"אנחנו לא צריכים" (1970) / שלמה ארצי



מילים: אבי קורן, לחן: שמואל אימברמן

נכתב לזכרו של טוראי אליעזר ("לשקה") גרונדלנד ז"ל

"את הגשם תן רק בעיתו, ובאביב פזר לנו פרחים, ותן לנו לשוב ולראותו - יותר מזה אנחנו לא צריכים".




"השיר התפרש על פני כל כך הרבה מקומות, וכל כך הרבה אנשים ניכסו אותו כסיפור אישי שלהם, אז לא רציתי לפגוע בעניין", מספר כותב השיר אבי קורן. "לפני כמה שנים, כשנלחצתי, סיפרתי את הסיפור האמיתי. כתבתי את השיר בשנת 1970. ב־6 ביוני 1967 נפל בקרב על ירושלים חבר גרעין נח"ל שלי, טוראי אליעזר גרונדלנד שכינויו היה 'לשקה'. היינו בתקופת המילואים הראשונה שלנו. ההיכרות בינינו החלה כבר בשומר הצעיר. הלכנו יחד לנח"ל, והמספרים האישיים שלנו היו עוקבים: מספרו האישי היה 495836 ושלי היה 495837. היינו מאלה ששרו את כל השירים וידעו את כל המילים של השלאגרים של התקופה. לשקה היה החבר הראשון שלי שנפל, וזה הלך איתי כל הזמן והיה לי נורא קשה עם זה".

"חבר נפש נוסף שלי עד היום הוא יוסי ריין (יוסקה). למדנו יחד בתיכון, ואני זוכר שבתמונת המחזור שלנו נורא נבהלתי כשראיתי את התמונה שלו. הוא שאל אותי: 'מה אתה מבוהל כל כך?' אמרתי לו: 'התמונה שלך נראית כמו של אחד שנפל במילוי תפקידו'. צחקנו על זה כל הזמן. יוסקה ואני עשינו יחד טירונות בנח"ל והוא פנה לקצונה. בזמן מלחמת ההתשה הוא היה קצין ונכנסתי לחרדה איומה שיקרה לו משהו. עם פטירתו של לשקה ועם הדאגה העצומה ליוסקה הלכתי בלב. באותה תקופה עבדתי עם הבמאי שמואל אימברמן על סדרת קליפים ללהקות הצבאיות לערוץ הראשון. הצילומים נערכו באולפני 'רול', והייתי מגיע כדי לראות את מה ששמואל צילם כי כתבתי את קטעי הקישור".

"יום אחד הגעתי לאולפן וראיתי קליפים של להקת חיל הים. פתאום ראיתי את הקליפ של 'כשאהיה גדול' ('שוטי ספינתי'), והנער ששר שם באמבטיה קרע את המסך. אמרתי לשמואל שהבחור הזה כוכב. אחרי כמה דקות הגיע הנער הזה, שהיה לפני השחרור, ואמרתי לו: 'אתה הולך להיות כוכב!' הוא היסס ואמר שהוא נרשם לאוניברסיטה והולך ללמוד משפטים. זה לא היה בראש שלו. הוא שאל: 'איך בכלל נעשים כוכבים?' שמואל אמר לו שהוא רק צריך להקליט כמה שירים. הנער אמר: 'מי יכתוב לי שירים? איך מגיעים לזה?' שמואל אמר שיש לו לחן, ואמר שאני אכתוב מילים, ואז שמוליק נתן לי מנגינה שהייתה לו. נכנסתי עם המנגינה לאחד מחדרי העריכה, התיישבתי שם וישר פרץ לי החוצה כל הסיפור על לשקה ועל יוסקה".

"'כבר יבשו עינינו מדמעות, ופינו כבר נותר אילם בלי קול. מה עוד נבקש, אמור מה עוד? כמעט ביקשנו לנו את הכל', נכתב על לשקה. 'את הגשם תן רק בעתו, ובאביב פזר לנו פרחים, ותן שיחזור שוב לביתו,יותר מזה אנחנו לא צריכים', נכתב על יוסקה. נתנּו את השיר לאותו הנער, שלמה ארצי שמו, שהקליט את זה, והשאר היסטוריה. רק לפני שלוש שנים יוסקה גילה שהשיר נכתב עליו, והוא היה בהלם. כך גם משפחתו של לשקה". 

