כבר יותר מ־20 שנה שהיוצרת והזמרת יעל קראוס תופסת פינה בסצינת המוזיקה המקומית וזוקפת לעצמה, בזו אחר זו, השתתפות בפרויקטים מוזיקליים שונים ומגוונים - החל מהרכבים שבהם הייתה שותפה לאורך השנים ("פרווה חמה", "מטבוחה", "פאנקפלה", "נערות הליווי"), ועד שיתופי פעולה עם אסף אמדורסקי, עברי לידר, להקת "אינפקציה", יוני בלוך ועוד.

"אני אוהבת לעבוד עם אנשים ולשתף פעולה בשלל סגנונות מוזיקליים", מעידה קראוס. "זה מאתגר אותי בכל פעם מחדש ואני לוקחת חלק פעיל, הן בתכנים והן בהפקות המוזיקליות, בכל פרויקט, וטוב לי במקום הזה".

במשך שנים רבות מנהלת קראוס את חייה על הקו ישראל־ארצות הברית, ולאחרונה חזרה לישראל אחרי שהות בת חמש שנים שם - שלטענתה פתחה לה את הראש מבחינה יצירתית. "כשאתה בחו"ל אתה שומע מוזיקה אחרת", היא אומרת. "אנשים שיוצרים מוזיקה ממקום אחר. אחד שר לבד ואף אחד לא שומע אותו; אחד שר בשביל המונים; אחת שרה מכוער, אבל נורא מרגש; אחד שר בקצב שאני לא מבינה. תמיד נסחפתי ללימודים שונים: למדתי בארצות הברית מוזיקה קלאסית מודרנית, מוזיקה בולגרית, מוזיקה ברזילאית, ג'אז ועוד".

ב־2010 החליטה קראוס להקדיש זמן לטיפוח קריירת סולו ושחררה אלבום בכורה, "בוטיק", שלמעט שיר אחד בעברית, כל שיריו היו באנגלית. "במשך הרבה שנים שרתי בעיקר באנגלית, כי זה בא לי בטבעיות", היא אומרת. "התחברתי לשפה ונמשכתי לזה. רק לאחרונה, עם חזרתי לישראל, החלטתי להתאמץ ולהתאים עצמי גם לשפה העברית. אלבום הסולו החדש שלי יהיה כולו בעברית".

קראוס (40), אחייניתו של המוזיקאי שמוליק קראוס, מופיעה כיום במקביל בשלושה הרכבים: "בוסה", "פאניק אנסמבל"; ולאחרונה חברה לאסף אמדורסקי ולשלומי שבן להרכב מחווה לשירי "החלונות הגבוהים", שהלחין הדוד שמוליק. "אני מרגישה במופע הזה מעין סגירת מעגל: מעבר לחזרה לשירים שליוו את ילדותי, אני מבינה אילו לחנים נפלאים ומרגשים שמוליק יצר. בכל פעם שאני מאזינה להם, אני נפעמת מחדש", היא אומרת.

את מרגישה מחויבות להמשך המורשת המוזיקלית?

"חד־משמעית כן. במופע הזה של 'החלונות הגבוהים', אני מראה ומשמרת את הצד הטוב בגנים המוזיקליים המשפחתיים שלי, ומציגה את הדברים החיוביים ששמוליק עשה".




כששוחחנו על אלבומה העתידי, סיפרה קראוס כי אומנם עדיין אין לו שם, אך היא חושבת להוציאו במהדורת ויניל. "היום אנשים כבר לא אוספים דיסקים, ואני חושבת שאם כבר יש כאלה, הם בטח ישמחו לתקליט ויניל, שהוא איכותי גם מבחינת הסאונד וגם מבחינת משהו שנעים לאסוף ולראות ויזואלית", היא אומרת. "יש בזה ייחודיות מסוימת. עבדתי על האלבום עם שי רוט שהפיק והלחין את רובו. בלעדיו לא הייתי מסוגלת להוציא את האלבום. באלבום הזה אני פחות רבגונית, אלא יותר מגובשת מבחינת הסאונד ומדברת בשפה אחת ובקו אחד. זה היה מפגש של שי ושלי שבו ישבנו ובנינו אלבום על מקצבים של קסיו (מקלדת קטנה ליצירת מוזיקה - ד"פ). עבדנו עליו בערך כשנה וחצי".

שירי האלבום יושק במופע טרום־בכורה מיוחד בפסטיבל הפסנתר, שבו קראוס מכינה לא מעט הפתעות. "יהיו עיבודים מיוחדים לשירי האלבום וגם לשירי אלבומי הראשון 'בוטיק', שירים של 'פאניק אנסמבל' ו'בוסה' שיזכו לעיבודים מחודשים על העיבודים החדשים שלהם", היא מספרת. "זו תהיה חוויה מהנה".

עד כמה קשה להתפרנס ממוזיקה היום?
"זה לא קל בכלל, אבל אני מעסיקה את עצמי בכמה פרויקטים והרכבים וחושבת בקרוב גם להתחיל ללמד מוזיקה".

את מרגישה שרכבת ההצלחה כבר עברה בתחנה שלך?
"אין יום שבו אני לא נותנת פרשנות אחרת למונח הצלחה. האם הצלחה זה שיזהו אותי ברחוב? האם זו עשייה? אני מאוד שלמה עם הדרך שעשיתי עד כה. ברור שהייתי שמחה ליותר חשיפה ליצירה שלי, אבל אני לא רואה במה שעשיתי עד עכשיו אי־הצלחה. העשייה היא ההצלחה". 

יעל קראוס – מופע טרום־בכורה, פסטיבל הפסנתר, 27 באוקטובר, מוצאי שבת, 21:00, מוזיאון תל אביב