תערוכה חדשה – "קריות־שדרות – צלילי מקום, שנות ה־70 – שנות ה־90", שאוצרים אירית לוין ואריה ברקוביץ', בייעוצו האמנותי של פרופ' נסים קלדרון, מנסה לקרום עור וגידים ממש בימים אלה. על מנת לממן את התערוכה, שאמורה לחלוק כבוד למוזיקאים וליצירות שצמחו בפריפריה, וחוקרת את השפעתה על התרבות הישראלית בכלל ועל תרבות המרכז בפרט, נפתח פרויקט הדסטארט, שנכון לרגע כתיבת שורות אלו, יותר מ־11 אלף שקלים מתוך 35 אלף השקלים המבוקשים, ונותרו עוד חמישה ימים.

"הרעיון התחיל מזה שלפני כמה שנים, אירית לוין ואני עשינו תערוכה על הצד הוויזואלי של הרוקנרול", מספר פרופ' קלדרון. "ואז גיבשנו מחשבה לעשות תערוכת המשך, וחשבנו על הקריות ועל שדרות, אזורים שמהם צמחה בעצם המוזיקה של המרכז. החלטנו לחלוק כבוד למוזיקה הזו בשילוב הצדדים הוויזואליים: סרטונים, פוסטרים, קסטות ותקליטים ולתת ביטוי מוזיקלי לרוקנרול משני המרכזים הללו. כמובן, כשאתה עוסק במוזיקה שצומחת במקום מסוים, אתה גם מאוד מעוניין בשאלות: למה דווקא שם? מה היה שם? מה היא הסוציולוגיה שמולידה את האסתטיקה הזו? מה זו ה'ליברפול' הזאת שצומחת לך מתחת לאף? בתערוכה ניתן תשובות לכל השאלות הללו".

למה פניתם להדסטארט?
"מהסיבה הפשוטה שאנחנו זקוקים לכסף לצורך זה. לא הצלחנו לגייס תמיכה כלכלית בדרך אחרת".

עיקר השפעתה של הפריפריה על הרוק הישראלי אירעה אמנם בשנות ה־70 וה־80, עם פריצתם של הרכבים פורצי דרך כמו "בנזין", "שפתיים", "החברים של נטאשה", "טיפקס", "כנסיית השכל" ועוד, אך למעשה סצנת הרוק המקומית החלה לבעבע מהקריות למרכז כבר בתחילת שנות ה־60. הרכבים כמו "ההדים", "מייק והגולסטארים" ו"נשמה חשמלית", שניגנו בהתחלה רוקנרול ביטלסי ובהמשך חומרי רוק מקוריים מורכבים, הניחו את הבסיס הראשוני והשפיעו על דור היוצרים הבא של מוזיקאי הרוק. כך, לדוגמה, בסוף הסיקסטיז ותחילת הסבנטיז, יהודה פוליקר החל את דרכו בלהקת "הנמרים", נסים סרוסי זימר ב"הקולות הגבוהים", ואפילו אריק סיני החל דרכו בלהקות רוק מקומיות בקריות.

"המוזיקה שצמחה מהפריפריה הביאה אתה רענון לתרבות הישראלית", טוען קלדרון. "היא יצרה הזרמת אנרגיה ישראלית לז'אנר בינלאומי. המוזיקה היום היא מאוד בינלאומית, אבל אם אתה לא מזרים אלמנט לוקאלי שיש בפריפריה, אתה נעשה חקיין, וכאן נכנסת חשיבותה של המוזיקה הפריפריאלית שתרמה לעיצוב המוזיקה הזו. המוזיקה היא ההוכחה הברורה ביותר שלפיה אפשר להתגבר על מחסומי עדות, דת ואמונות, ויוצרים משהו שהוא מאד ישראלי ומיוחד".