 אליעזר גרונדלנד.  אתר יזכור אליעזר גרונדלנד. אתר יזכור



"פרי גנך" (1990) / אביבה אבידן

מילים ולחן: יוני רועה

נכתב לזכרו של סגן חן־חנוך ברוד ז"ל

"את פרי גנך את תבקשי

מי לך יאמר

ומי לך ישיב

מר כאבך

רודפים הימים

נותרת לבדך רוצה להאמין

שהינה קרבה אותה השעה

שבה הבטיח לשוב בחזרה"




"הסיפור התחיל ביום שהודיעו לי שסגן חן ברוד ז"ל נהרג בפעילות מבצעית בהר דב ב־10 באוקטובר 1985", אומר המלחין והכותב יוני רועה. "חן למד איתי בבית הספר היסודי ובתיכון. הוא היה חבר יקר וקרוב וחלק מהחבר'ה שלי. חן היה מאלה שאהבו לשמוע אותי שר בטקסים של בית הספר 'בארי' בנתניה. כשנגמרה הלוויה, כמה מהחברים שהיו איתי בכיתה נעצו בי מבטים של לכתוב שיר על חן, בלי מילים. אף פעם כתיבת שיר לא באה לי בהזמנה, זה תמיד תוקף אותי בזמן אחר, בסיטואציה אחרת, ותמיד כשהתאמצתי לכתוב שיר לזכר חן, לא הצלחתי. ניסיתי על הגיטרה ועל הפסנתר, ושום דבר לא יצא לי".

"אחרי כארבע שנים יצא לי לשבת ב־11 בבוקר בבית הקפה 'תמר' ברחוב סמילנסקי בנתניה יחד עם חבר משותף של חן ושלי בשם דודו ג'רבי, שהיה הבעלים של בית הקפה ושל מסעדת 'פרימוורה'. בזמן התיכון חן עבד אצל דודו במסעדה ותמיד היה עושה מעשי קונדס שובבים ומצחיקים, גם עלי. ישבנו ודסקסנו על החיים, ודודו סיפר לי שנולדו לו תאומות ושלאחת מהן הוא קרא חן על שם חן שהלך לעולמו. בדיוק כשהוא אמר את זה, עליזה, אמא של חן, עברה לידנו בדרך לקופת חולים. לא זיהיתי אותה. הסתכלתי עליה נעלמת בתוך המון האנשים. דודו סיפר לי כמה קשה לעליזה ונקרע לי הלב. קמתי מהכיסא נסער והלכתי משם. נסעתי הביתה, ישבתי ליד הפסנתר, והטקסט יצא כשדמותה של עליזה וכאבה מלווים אותי".

"הפעם הראשונה שהשיר בוצע והושמע הייתה כשאביבה אבידן, המבצעת, ואני התארחנו בתוכנית 'טברנה' של שמעון פרנס. זו הייתה השמעת הבכורה, ושמעון, ברוב חוכמתו, ביקש ממני לספר את הסיפור מאחורי השיר. סיפרתי על חן ומה מסתתר מאחורי השיר. למחרת התקשרתי לעליזה והודעתי לה שיוצא שיר לרדיו, והיא אמרה לי: 'השיר זה בדיוק אני'. וזה רגע שלעולם לא אשכח. עליזה רצתה להנציח את חן ובמשך כל שנה הייתה מארגנת מפגשים לזכרו של חן. היא אישה מדהימה ואצילית".

