"שקשוקה", ימי ד', כאן חינוכית, כאן דיגיטל

מי שמחפש רמזים להתעללות של אב לא ימצא אותם כאן, גם אם “שקשוקה" מתבססת על ספריה של גליה עוז. סדרה שהיא הצצה לחייהם הרגשיים של ילדים.

מפאת חוסר בילדים בגיל שאליו מיועדת “שקשוקה" (כיתה ה'. בני כמה הם בכיתה ה'?), בלתי אפשרי לי לדעת אם היא כובשת את לבם או מגרה את בלוטות העניין שלהם. גם התחרות על תשומת הלב הצעירה ברשתות החברתיות הקורצות להם מהצד מקשה על הידיעה על מקומה של הטלוויזיה בכלל בחיי הבני כמה הם בכיתה ה'.

ולמרות זאת “שקשוקה" (נוצרה בידי אבנר ברנהיימר - “יש לה את זה", “יוסי וג'אגר" - ואסיה לבטוב) שווה מבט מכמה סיבות. גיבורת הסדרה היא יולי, בת העולם האמיתי, כלומר בלתי מושלמת, בעלת חולשות משלה, שחיה בעולם בלתי מושלם - ילדים מקניטים, הורים שלעתים רבים, מורה ומנהלת בית ספר (חנה לסלאו) שאינן מופת לתבונה. עלילת כל פרק מתפתחת כסיפור בפני עצמו בחייה של יולי המודאגת והדיכאונית מעט, שתחתיו מתפתח הנמשל, הלקח שאותו היא לוקחת להמשך הדרך.

גם מבוגרים יכולים לקבל כאן הצצה לעולמם הפנימי של ילדים, ולעניין זה - מה שהופך את העניין בסדרה לאקטואלי הוא - שהיא מבוססת על סדרת הספרים המצליחה של הסופרת גליה עוז, “שקשוקה". מי שיחפש רמזים בעלילות הפרקים לטענותיה כלפי אביה הסופר עמוס עוז, לא ימצא כאן כאלה. ידה הכותבת של גליה עוז רגישה, עדינה ונטולת כעס וככזאת העבירו אותה אל המסך ברנהיימר ולבטוב. הסך הכל נחמד. סופי הפרקים אומנם תמיד טובים ומתוקים, וכל דבר נופל למקומו, אבל אולי ככה הדבר אצל בני כיתה ה'. מי זוכר.

לראות או לוותר: לראות. יכול להיות נחמד לקחת את הבן/הבת ל־20 דקות מהסמארטפון ולהצטרף אליהם לפרק אחד.