דיאן סטילמן, בלוגרית: "אף פעם לא הייתי מעריצה גדולה של האיגלס ושל 'מלון קליפורניה', אבל ברבות השנים הוא הפך למחוז חפץ גיאוגרפי, פיזי ונפשי. הכרתי מספיק ממילות השיר מהפעמים הרבות ששמעתי אותו ברדיו וחשבתי שהוא מעין קורס מבוא לאקזיסטנציאליזם מאת חבורת היפים אינטלקטואלית שעשו סטארט–אפ. למרות הכל, יש בשיר משהו מהפנט. קשה להתכחש לפזמון החוזר. הוא עובד".

דון פלדר, גיטריסט: "גרתי בבית שכור על החוף במאליבו. יום אחד הרמתי גיטרה אקוסטית 12 מיתרים ברגע של השראה והתחלתי לנגן כשאני מתבונן באוקיינוס ונושם את האוויר המלוח. בלי להתאמץ, התממשו להם מיד כמה אקורדים. שיחקתי איתם ואחרי זמן קצר היה לי משהו שנשמע טוב. 32 תיבות עם בתים ופזמון - יהלום נוצץ שכאילו עלה מהנוף המדהים מול עיני. השערות על עורפי סמרו. דוויין אולמן צדק; אם יש לך צמרמורת בגב - השיר עובד. רצתי לחדר הסמוך שבו היה טייפ סלילים כדי להקליט את השיר לפני שאשכח. בסוף כתבתי שני קטעי סולו לגיטרה שג'ו וולש ואני ננגן אחד לשני. סולו אחד ניגנתי בסטרטוקסטר האהובה עלי ואת השני בלס פול Starburst 59. הבאתי את השיר לחזרה של הלהקה עם כ–15 שירים אחרים שעבדתי עליהם. מיד ראיתי שדון וגלן נדלקו על השיר".

hotel california video oficial


דון הנלי, סולן ומתופף: "מכל השירים שפלדר הביא, זה היה שיר שתפס את האוזן. פלדר אוהב לספר שהשיר היה מוכן להקלטה, אבל זו הייתה סקיצה טרומית בלבד. כעת היה צריך לכתוב שיר. מה שתפס את האוזן נשמע כמו רגאיי מקסיקני או בולרו".

גלן פריי, סולן וגיטריסט: "פלדר לא הביא שיר גמור עם מילים, בתים ופזמון. היה לו רעיון לשיר עם נופך של פלמנקו, אבל אם לא היינו לוקחים את הרעיון ועובדים עליו, זה היה נשאר עוד רעיון לא גמור של פלדר".

פלדר: "הנלי הוא זמר ענק, מחבר מילים מוכשר וכותב שירים טוב. אבל הוא מתופף. הוא לא יכול להרים גיטרה ולכתוב אקורדים. הוא לא יכול לשבת ליד פסנתר ולכתוב שיר".

פריי: "פלדר לא הביא את ‘מלון קליפורניה'. הוא הביא רעיון עם סולו גיטרות. פלדר היה הממורמר התמידי באיגלס. לא נתנו לו לשיר. לא השתמשו בשירים שלו. אם יש לך בלהקה את לנון ומקרטני, אתה לא נותן לרינגו לשיר. הרעיון שלהקה היא דמוקרטיה נאורה שגוי לחלוטין. זה היה הרקע לבעיות שהיו לנו עם פלדר ולכן שבסוף פיטרנו אותו".

פלדר: "הנלי נשמע כמו בארי גיב עם קול מאוד גבוה. הוא ביקש ממני להעביר את השיר מסולם E מינור ל–B מינור, שזה סולם מאוד לא ידידותי לגיטרה אבל התאים לקול שלו".

ביל סימצ'יק, מפיק: "הטייק השלישי היה המוצלח ביותר. זה היה קסום".

פלדר: "מה שמעניין הוא שאף אחד בלהקה לא היה מקליפורניה. דון מעיירה קטנה בטקסס. גלן מדטרויט. כולנו הגענו ללוס אנג'לס בנהיגה בכביש המהיר 66. כולנו נהגנו לאל־איי דרך המדבר בלילה שאז אתה רואה את העיר ממאה מייל. ככל שאתה מתקרב אתה רואה יותר: הכוכבים בהוליווד בולווארד, שחקני הקולנוע, הדקלים, החופים והנערות בביקיני".