"כשהיינו באולפן וסיימנו את האלבום הראשון, אביגדור בן מוש, מפיק האלבום, אמר שחסר לו שיר שקט", משחזרת גם אבידן. "ואז בספונטניות יוני רועה ניגן על הקלידים את 'פרי גנך'. בעלי נדלק ורצה שאקליט אותו, אבל יוני התנגד בהתחלה ואמר: 'לא, זה שיר אישי שכתבתי לזכר חבר ילדותי, ואני שומר אותו במגירה. לא כל אחד יכול לשיר אותו'. ואז בעלי אמר לו: 'תן לה לנסות'. שרתי את השיר, ויוני התברווז ונתן לי את השיר. הקלטנו את השיר והוצאנו אותו כסינגל, עוד לפני הדואט, אבל הוא נכשל. רק אחרי כמה שנים, כשהקלטתי אותו עם אלי לוזון שאהב מאוד את השיר וביקש שנקליט אותו יחד, הוא הפך ללהיט, בייחוד כשביצעתי אותו באירוע הזיכרון של אסון המסוקים. דרך השטח והמועדונים אנשים למדו להעריך, להכיר ולאהוב את השיר הנצחי הזה". 
חן־חנוך ברוד ז"ל. צלם : אתר יזכור חן־חנוך ברוד ז"ל. צלם : אתר יזכור


"כשהלב בוכה" (2001) / שרית חדד

מילים: יוסי גיספן, לחן: שמואל אלבז

נכתב לזכרם של רס"ל יוסי אברהמי ז"ל ורב"ט ודים נורז'יץ ז"ל

"כשהלב בוכה הזמן עומד מלכת

האדם רואה את כל חייו פתאום

אל הלא נודע הוא לא רוצה ללכת

לאלוקיו קורא על סף תהום"



"בשנת 2000 הייתה לי קלטת עם מנגינה של שמואל אלבז שרציתי מאוד לכתוב לה מילים, אבל משום מה זה לא הסתדר, לא הצלחתי", מספר כותב השיר יוסי גיספן. "אף פעם לא הייתה תקועה אצלי מנגינה כל כך הרבה חודשים בלי מילים. ב־12 באוקטובר 2000, כמו כל עם ישראל, שמעתי על הלינץ' ברמאללה, ואני זוכר שאנשים צעקו ברחוב: 'תדליקו טלוויזיה, תראו מה קורה'. הזדעזעתי מהרצח הברוטלי של שני חיילי המילואים של צה"ל, רס"ל יוסי אברהמי ז"ל ורב"ט ודים נורז'יץ ז"ל. היה בי הרבה כעס על המקרה ורציתי לעשות משהו, אבל זה חוסר אונים, ואתה שואל את כל השאלות האפשריות שאין להן תשובה: העולם רואה את הלינץ' אונליין, ואף אחד לא יכול לעשות כלום". 

"תחושת חוסר האונים הובילה אותי להשתולל בבית, התחלתי לשבור דברים ולבעוט בכל מה שזז. ואז אשתי אמרה לי: 'שב תוציא את הכעס בכתיבה'. ואז, אני לא יודע להסביר זאת, המנגינה של שמואל אלבז התחברה לי, והמילים נשפכו מתוכי תוך דקה. לא חשבתי רציונלית כשכתבתי, פשוט הרגשתי שאני עם שני החיילים שם וחשבתי מה אני רוצה לומר כשאני שם. אם אני חסר אונים, הם היו לגמרי חסרי אונים, קורבנות. נהגו בהם בצורה הכי אכזרית שאפשר. בכיתי וכתבתי ומיד צלצלתי לאלבז והקראתי לו את הטקסט. בתוך זמן קצר הוא שלח לי במייל את הסקיצה שלו שר את השיר, ואני זוכר ששמענו את זה ובכינו".

"השמענו את השיר לשרית חדד, ובדרך כלל אנחנו מקליטים איתה באולפן סקיצה, משמיעים לנגנים שינגנו ואז הזמרת באה להקליט שוב. אצל שרית, בגלל שהעוצמות היו כל כך גדולות, החלטנו לא לגעת בסקיצה, וזה מה ששחררנו לכולם. כך זה יצא מושלם עם הרגש האמיתי בדיוק כמו שזה". 

ואדים נורזיץ. צילום רפרודוקציה. מקס ילינסון ואדים נורזיץ. צילום רפרודוקציה. מקס ילינסון

יוסי אברהמי. צילום באדיבות המשפחה יוסי אברהמי. צילום באדיבות המשפחה


"מה אברך" (1968) / להקת חיל הים (עם הסולנית רבקה זהר)

מילים: רחל שפירא, לחן: יאיר רוזנבלום

נכתב לזכרו של סמל אלדד (דדי) קרוק ז"ל

"מה אברך לו, במה יבורך?

