"ההנהגה הרשמית של התרבות שלנו, יד ההנהלה המכוונת, זה ממש אסון איך שהיא מאלצת להוציא לפועל תמונה שמצטיירת בדמיונה וזה כל כך מלאכותי" - כך, בחריפות נטולת פשרות, בדבריה לפני קרוב לשבע שנים בהגיעה לגיל 90, כיוונה כלת פרס ישראל נעמי פולני, מאבני המסד של התרבות הישראלית, כוכבת הצ'יזבטרון של תש"ח ומחוללת פלא "התרנגולים", את חיציה השנונים לעבר האיש מבלפור ומקיסריה  ואל שלוחתו דאז במשרד התרבות מבלי לנקוב בשמותיהם.

נעמי פולני הייתה דמות חד פעמית בחיינו | טור פרידה
"מה לך ילדה?": הגרסה הראשונה והגנוזה של השיר שלא הושמעה מעולם

נעמי פולני (צילום: מירי צחי)
נעמי פולני (צילום: מירי צחי)

שנתיים קודם לכן, בלהטו של קיץ, כשהצלמת מירי צחי מנוחתה עדן ואני, עברנו את השער הצהוב של המושבה כנרת - פולני נפנפה אלינו לשלום מבעד לקשתות מרפסת ביתה, שממנה נשקפים נופי הכנרת והרי הגלעד. "שתו, זה טוב נגד התכווצויות ברגליים, כך אמר איזה דוקטור ברדיו", הציעה במאור פנים נכדתו של דוקטור חיסין, ממייסדי תל-אביב, כשחשה לרענן אותנו במשקה ביטר למון צונן.

ביתה הצנוע נראה כמו הזמן עמד בו מלכת. ריהוט ענתיקה. כונניות ספרים, שמהן ניבטו בין השאר "הטור השביעי" של אלתרמן, שירי רחל, כתבי עגנון, ספר תולדות ההגנה, הקונקורדנציה לתנ"ך ו"ילקוט הכזבים". עבודות מלאכת-יד שיצרה. על דלת המקרר במטבח הנזירי ציור של קדישמן עם הקדשה לאמור - "נעמי, התרנגולים של היום הם עוף קפוא לעומת התרנגולים שלך'. ופסנתר עתיק יומין שבו ניגנה מאז היותה תלמידתה הלא מוצלחת של רבקה גווילי, מלחינת "שיר ליקינטון".

התרנגולים של נעמי פולני (צילום: מירי צחי)
התרנגולים של נעמי פולני (צילום: מירי צחי)

עברנו על קורותיה. גימנסיה "הרצליה". "הצופים". הכשרת הפלמ"ח באפיקים. ליווי שיירות במלחמת העצמאות. הצ'יזבטרון עם שייקה אופיר ש"היה פרטנר נפלא". הקמת "התרנגולים" עם "חבר'ה שנתנו את הנשמה" בחזרות אין קץ. "החמציצים", להקת ההמשך המופתית. נישואים עם ליאור ייני, כוכב שתיהן שהיה צעיר ממנה בתשע שנים וגירושים. החזרה בתשובה של ילדיהם איה ויותם, שלימים הופיע עטור פאות במופע "התרנגולים באים", שביימה. בימוי להקות צבאיות. חגיגת נוסטלגיה עם "משירי תנועות הנוער" בבימויה.

המעבר ב-77' למושבה כנרת. הדחיקה הצידה ממרכז העניינים תוך כדי עבודות בימוי מזדמנות בעמק הירדן. קשיים כלכליים. "הפכתי לציידת פרנסות". אחת מהן הייתה בתפקיד...נזירה בסרט "מישהו לרוץ איתו", בבימוי עודד דווידוף. בשנייה, כעבור שלוש שנים - תפקיד משני בהצגת "איולף הקטן", בהבימה, בבימוי חנן שניר, מעריץ ותיק שלה ושל התרנגולים. פולני רצתה עוד, אך זה לא הסתייע "כי לתיאטראות יש שחקנים משלהם ובקולנוע, שם מרוויחים הרבה, לא יודעים שכאשר אני ...מרכיבה משקפיים, אני יותר יפה".

