בשנה הבאה בארה"ב 100 שנים בדיוק למתן זכות הבחירה לנשים והמאבק על זכויותיהן עוד לא נגמר. גם בתרבות עבר מעמדן של נשים שינויים רבים במאה האחרונה, כשהייצוג הקלאסי של אשה כעקרת בית פשוטה ותמימה הוחלף בייצוגים נשיים חזקים כמו "וונדר וומן", והיחס לנשים התעשייה עבר שינוי משמעותי עם תנועת MeToo# שפרצה בסוף 2017. בפודקאסט השבועי של "מילים ולחן" ברדיו 103FM יצא העיתונאי וחוקר המוזיקה, דודי פטימר, למסע בעקבות השינויים המהותיים שחלו במעמד האשה במוזיקה הישראלית, החל משנות ה-30 ועד היום דרך הקולות הנשיים הבולטים.
בתכנית גילה פטימר כי השיר הראשון שעוסק באופן מובהק במעמדה של האשה הוא "היו לילות" שיצרו יעקב אורלנד ומרדכי זעירא בשנת 1939 לתיאטרון הסאטירי "כל הרוחות" עבור המבצעת המקורית של השיר - השחקנית שלי שרונה.
השיר הציג את מעמדה הנחות של האשה ככזו שתפקידה להיות עקרת בית המחכה לבוא הגבר המפרנס הביתה, בעודה מבצעת את מטלות הבית, כדברי בית מהשיר: "והוא ניגש, שמעי אליי קטנטונת, אני בניתי בית לשבתך. את תרקמי בערב לי כותונת, אני אנהג ביום את עגלתך".
השיר זכה לאורך השנים להמון ביצועים בהם של חווה אלברשטיין, לאה דגנית ואילנית, אך הביצוע המפורסם והנודע ביותר הינו של הזמרת אסתר עופרים שהקליטה אותו לאלבום הסולו הראשון שלה - "היו לילות" שיצא בשנת 1961.
שנות ה-60 הוסיפו להיות שנים בהן מעמד האשה הושפלה והונמך בשירים. עם זאת, פריחת היוצרות הישראליות באותו עשור החלה לגרור מחאה נשית נגד היחס לו זכו הנשים.
פטימר גילה בתכנית כי בשיר "ואלס להגנת הצומח" שיצרה נעמי שמר ללהקת "האחיות שמר" ובהמשך גם ביצעה להקת הנח"ל, הציגה שמר את מחאתה על עניין ההטרדות המיניות והציגה כמשל את הפרחים. בניגוד לפרחים שיש חוק שטוען שאסור לקטוף אותם, אין חוק האוסר "לקטוף" את גיבורת השיר, או כדברי המשוררת: "רק עלי אין החוק משגיח, רק עליי איש אינו שומר, לו היו לי עלי גביע, אז היה מצבי אחר".
בתודעה נצרב השיר כשיר טבע, אך בעצם הוא שיר מחאתי מובהק והולם את הלך הרוח של תנועת MeToo# שהגיעה למיינסטרים רק עשורים מאוחר יותר.
כמו כן, טען פטימר כי השיר הממחיש ביותר את מעמדה הנחות של האשה בזמר העברי באותו עשור הוא "זמר שלוש התשובות", שכתב נתן אלתרמן והלחין אריה לבנון.
השיר נכתב על ידי אלתרמן למופע המבוסס על שיריו "צץ וצצה" שהועלה בשנת 1969 בהפקת אברהם דשא פשנל. מי שביצעה את השיר והפכה אותו לקלאסיקה היא רבקה זהר, כוכבת המופע.
גיבורת השיר משפילה את עצמה בפני הגבר, בחיר ליבה, ומוכנה לעשות כל מה שהוא ירצה ולאהוב אותו בצורה טוטאלית ואפילו עיוורת גם אם זה במחיר אובדן כל כבוד אישי.
בשיר נאמר: "הוא אמר: 'אם תלכי אחריי, לא קטיפה תלבשי ולא משי, יהיה מר עד בלי כח אולי', אז אמרה היא: 'לאט, כוח יש לי'. אם צריך אתהלך בסחבות, כלובשת קטיפה מבריקה, אם צריך אקרצף רצפות ואהיה בעיני כמלכה. כל אשר תבקש ותשאל, אעשה ואוסיף לשמוח, יהיה טוב, אהובי, יהיה קל, לעולם לא יחסר לי כוח".
אמנם הביצוע המוכר הוא של רבקה זהר, ששנים רבות לא מבצעת אותו בשל משמעותו, אך הוא זכה ללא מעט ביצועים בהם של זהבה בן ואפילו עומר אדם ששר את השיר כגבר המשפיל עצמו בפני האשה.
התכנית הסתיימה עם הקביעה שכיום במוזיקה הישראלית בפרט והעולמית בכלל, האשה הופכת לחזקה, עצמאית, מלאת ביטחון ושווה למעמד הגבר. ההוכחה הכי גדולה לטענת פטימר בתכנית הוא השיר "TOY", איתו נטע ברזילי הביאה לנו את הזכייה באירוויזיון.
השיר נכתב על ידי סתיו בגר ודורון מדלי בהשראת מחאת ה-MeToo#. "אשת חיל לעולם אל תשכחי, הינך אלוהית", שרה ברזילי ב-TOY.