זה הילד? שאל המלאך.

מה אברך לו, במה יבורך?

זה הילד? שאל המלאך"



רחל שפירא כותבת על יצירת השיר "מה אברך": "הנעורים המבורכים / מפתה להאמין שהחול אכן זוכר את צעדיו. / שצמחיית החוף מרשרשת בציפייה. / שהחבצלת ממתינה למבטו. / שהרוח כמהה - / שלא לדבר על הזרועות הריקות של אוהביו. / ואוצרות הרגש / מה איתם? / מפתה לחשוב שהיינו ראויים לקורבנו. / האדמה הבולעת כל, גנזה את נעוריו. / את נעורי חבריו. / המעשים, החלומות, התוכניות, העתיד... / מפתה להאמין שמשהו ממנו עדיין כאן. /לא מוגדר, לא מוסבר. / אני, מבועתת מאלימות, ממשיכה לתהות: / מה חושב האיש הנקי מאלימות בעודו מתבונן בחיינו? / והשיר שכתבתי / שהוקדש לו / לזכרו / ושם מעלותיו, נוף ילדותו, נדירותו. / ושם הקינה על חייו / ושם התחינה / ושם עובדת מותו. / אלדד וחבריו כבר אינם מתהלכים בינינו. / שתיקתם באוזני / שתיקתם מעיקה. / אני חשה שיש להם דבר או שניים / להגיד לנו. / הנעורים ההם, המבורכים, נבלעו באדמה. / ורק שייוותר משהו, / ממאור פניו, מטוב לבו, מנדיבותו. / ולא רק בשיר". 

אלדד קרוק.  ארכיון שפיים אלדד קרוק. ארכיון שפיים


"בכל שנה בסתיו גיורא" 1975 / נעמי שמר

מילים ולחן: נעמי שמר

נכתב לזכרו של סגן גיורא שוהם ז"ל

"בכל שנה בסתיו גיורא

הרוח המטורפת בגני

עורפת את מיטב השושנים

בכל שנה

בכל שנה בסתיו גיורא

אשא עיני אל ההרים

מאין יבוא עזרי

בכל שנה".



"סגן גיורא שוהם היה בן של חברים מאוד טובים של אמא שלי ושל מרדכי הורוביץ, רותי ושלמה שוהם", מספרת ללי שמר, בתה של נעמי שמר. "הייתה ידידות גדולה מאוד בין המשפחות, וגם אני ביקרתי אצלם הרבה בבית. היה בגיורא משהו מאוד מיוחד ומבטיח. הוא היה יפה תואר. גיורא נהרג ב־20 באוקטובר 1973, במלחמת יום הכיפורים, בגיל 21".

"אמא שלי כתבה את השיר מיד אחרי המלחמה. יש משהו בצליל שכאילו קוראים לגיורא לבוא ולחזור הביתה. היא מזכירה בשיר גם שני גיבורים אחרים שנפלו: הראשון היה המוזיקאי יחיעם ויץ שנפל בליל הגשרים בשנת 1946 ('ושם יחיעם עוד שר לו ומריע') והבוטנאי טוביה קושניר, שנפל עם מחלקת הל"ה בשנת 1948 ('טוביה מגדל עדיין איריסים שחורים ונדירים'). אמא שלי הייתה המבצעת הראשונה של השיר, ולאורך השנים הוא זכה לכמה ביצועים, בהם של אסתר שמיר, רוחמה רז, נחמה הנדל, יהודית רביץ ועוד".

