"זלנסקי: הסיפור המלא", הוט 8

בעולם הבידור היה וולודימיר זלנסקי כוכב גדול יותר משידענו. כנשיא הצליח הרבה פחות. לו היה סוגר בזמן עסקה עם פוטין, אולי מהלך ההיסטוריה היה שונה

צל"ש ראשון מגיע ליוצרי "זלנסקי: הסיפור המלא" על המהירות שבה יצרו את הסרט. האורות, כמו שאומרים, דלקו בלילות במשרדי ההפקה, ובתוך שבועיים מרגע פלישת רוסיה לאוקראינה כבר עמד הסרט מוכן לשידור. אות כבוד שני מגיע ליוצרים על בניית סרט שיש בו מה שנקרא "בשר". בסופו של הסרט הצופה - שהמידע הוגש לו באופן מובנה ואינטליגנטי - יודע הרבה יותר על נשיא אוקראינה, הביוגרפיה האישית והמקצועית שלו, וכיצד הגיעו הוא ומדינתו, בעל כורחם, אל הצומת העולמי הטרגי שבו הם נמצאים היום.

זלנסקי, שבגיל 41 נבחר ברוב עצום להיות נשיא אוקראינה, בא כידוע מעולם הבידור. מה שידוע פחות הוא עד כמה זהר זלנסקי והיה בעל עוצמה בבידור האוקראיני וגם הרוסי. הוא כתב, תסרט, הפיק והשתתף בתוכניות בידור וסאטירה, ניהל והופיע בהרכב סאטירי שבמשך שלוש שנים היה בעל הרייטינג הגבוה ביותר בארצו, והשתתף גם בסדרה מצליחה שנקראה, לא פחות, בשם "משרת העם", שבה גילם את נשיא אוקראינה. זלנסקי, שביקר בתוכניותיו את השחיתות שפשתה במערכות השלטון בארצו, שיחק בסדרה מורה להיסטוריה שמצולם בסרטון כמי שמבקר בחריפות את השלטון, הסרטון הופך ויראלי, והמורה נבחר להיות נשיא ופותח במאמץ גדול להעלות את ארצו על דרך המלך.

הדמיון למציאות היה כה ברור וגלוי לעין, עד שהחלו לשאול את זלנסקי אם הוא מתכוון לרוץ לנשיאות ארצו. בערב ראש השנה החדשה שבה היו צפויות להתקיים הבחירות, פיזר זלנסקי את הערפל והודיע כי יתמודד על המשרה הרמה. הודעתו התקבלה בהתלהבות רבה, ובתום קמפיין של מספר חודשים נבחר זלנסקי ברוב עצום לנשיאות.

המציאות שחיכתה לנשיא הצעיר וחסר הניסיון הייתה ידידותית הרבה פחות. מלחמה בלתי נגמרת במחוזות הבדלנים, כלכלה בפשיטת רגל, שחיתות שנשבע להילחם בה וגילה כי היא מושרשת עמוק משחשב, ושכן רוסי רב־עוצמה וחסר מעצורים, זועם על רצונו המוצהר של זלנסקי להתקרב למערב. ההמשך ידוע: פוטין פלש, זלנסקי, כאילו מעולם לא ירד מבמות הסטנד־אפ, זוכה במחיאות כפיים סוערות ובאהבת העולם מדי יום, אבל בינתיים שכנו הרוסי מחריב את אוקראינה בשיטתיות אכזרית.

אולי ראוי לבחון כאן תסריט אחר לסרט: נגיד, פוטין מאיים על זלנסקי שאם יתקרב למערב ויחבור לנאט"ו, אזי רוסיה תעשה לאוקראינה מה שהיא עושה כעת, כלומר תעביר אותה תחת אש ועשן ומכבש דרכים. ונגיד שזלנסקי, החרד לארצו, מוחל על כבודו ועל הכבוד הלאומי ואומר לפוטין, "אתה יודע מה, אני לא חובר לנאט"ו ולא בטיח, ועכשיו תעזוב אותי ואת ארצי במנוחה". בסך הכל הגיוני, לא? הרי ברור שרוסיה חזקה הרבה יותר ותנצח, ולא בעדינות, אז איזה טעם יש להילחם בה? מה ריאל פוליטיק יותר מלהיכנע לה מיידית?

זלנסקי קרוב לוודאי היה סופג קיתונות של בוז ברחבי העולם וממתנגדיו בארצו, והסרטים הנעשים עליו בוודאי היו אוהדים פחות מ"זלנסקי: הסיפור המלא". אבל אוקראינה לא הייתה נחרבת, אלפים מאזרחיה היו נותרים בחיים, ומיליונים מתושביה לא היו הופכים לפליטים. וזו אולי השאלה הראויה להישאל בסרט ואינה נשאלת: אם זלנסקי היה קצת פחות צעיר, וקצת יותר מנוסה, האם היה יודע, וגם משתמש באחד מכללי הזהב בעולם הזה, שעם פוטין עדיף לא להתעסק?

לראות או לוותר: לראות וללמוד איך לא לנהל מדינה