אירווינג אזוף, מנהל: "השיר שעל שמו נקרא האלבום שהקלטנו ב–1976, ‘מלון קליפורניה', הוא אחד השירים המפורסמים בעולם. באנגליה מנגנים אותו ברדיו 200 פעמים בשנה. זאת בלדה ארוכה וסולו הגיטרות בסופה נחשב אחד הטובים בכל הזמנים. הוא נמצא במקום 37 ברשימת 500 השירים הגדולים של כל הזמנים ב'רולינג סטון'. הוא במקום 8 מתוך 100 של קטעי סולו הגיטרות הטובים ביותר ב–Guitar World. ואין לי הרשימה המלאה של האמנים שהקליטו אותו".

סימצ'יק: "כשגמרנו להקליט את האלבום, הנלי אמר 'זה יהיה הסינגל'. אמרתי שהוא עושה טעות גדולה והסברתי שבשנות ה–70 היו הסינגלים שלוש או שלוש וחצי דקות. אורך השיר היה שש דקות, ההקדמה ארכה דקה שלמה, ובסוף היה סולו של שתי דקות. יהרגו אותנו. דון התעקש. זאת הטעות הכי משמחת שעשיתי בחיי".

אזוף: "כאשר מטוס ריגול אמריקאי נחת נחיתת אונס בסין ב–2001, הסינים דרשו מאנשי הצוות לדקלם את מילות השיר כדי להוכיח מהיכן הם. מסתבר שבעיני הסינים ‘מלון קליפורניה' היה השיר שסימל את אמריקה יותר מאחרים".

הנלי: "היינו בני המעמד הבינוני מהמערב התיכון, והשיר היה הפרשנות שלנו לחיים הטובים בלוס אנג'לס. שיר על אובדן התמימות".

פלדר: "ראיתי קליפ של ילד יפני בן 7 שניגן גרסה אקוסטית של ‘מלון קליפורניה' עם כל קטעי הסולו. עלה ממנו עשן, זה היה כל כך טוב. אנשים רבים למדו לנגן את סולו הגיטרות. זה מאוד מחמיא".

סטילמן: "כמו מיליונים אחרים צפיתי בטלוויזיה בנפילת בגדד ב–2003. בקריסת ציר הרשע של בוש. אלפי עיראקים רקדו בכיכר העיר ושיא האירוע היה הפלת פסלו של סדאם חוסיין. כשהפילו את האנדרטה שמעתי מהטלוויזיה את 'מלון קליפורניה'. המצלמה הראתה חבורת גברים עיראקים שהקשיבו למוזיקה ושרו את הפזמון החוזר. הייתי בהלם למשמע השיר וטענתי ההיסטורית כלפיו התחלפה בתחושת התעלות. השיר ההדוניסטי הפך לפסקול נפילתו של אחד הרודנים האכזריים בהיסטוריה".





פריי: "כולם רוצים לדעת על מה השיר. רצינו לכתוב שיר שיהיה כמו פרק בסדרה 'אזור הדמדומים'. כל השירים שלנו קולנועיים, אבל כאן רצינו לפתוח עם מונטאז'. סדרה של שוטים ערוכה למוזיקה; בחור על האוטוסטרדה. לונג שוט של המלון. הבחור מגיע למלון, הדלת נפתחת, אנשים מוזרים. לקחנו את הבחור והפכנו אותו לדמות מ'המגוס'. כל פעם שהוא נכנס בדלת, הוא נתקל בגרסה אחרת של המציאות. הכוונה הייתה ליצור משהו הזוי. ואז החלו להגיע פרשנויות מטורפות לדימויים שכתבנו".

אלכס ליירד, מומחה לאיגלס: "כאשר השמועות המטורפות החלו להצטבר, כתבתי כתבה בניסיון לעשות סדר ולסתור אותן. זה היה ארוך ומייגע וכדרכן של קונספירציות - מעטים השתכנעו".

הנלי: "זה יצא משליטה, ואנשים שמעו בשיר מה שהתאים להם. כמו השורה ‘פול מת' באלבום הלבן של הביטלס. החלטתי לא להתייחס לזה חוץ מפעמים בודדות שבהן התעצבנתי".