כעבור 30 שנה היא הפתיעה שוב, בכעין מתנת יום הולדת לעצמה ליום הולדתה ה-90(!), כשנכנסה לאולפן והקליטה את "קח את ליבי", השיר היחיד שהלחינה (למילים של חיים חפר, מפקדה בצ'יזבטרון). לביצוע רווי ההומור שלה, בקולה מפעם שהשתמר להפליא, לא הייתה המשכיות. 

זה לא הדאיג את פולני, אפילו לא העובדה שמכל הפרסים ואותות ההוקרה שהועטרו עליה דווקא פרס ישראל, שכה הייתה ראויה לו, התמהמה בדרכו אליה, אלא המצוקה הכלכלית שבה הייתה נתונה שנים וסחפה התארגנויות למענה. "אני לא צריכה שום פרס ואני לא סובלת מחשבה של מגיע לי", אמרה. "רק כסף".

אם כך, כששאלתיה אם בכל זאת תוכרז כזוכה, האם תסרב לפרס היוקרתי כדוגמת אריק איינשטיין, השיבה בלי היסוס: "אם יתנו לי את הפרס, אקח בגלל הכסף. לאריק היה מספיק כסף..."

בסופו של דבר זה קרה למרות הכל. ב-2019 התכבדה אל מול תשואות הקהל בקבלת פרס ישראל לאמנויות הבמה מידי שר החינוך דאז נפתלי בנט, בהגדירו אותה כ"לוחמת תרבות אמיתית".

מישהו חשב אחרת?

בוודאי לא כאשר בעוד שכל אלה שבמרוצת השנים עמדו בדרכה ייעלמו, מורשתה התרבותית תישאר לדורות.

נ.ב. כאשר שאלתיה מתי ייכון לדעתה באזור סוף סוף השלום המיוחל, השיבה פולני, שלא התערבה בפוליטיקה, בנימה מהורהרת: "כשהסתיימה מלחמת השחרור, האמנו שלא יהיו יותר מלחמות - והיו. שלום יהיה רק כששני יאמינו שהוא אפשרי. כפי שלא מציאותי שנהיה לבדנו בארץ הזאת, כן לא אפשרי שהם יקבלו הכל...".

נעמי פולני (צילום: מירי צחי)
נעמי פולני (צילום: מירי צחי)

                                                      *

נוכח דברי מוקיריה הרבים, הרי בזאת דברי יהורם גאון, מי שפעל תחתיה בלהקות הנח"ל והתרנגולים - והיא הייתה מציגה אותו כתלמיד המצטיין שלה: "אם נהייתי זמר, זה בפירוש הודות לנעמי. ללהקת הנח"ל הגעתי כשחקן. כשיוסי בנאי ביים אצלנו את תוכנית 'בדרך כלל', הוא קרא לנעמי שתעמיד את הפזמונים. כשהיא שמעה אותי שר, היא אמרה לי את המשפט הגורלי - 'אני חושבת  שאתה יודע לשיר', מה שבהמשך קיבל ביטוי רב יותר בלהקת 'התרנגולים'. זה היה רגע, שרק כעבור שנים ניתן היה להפנים את כובד משקלו.

"אם חשבתי בהתחלה שהיא אמרה לי את מה שאמרה כדי לעשות לי טוב ולחזק את בטחוני העצמי, הבנתי עם הזמן שאכן התכוונה לדבריה. מאז נעמי הייתה המורה הגדולה ביותר בחיי המקצועיים. ממנה למדתי לא רק לעמוד ולנוע על הבמה, אלא גם להתכוון לכל מילה בשיר ובעיקר - לחוש את המילה הפלאית 'טיימינג".