שנת 2024 מסתמנת כשנת מפנה במכירת תקליטי הוויניל בישראל, עם הדפסת עשרות תקליטים חדשים, לא רק של אלבומים שיצאו בעבר, אלא גם של זמרים עכשוויים וצעירים כמו אודיה, פאר טסי, טונה ורביד פלוטניק שתקליטיהם נחטפים מהחנויות למרות המחירים הגבוהים.
התעוררות שוק התקליטים בישראל בשנים האחרונות, שהחזירה את הוויניל לאופנה בקרב חובבי המוזיקה, הביאה בעקבותיה להתרחבות היצע התקליטים - לא רק תקליטים ישנים, שיצאו לפני שהדיסק הגיח לעולם, אלא גם יותר ויותר הוצאות מחודשות בגרסת הוויניל של אלבומים ישראליים ישנים.
נדמה שתופעה זו תופסת תאוצה לאחרונה, כשמאז תחילת 2024 יצאו עשרות אלבומי ויניל ישראליים חדשים, בהם “פלונטר" של רמי פורטיס, אלבומי הבכורה של רותי נבון, שובבי ציון, עדנה גורן, רונה קינן, צלילי הכרם, הכבש השישה עשר, אסף אמדורסקי, כרמלה גרוס ואגנר ועוד.
אבל זה לא נגמר בזה. בישראל פורחת תופעה חדשה שלא הייתה לפני כן בסדר גודל כזה: אמנים עכשוויים וצעירים, שלא נולדו כשהוויניל שלט בתחום, מוציאים את שיריהם על גבי תקליטים – ואלה נמכרים בהצלחה.
הגעתי, ככל אספן ותיק, ליריד התקליטים האחרון שנערך בדיזנגוף סנטר מוקדם מהרגיל, וראיתי את התקליטים של אודיה אזולאי (“אינטלקטוערס"), אושר כהן (“אהבה"), פאר טסי (“רדיו שטח"), נונו (“סטטוס"), טונה (“מזרח פרוע"), רביד פלוטניק (“תוך כדי תנועה") והפרויקט של עידן רייכל (“מגדל של אור") מונחים בגאון. כעבור כחצי שעה, כשהעפתי מבט לדוכן – הארגזים היו ריקים וכל התקליטים שציינתי לעיל – נרכשו.
“סמל סטטוס"
“הדברים עוברים מפה לאוזן, והיום כשיוצא תקליט חדש אז כותבים ביקורות, אם זה בתקשורת הכתובה או האינטרנטית. עכשיו אמנים שרואים שמישהו צעיר מוציא, רוצים גם להוציא ולהיות חלק מהטרנד הזה", מסביר סימון דוויק, בעל חנות “התקליטייה" בירושלים. “קח למשל את אודיה אזולאי. קיבלתי 34 עותקים פחות משבוע אחרי שהוציאה את התקליט שלה. עשיתי מכירה מוקדמת, כלומר אנשים שרצו לשריין את התקליט לפני שהוא מגיע לחנויות, ועד שהתחלתי למכור אותו בחנות נשארתי עם שני עותקים כי 32 איש כבר שריינו אותו מראש. הייתי צריך להזמין משלוח נוסף".
“עבור אמנים צעירים, להוציא אלבום על גבי ויניל זה מעין סמל סטטוס. זה הרבה יותר מגניב מפורמט דיגיטלי. בנוסף, יש להם קהל שיש לו פטיפונים ועד היום הזניחו אותו, ואני מתכוון גם לקהל צעיר וגם לקהל מבוגר יותר", מסביר אמנון שלמון, הבעלים של החנות “בית התקליט".
“האנשים שקונים את אודיה, את אושר כהן ואת פאר טסי אלו גם אנשים בני 22־17 וגם קהל בגילי 40 פלוס. זה הפך להיות חלק מתרבות הפופ. אני לא ממליץ לאמנים להוציא את התקליטים האלה בצורה עצמאית אלא דרך חברות התקליטים בצורה מסודרת".
לחברת תקליטים יש את המנגנון והם יודעים איפה לשפר את עלות ההדפסה, איך להפיץ את התקליט יותר טוב. כשבן אדם פרטי כמו פאר טסי הוציא ויניל, הכמות בדרך כלל לא גדולה, וברגע שזו עלות גבוהה אז יש קהל שאין לו תקציב לתקליט כזה ויעדיף לא לקנות, ואז מי שנדפק הוא האמן עצמו. לא תמיד האמן יודע שהעלויות כאלה גבוהות".
גורמים המעורים בשוק התקליטים מציינים כי בקרוב עתידים לראות אור תקליטים חדשים של עומר אדם, איל גולן, חנן בן ארי ונינט. דווח גם על משאים ומתנים עם יובל דיין, עדן בן זקן, נועה קירל ואנה זק לפורמט דומה.
“בשבילם זה סטארט־אפ"
“בכל העולם, לא רק בישראל, יש מגמה של סגנון חיים, ‘לייף סטייל’, לצרוך תקליטים", מסביר איש תעשיית המוזיקה אורן בר־אל. “היום זה מגניב להניח את המחט ולשמוע צלילים הבוקעים מתוך תקליט. יש חבר’ה צעירים שזה מטריף אותם, הם מקבלים חוויה אחרת שהם לא הכירו ולא יכולים לקבל מהטיקטוק.
בשבילם זה סטארט־אפ, זה משהו מגניב לראות את התמונה, לראות את העטיפה והצילום של האמן שהם אוהבים, להניח את התקליט על הפטיפון, ולשמוע את השירים. זה אבסורדי אבל זה מה שקורה היום בכל העולם. זה סוג של מותג. היום להביא לילדה בת 17 תקליט ליום הולדת זה מטריף ומגניב".
יש חוויה וסאונד אחרים כששומעים את השיר על תקליט, להצטלם עם זה לטיקטוק ולאינסטגרם, להשוויץ לחברים שיש לך את התקליט החדש של אודיה. זה משהו שלפני כמה שנים נתפס כשוליים ועכשיו זה התגלמות המיינסטרים".
כלומר אמן כמו עידן רייכל בא ואומר שיש קהל שרוצה לצרוך אותו גם בפורמט דיגיטלי אבל גם בפורמט פיזי, תקליט. יכול להיווצר מצב שעוד כמה שנים אמנים יגלו את הדיסקים, אבל כעת הרומנטיזציה היא לרכוש את התקליט, זה מעורר רגש נוסף למי שלא הכיר את זה עד כה אלא היה רגיל לשמוע מוזיקה רק דרך ספוטיפיי. תקליט זה גם סמל סטטוס, לא כל אחד יכול להרשות לעצמו לרכוש תקליט ב־140 שקלים.
קח אמנית כמו אודיה, שיש לה מופע ענק ב'נוקיה', אם תשים שם דוכן ענק של תקליטים, המעריצים לא יקנו? יקנו. זה סוג של מרצ’נדייז כמו חולצה. זה גם מכניס לאמנים כסף כי מחיר התקליט גבוה ובעיקר יש עכשיו צורך לרכוש תקליטים, בין שאתה מעריץ קשה של האמן ובין שאתה חובב מוזיקה. אנשים הבינו שאין תחליף לדבר המוחשי, והאמנים הצעירים גילו את זה ומפתחים את הטרנד".