ליירד: "הייתה תיאוריה שהשיר מספר על החיים ב'קמארילו', מוסד לחולי נפש בלוס אנג'לס שכינויו היה 'מלון קליפורניה'. על פי האתר Snopes.com, 'היו מאושפזים במכון אלפי מטופלים במשך 66 שנים עד שנסגר ב–1997'. מעריצים רבים גרסו שהמילים מתארות חזיונות של החולים בעת אשפוזם. הסתבר שהיו כמה מלונות שנקראו 'מלון קליפורניה' אבל אף אחד מהם לא נמצא בקליפורניה. מלון אחד נמצא מעבר לגבול מקסיקו בטודוס סנטוס. הוא היה ידוע גם בשם 'The Hotel Mission' ולכן כמובן 'I heard the mission bell'. שם המלון שונה פעמים רבות בהתאם לנסיבות אבל האיגלס מעולם לא התארחו בו".

הנלי: "כמה מהפרשנויות היותר מטורפות לשיר היו מדהימות ביצירתיות שלהן. אבל אנחנו כתבנו על ההפרזה בתרבות האמריקאית ועל כמה בחורות שהכרנו. ובעיקר על חוסר האיזון בין אמנות למסחור. כולם רוצים לדעת על מה השיר, ואני מוצא שזה משעמם. שירים הם מה שאתה שומע בהם. נגיד שזה שיר על התחתית האפלה של החלום האמריקאי, תחום שהאיגלס הבינו בו. שיר על המסע מתמימות לניסיון".

אזוף: "האם היה בשיר אזכור לסמים? כמובן שהיה. יש מי שמפרשים את המילים 'warm smell of colitas' כסלנג מיני או כהתייחסות למריחואנה. קוליטס הוא צמח הגדל במדבר ופורח בלילה ומפיץ ריח חריף. המחשבה הראשונה היא על מאכל מקסיקני".

ליירד: "אני אוהב את הקביעה שהאיגלס סוגרים בשיר חשבון עם סטילי דן, להקה בת זמנם שאיתם היה להם ‘סכסוך' תרבותי. שנה קודם לכן בשירם 'Everything You Did', שרו סטילי דן 'Turn up the Eagles, the neighbors are listening'. האיגלס כאילו עונים להם עם 'they stab it with their steely knives', אבל גלן פריי אמר שזאת הייתה מחמאה. לשתי הלהקות היה אותו מנהל".

פריי: "האזנו הרבה לסטילי דן באותה תקופה והתרשמנו מהאופן שבו הם לקחו מילים חסרות פשר על כלום והפכו אותן לשירים שאנשים דנו בהם".

סטילמן: "שאלתי חברים אם שמעו כמוני את 'מלון קליפורניה' מנוגן בבגדד. אף אחד לא ידע על מה אני מדברת. ככל ששאלתי יותר כך הבנתי שיש כאן משהו מוזר. האם יכול להיות שרק אני שמעתי את השיר? האם שמעתי אותו מנוגן ממקום אחר?".

הנלי: "מכיוון שמילות השירים היו מצורפות לאלבום, לא היה צריך להתאמץ כדי להבין אותן. רבים חשבו שהשורה 'She’s got the Mercedes Bends' הייתה טעות כתיב במקום Mercedes Benz. זה היה משחק מילים ולא משהו שאני חייב להסביר".

פריי: "האלבום חקר את טבעה של הצלחה ואת הצד האפל של גן עדן. זה היה מה שחווינו באותו זמן בלוס אנג'לס. 'מלון קליפורניה' מיקד את תשומת הלב בהיגד של כל האלבום שהיה מטפורה לדברים אמיתיים שקרו לנו באותה עת. כמו לגלות את מחירה הכבד של ההצלחה. השיר היה המיקרו־קוסמוס של חיינו".

איאן אנדרסון, ג'תרו טאל: "האם הושפע ‘מלון קליפורניה' מהשיר שלנו 'We Used to Know' מהאלבום 'Stand Up' מ–1969? התקדמות האקורדים זהה כמעט לחלוטין, והלהקות היו בסיבוב הופעות משותף באנגליה לפני שהאיגלס הקליטו את השיר. צחוק בצד, קשה למצוא אקורדים שלא נעשה בהם שימוש דומה קודם לכן ושלא עמדו במרכזם של שירים רבים. אקורדים הרמוניים במבנה כמעט מתמטי, מופיעים בשירים רבים. אף אחד מאיתנו אינו מריר בכל מה שקשור לפלגיאט ומעולם לא דרשנו תמלוגים. כאשר שואלים אותי, אני משיב בחיוך שאני רואה בזה סוג של מחווה".