אם היוצרים שנולדו בפריפריה היו נולדים במרכז, הם היו משפיעים באותה מידה?
"אין לי ספק שלא. הם היו צריכים להיות אותנטיים בזה שהם צמחו מהמקומות האלה, והם משמיעים צליל נכון מהם. תשמע את אלג'יר, למשל, או את כנסיית השכל: בתחילה אתה שומע את הסאונד הפריפרי דרך המוזיקה. אתה שומע בהחלט את המשקע של המקום והריחוק מהמרכז. פריפריה זה מקום שבו אתה לא צריך להצליח בגדול ומהר. אתה יכול די הרבה זמן להתבשל בתנאים של מקום קטן, שזו גם כן תרומה מאד חשובה; ואחר כך אתה צריך גם את המרכז. מה שמירי רגב לא יודעת זה שהפריפריה צריכה את המרכז, בדיוק כמו שהמרכז צריך את הפריפריה".

"בקיבוץ זה הצטייר כנחות"

"אין לי ספק שכל ההשפעה המוזיקלית שלי באה מתוך חסך מאוד גדול", מספר המוזיקאי מיכה ביטון, יליד שדרות, כיום מתגורר במושב נתיב העשרה על גבול עזה. בשנות ה־90 פרץ עם להקתו "טאנארא", שמיזגה רוק עם מוזיקה אתנית. "כשהייתי ילד גרנו בבית קטן, ואני זוכר שהיו לנו בבית רק ארבעה תקליטונים קטנים של מוזיקה מרוקאית שאבי נהג לשמוע שוב ושוב".

מיכה ביטון. צילום: דורון עדות מיכה ביטון. צילום: דורון עדות

"בנעוריי, כשגדלתי בקיבוץ נצר סירני, התביישתי לשיר ולנגן מוזיקה כזו, כי בקיבוץ זה הצטייר כמשהו נחות, אז שרתי באנגלית וספגתי באותה תקופה גם את השפעות הרוק הכבד של לד זפלין, דיפ פרפל ובהמשך גם פולק של בוב דילן. כל אלה יצרו אצלי השפעה של יצירת רוק אתני, שבמקום אחר לא הייתה יכולה לבקוע. כשהוצאתי את אלבום הבכורה שלי, מול מבקרי המוזיקה שעפו עליו, הקהל התקשה לעכל זאת. רק בהמשך, כשנוצרה פתיחות לכלל סוגי המוזיקה, השירים שלי הצליחו להתקבל יותר טוב גם בקרב הקהל והמיינסטרים. היום יש בליל השפעות מוזיקליות על כל ישראלי, והמהפכה הזו של קבלת צלילי הפריפריה כחלק מהקונצנזוס, כמעט הושלמה".

"אני עדיין גר בשדרות כי זו מוזה עבורי", מספר חיים אוליאל, ממייסדי להקת "שפתיים". "הכל פה באיזי, ושדרות מזכירה לי את ימי התום והנאיביות של 'הדלת הפתוחה', כשהיינו הולכים לראות להקות רוק אמיתיות ושואבים מהן השראה. מצד אחד - מוזיקה מרוקאית באירועים. מצד שני - רוקנרול. אגב, אם תשים לב, כשאני מנגן בגיטרה, אני מנגן את המוזיקה האתנית בסגנון רוקנרול שמושפע יותר מהמוזיקה המרוקאית".

לעומת זאת, נגנים שגדלו בתל אביב והסביבה, מושפעים יותר ממוזיקה יוונית, וזה ניכר גם בסגנון הנגינה שלהם. אני לא חושב שאם הייתי נולד וגדל בתל אביב, הייתי יוצר מוזיקה כמו שאני יוצר. עובדה שהמוזיקאים בתל אביב לא שמעו כל כך מוזיקה מרוקאית. בכלל, העובדה שגדלתי בשדרות, הפכה את המוזיקה וההשראה שלי למשהו יותר אותנטי, חם ואמיתי. זאת הסיבה לכך שהמוזיקה הזו, בסופו של דבר, הצליחה לחדור ללב המיינסטרים התל־אביבי. בלהקת 'שפתיים', היינו בזמן הנכון ובמקום הנכון".