ציפור השיר והנודד

בקולנוע "עדן" בתל אביב הוצג אז בשבוע המי–סופר–כמה הסרט ההודי "הנודד". זה לא היה סתם סרט, זה היה אירוע לאומי. על הקלפים שרכשנו במיטב דמי כיסנו בקיוסקים היה קלף אחד מהמבוקשים והנדירים במקומותינו. על הקלף הזה הופיעה תמונתם של צמד הכוכבים הנאהבים של הסרט "הנודד", ובאותיות עבריות נכתבו המילים ההודיות של השיר "איצ'יקדנה". "איצ'יקדנה" היה ה–להיט של הסרט. את השיר הזה לא הייתי צריך לתרגם, כי כולנו שרנו אותו בהודית מושלמת ככתוב על גבי הקלף.

לא הטרחנו את עצמנו אפילו לברר מה אנחנו שרים. שרנו בהודית ובקול גבוה. בשבילנו איצ'יקדנה היו איציק ודנה, שמותיהם העבריים של ראג' ונרגיס, גיבורי הסרט ההודי שלמזלנו רץ עשרות שבועות בקולנוע "עדן", דבר שאפשר לנו מרווח זמן לחסוך את דמי הכיס ולחזור שוב ושוב לקולנוע ולסרט.

אני נשארתי נאמן לראג' קאפור. המשכתי איתו גם לסרטיו האחרים. היה נחמד, הוא אף פעם לא אכזב. אבל בינינו: אהבה ראשונה היא אהבה ראשונה היא אהבה ראשונה. אותה אי אפשר לשכוח.

מתנצל אם אתם לא מבינים את המילים ההודיות האלה. הרי ידוע לכם בוודאי שקיימים כ–2,000 ניבים בשפה ההודית. אני לא יודע באיזה ניב אתם משתמשים, אני מכיר רק את הניב הראג' קאפורי.

אבל הפרופסור הנודע יליד חיפה, שלא חי באשליות, זכה בפרס הנחשב ביותר שכל ראג' קאפורי בכל פינה בעולם לא היה מעז אפילו להעלות בדעתו: כוכב נעוריו הגיע אל הקליניקה שלו!

("אבל לבי כולו הודי" / יצחק קרונזון)

דווקא מכיוון שהייתה צעירה ובתחילת הדרך, מצאה חן בעיני ההתנהגות הדעתנית שלה. היא ידעה מה היא רוצה, ואני לא עמדתי בדרכה. את מה שיצא מכל זה אני מעלה פה בפינה לשיפוטכם ומסיר אחריות.

השם מאיר לוגסי אולי לא אומר לכם הרבה, אבל הוא מאוד מוכר לרבים שאוהבים לשיר ולחגוג ומתגוררים באזור טבריה וצפונה בואכה ראש פינה, חצור, צפת וקריית שמונה. כי מאיר לוגסי, שאנחנו קוראים לו "הלוגסי", הוא זמר שבתקופה שבה חייתי בגליל הייתי הולך בעקבותיו לכל ההופעות שלו כמו איזה גרופי צעיר.

ממאיר לוגסי שמעתי את הביצועים הכי מרטיטים ל"אינתה עומרי" של אום כולת'ום ו"חביבי יא עיני" של פריד אל־אטרש. יום אחד בא לי רעיון: חשבתי שהשילוב של הלוגסי עם הלחנים של ציפור השיר אהובה עוזרי, יהיו ממש הדבר הנכון. אז נפגשנו עם אהובה אצלה בבית. ידעתי שהיא תאהב את הלוגסי וידעתי גם שהיא תיקח את המילים שלי, אף שאולי היא תעשה בהן כרצונה. אבל לא היה אכפת לי. רציתי שיר ממנה - מתנה בשביל הלוגסי. אהובה התלהבה וכאמור אהבה, בעיקר את השיר הזה:

השבוע, ב–13 בדצמבר מלאו שנתיים למותה של אהובה עוזרי. 16 שנה אחרי שאובחן אצלה סרטן במיתרי הקול ואחרי שעברה ניתוח לכריתתם. "לפעמים אני חולמת שאני שרה, ובחלומות אני שרה בקול הקודם שלי. זה תענוג אמיתי", כך אמרה חודשים ספורים לפני מותה לעיתונאית רחלי ריף.

כשיחטטו פעם בערימות הדיסקים שלי, ימצאו שם בוודאי את השירים שאהובה עוזרי הלחינה וניגנה לי אותם בבולבול טרנג שלה. "אני לא ממהרת לשום מקום, יש לי זמן", ענתה כששאלתי אותה מתי ניגש לעבודה. כי היא באמת האמינה בכך.

("גן הוורדים" / אהובה עוזרי)