גיורא שוהם. צילום: אתר יזכור גיורא שוהם. צילום: אתר יזכור

"ברית דמים" (נקרא גם "על דעת המקום" ו"היובלים והראלים") (1987) / מירי אלוני

מילים: עמנואל צבר, לחן: יאיר רוזנבלום

נכתב לזכרם של טוראי יובל הראל ז"ל, בנם של מרים ויחזקאל, וטוראי יובל הראל ז"ל, בנם של חיה ויוסף

"בישיבה של מעלה, ובישיבה של מטה

עוד זה מדבר וזה בא

הלילה ההוא, יקחהו האופל,

הלילה ההוא בא"

 יובל הראל בן חיה ויוסף. אתר יזכור יובל הראל בן חיה ויוסף. אתר יזכור

יובל הראל בן מרים ויחזקאל. צילום:  אתר יזכוריובל הראל בן מרים ויחזקאל. צילום: אתר יזכור


"הקרדיט על השיר והקלטתו שייכים לשמוליק אומני, בן זוגי", מספרת המבצעת מירי אלוני. "שמוליק הפיק לי בשנות ה־80 תקליט שנקרא 'טיפה אהבה'. במסגרת חיפושינו אחרי שירים, הגענו למלחין יאיר רוזנבלום. שמוליק קנה ממנו את השיר ואמר לי: 'לזכרם של כל חבריי שנפלו, ולזכר כל הנופלים, אני מבקש ממך להקליט את השיר הזה'. יאיר רוזנבלום סיפר לנו שכבר הציע את השיר לזמרים אחרים לפנינו, שסירבו לשיר אותו, כי הוא שיר שכול, והסיפור האמיתי שבהשראתו השיר נכתב הוא קשה".

"בזמן מלחמת לבנון הראשונה, ב־8 ביוני 1982, נהרג יובל הראל, חייל בחיל השריון, מפגיעת טיל נגד טנקים במחנה פליטים שליד צידון. חבריו של יובל הראל אחר, שקראו את מודעת ההרוגים, חשבו שמדובר בחברם והודיעו להוריו שבנם נהרג. לאחר בירורים הבינה המשפחה שקרתה טעות ובנם חי".

"ב־10 ביוני 1982 נהרג יובל הראל שלהם, ובהתחלה סירבו להאמין, שכן חשבו כי מדובר ביובל הראל השני, אך למרבה הטרגדיה הבינו ששני היובלים הראלים נהרגו. בהשראת סיפורם נכתב השיר".

"השיר נכתב על ידי עמנואל צבר בשנת 1984, ויאיר רוזנבלום, שהלחין אותו אז, הציע לנו את השיר בשנת 1985. אני מודה שבהתחלה די נרתעתי מהשיר, אך שמוליק אמר שהשיר הזה חייב לצאת לאור ושכנע אותי לשיר אותו. שמוליק גייס אז את להקת 'שמיים' עם הגיטריסט הנפלא שמוליק בודגוב ואת נתן כהן ('הנשמות הטהורות') והשיר יצא לאור. ברבות השנים, השיר נבחר לאסופת שירי הזיכרון הגדולים שבחר משרד החינוך. עברו כמה שנים עד שהשיר הזה תפס, והיום, בהרבה טקסי זיכרון, מקהלות וזמרים סולנים בוחרים לשיר אותו".

 
"בן יפה נולד" (1969) / רבקה זהר

מילים: אהוד מנור, לחן: נורית הירש

נכתב לזכרו של טוראי יהודה (יהודה'לה) ויינר ז"ל

"בן יפה נולד

על כתף הכרמל

ומברכים הגיעו מכל עבר.

גשם טוב ירד

כי נעתר האל

והחיטה נבטה בשדות השבר"
 

"אהוד ואני חזרנו מאמריקה בשנת 1965, ואחרי שלוש שנים, בשנת 1968, נולדה בתנו גלי", מספרת עפרה פוקס, אלמנתו של אהוד מנור. "הפעם האחרונה שראינו את יהודה ויינר (יהודה'לה), אחיו של אהוד, הייתה כשהוא בא להגיד לנו שלום ולברך. הוא הגיע עם מדים ורובה. כשחזרנו מבית החולים באותו הלילה קיבלנו את הידיעה שהוא נפל בקרב בפורט תאופיק שבסיני. הוא היה רק בן 19".

"כיוון שלאמא של אהוד היה קשה עם מותו של יהודה'לה, עברנו לגור אצלה בבנימינה כדי לתמוך בה ולחזק אותה. זמן קצר אחרי זה ערכו בחצר בבנימינה ברית לערן, בנו הטרי של זאב, אחיו הבכור של אהוד. בעקבות לידתו של ערן, באותו שבוע שנערך טקס הברית, כתב אהוד את השיר 'בן יפה נולד' שאומנם נכתב בעקבות ערן, אך נכתב לזכר יהודה'לה".

