם של המוטנטים המקסימים הללו בולסים פיצות הזויות ולא לרצות להתקשר בדחיפות למוקדן מחוצ׳קן ולהזמין ״פיצת אנשובי ואננס חבוב!״. אז בזמן ש״הבוגרים״ מבינכם פינטזו על אפריל אוניל בבגד ספנדקס צהוב נחטפת בפעם המיליון, ליין הצעצועים שיצא לראשונה ב-1988 ע״י ״פליימייט טוייז״ הוציא מרצ׳ טו דיי פור, האם יש פה מישהו שלא חשק במשאית וברחפן ורב על מי יהיה לאונרדו ומי יהיה רפאל? שירים את היד, בבקשה.
״קריפי קרולרס״
חברת ״מטאל״ למעשה יצרה את ליין יצירת החרקים הראשון כבר בשנת 1964, אבל רק ב-1992 חברת ״טוי מקס״ שכללה את הקונספט, וכך למעשה קיבלנו את תנור הקריפי קרולרס המשודרג, כי חרקים אמיתיים זה לא מספיק מגעיל אז בואו נקנה תנור מיני ונכין כאלו בבית! הטריגר לטירוף הקריפי היה להטריל את ההורים או את הבייביסיטר או כל מבוגר אחר בסביבה, מטרה נעלה ומפתה לילד שרואה במבוגרים כאויב. אז כך ״הקריפי קולרס״ זחלו לחיינו ועל הדרך למדנו לאפות? ובנוסף זכינו בפרסומת אלמותית לפנתיאון הפרסומת, הראויה במינימום למקום ראשון בתחרות ״קקטוס הזהב״.
טרולים
מאיפה הם הגיעו אנחנו לא יודעים, אבל הם תמיד היו שם, יושבים על עפרונות, מרוחים על מחברות וזרוקים בארגזי צעצועים. בובות עירומות, בעלות אף גדול, עיניים חרוזיות, שיער עומד בכל צבעי הקשת ותווי פנים שנראים כמו צלחת פלסטיק שנמסה במיקרוגל. לפני שהגיעו הטרולים המהונדסים והחביבים של דרימוורקס הטרולים המונגולואידים המקוריים הומצאו בכלל בשנת 1959, והייתה להם אפילו תקופת זוהר בסיקסטיז, אבל רק בשנות התשעים הם באמת הפכו לטירוף וניתן היה למצוא אותם בכל הגדלים והתלבושות מקשטים מדפי ילדים וילדות ברי מזל מסביב לעולם.
פוקימון
עוד יום רגיל, חוזרים הביתה מבית הספר ופתאום זה משודר בטלוויזיה ״רוצה אני להיות גיבור״ מפה כל החיים שלנו השתנו. אחח יפן יפן, מתי תפסיקו להרעיף עלינו את כל הטוב הזה? ילדים רבים נכנסו לטנטרום לקטני בלתי מוסבר של איסוף הקלפים. הקלפים הראשונים יצאו בשנת 1996 ביפן ויוצרו ע״י חברת ״מדיה קומפני״. סיפורים רבים הגיעו לאוזנינו על שנרור כסף מסיבי מההורים רק כדי להשיג חפיסות קלפים. אם ילדי הניינטיז היו טיפה יותר נבונים הם כנראה היו שומרים את הקופסאות סגורות או ממציאים מכונות זמן ואומרים לעצמם בן התשע לשמור על הקלף צ'אריזרד הזוהר וכנראה מרוויחים אלפי או מיליוני דולרים. כן זה כמה שהקלפים האלו יכולים להיות שווים, ביליב איט אור נוט.