ליירד: "רוב הדיון היותר הזוי היה בעטיפת האלבום. בעיקר העטיפה הפנימית שהיה בה הרבה אקשן ודמויות רבות. קהל גדול ניצב בפתחו של בניין בסגנון ספרדי ועל המרפסת מה שנראתה לרבים כדמות מטושטשת ואפלה: כנראה אנטון לה–ויי, מייסד כנסיית כת השטן המסתתר בצללים ואורב לאורחים התמימים. לא עזר שהשמועה נסתרה עובדתית ובצילום מופיעה האישה שהפיקה את העטיפה שצולמה במלון ‘בוורלי הילס'. מכון לחולי נפש וכת השטן, כבר אמרנו? שמועה נוספת הייתה פונדק של קניבלים בטירה שהייתה שייכת לאליסטייר קרואלי בסקוטלנד. וכמובן ש'מלון קליפורניה' היה אחוזתו של יו הפנר מו"ל פלייבוי".

ג'ון סודר, עיתונאי: "ב'מלון קליפורניה' אתה שר: 'So I called up the captain / "Please bring me my wine" / He said, "We haven’t had that spirit here since 1969". אני מנחש שאינני הראשון שמביא לידיעתך שיין אינו spirit (אלכוהול מזוקק - ר"מ). יין מותסס ומשקאות מזקקים. אתה מתחרט על המילים?".

הנלי: "תודה לך על השיעור, ולא, אתה לא הראשון שמגיש את הנושא לעיוני - ואינך הראשון שמעניק פרשנות שגויה לחלוטין למילים ומחטיא את הדימוי. האמן לי ששתיתי מספיק משקאות אלכוהוליים בחיי כדי לדעת כיצד מכינים אותם ומהם המונחים שבהם משתמשים כדי לתאר אותם. אבל לשורה בשיר אין דבר וחצי דבר עם אלכוהול. זו הצהרה סוציו–פוליטית. החרטה היחידה שלי היא הצורך להסביר לך אותה בפרטנות, מעשה המעקר את הכוונה של שימוש בכלים ספרותיים בכתיבת שירים ומוריד את רמת הדיון לוויכוח שולי וקטנוני בדבר תהליכים כימיים".

סטילמן: "בשלב מסוים הייתי כבר משוגעת לחלוטין. ללא כל הוכחה לקשר בין עיראק לקליפורניה. זו הפכה למשימת חיי. להוכיח שדעתי לא השתבשה. דיברתי עם מאות אנשים. אחרי כמה שנים מישהו אמר לי: חפשי באמזון ספר בשם 'Operation Hotel California: The Clandestine War Inside Iraq'. מיד הזמנתי וקראתי את הספר שמספר גם על הלוחמה הפסיכולוגית–תרבותית שבה עסק ה–CIA כהכנה לפלישה לעיראק. חיפשתי בכל הספר ובאינדקס, ובאף מקום לא נזכר 'מלון קליפורניה', רק בשם הספר. מצאתי את אחד ממחבריו והתקשרתי אליו. הוא הסביר לי כל מיני דברים על לוחמה פסיכולוגית, איך עשו, מי עשו. מסתבר שה–CIA הכינו דיסק מיוחד ובו ריכוז של שירים המייצגים אתוס אמריקאי מאת אמנים עם זיהוי אמריקאי חזק. הוא מספר לי שהיו בדיסק שירים של שריל קרואו, ג'ימי הנדריקס, ג'ו קוקר, סטפנוולף, מיץ' ריידר ואחרים. את הדיסק הכין אחיו. וזהו? שאלתי. היה עוד שיר, הוא אומר, 'מלון קליפורניה' של האיגלס שהיה מאוד אהוב על אחי. אני לא משוגעת. סביר לחלוטין שמישהו ניגן את הדיסק במכונית שלו שעה שהפילו את הפסל של סדאם בבגדד".