"בספרו 'אין לי ארץ אחרת' כתב אהוד על השיר: 'נכתב בשנת 1969, חודשים אחדים לאחר נפילתו של אחי הצעיר יהודה בתעלת סואץ, בעקבות טקס ברית המילה שנערך בבנימינה בחצר ביתם של אחי זאב ורעייתו ריבי, לבנם ערן. לא יכולתי שלא להיזכר בטקס ברית המילה של אחינו הצעיר והאהוב (יהודה) על רקע אותו נוף של כתף הכרמל'.

"ליהודה הייתה חברה בשם רותי, שהתכתבה איתו כל הזמן במהלך שירותו הצבאי. אני זוכרת שכל יום רותי הגיעה וישבה בחדר של יהודה'לה עם הראש מורכן על שולחן הכתיבה שלו. רותי מוזכרת בלי השם בשיר 'בן יפה נולד' בשורה המצמררת: 'סתיו ברחובות, מחר היא בת 20, אך למה לא מלאו 20 לנער?'".

 יהודה ויינר. צלם : אתר יזכור יהודה ויינר. צלם : אתר יזכור


"מיליון כוכבים" (2006) / עמית פרקש

מילים ולחן: יפתח קרזנר

נכתב לזכרו של הטייס סרן תם פרקש ז"ל

"רצית לעוף, רצית כבר הלאה

עם חצי חיוך עלית למעלה

מיליון כוכבים בשמיים

תופסים את הצבע שלך בעיניים

תן רק עוד שנייה אחת לומר לך שלום"



"'מיליון כוכבים' הוא שיר שנכתב באופן ספונטני למשפחה שלי", מספרת עמית פרקש, המבצעת, ואחותו של סרן תם פרקש ז"ל. "במהלך ההלוויה החלטנו להשמיע אותו. בהלוויה היו המון אנשים, שחלקם קשורים לרדיו ולעולם המוזיקה. הם ביקשו לקחת את השיר ולהשמיע אותו ברדיו, וככה הפך 'מיליון כוכבים' לשיר הכי מזוהה עם מלחמת לבנון השנייה".

"השיר נכתב על ידי יפתח קרזנר, חבר משפחה, ואני שרתי את השיר. עבורי זו הייתה הדרך היחידה שבה יכולתי להיפרד מתם, כי מוזיקה תמיד הייתה החיבור העיקרי בינינו. השיר נוגע בהרבה אנשים ומשפחות במדינת ישראל, ואני שמחה על כך שיכולתי לגעת באנשים בעזרת הכאב הפרטי שלי. תמיד השיר הזה יהיה של תם".

תם פרקש. צלם : חיים אזולאי תם פרקש. צלם : חיים אזולאי


"מחר הוא יחזור" (1987) / דני רובס

מילים ולחן: דני רובס

נכתב לזכרו של יואב רובס ז"ל

"עכשיו הכל נרגע, כל הטור המיוגע

משתחרר מהחגור, מתקלף מהמדים

רחוק בערפל, איזה כלב מיילל

ומעבר לגבעות קו האופק מאדים

עמוד האוהל נע שם עמוק בשק שינה

הוא שוכב עיניו פקוחות מקשיב לבוקר שניעור

יש שקט באוויר, הוא חושב קולות של עיר

ומחר הוא יחזור"

 יואב רובס. צלם : פרטי יואב רובס. צלם : פרטי


"הייתי בן 27 כשאחי יואב, חייל בחיל הים, נפטר בזמן מלחמת לבנון הראשונה", מספר האח, יוצר השיר והמבצע דני רובס. "לא ידעתי איך להתמודד עם הכאב המשתק, עם התחושות המעורבות של צער ובלבול. השיר הזה נכתב ביום האחרון של השבעה. ממש פרץ כמו לבה מלוע הר געש. אני חושב שיש בו אותי לא פחות מאשר את אחי. בעקבותיו החלטתי לחיות חיים מלאים, שמחים, ישירים ומשמעותיים, כי אף אחד לא יודע מתי זה ייגמר".