"דעתו של החייל", הוט 8, הוט VOD
לא הייתי צריך הרבה זמן מרגע שיצא לדרך הסרט “דעתו של החייל" כדי להתחיל להתרחק מהטלוויזיה. ולא שאין בסרט גילוי מרתק: מאז הקמת המדינה השתמשו שלטונות הצבא בצנזורה הרבה מעבר למטרה המקורית שלשמה הוקמה - מניעה של זליגת מידע ביטחוני רגיש אל אלו שאינם צריכים לדעת אותו. הצנזורים, כך התברר, אספו מידע על הלכי רוח בקרב החיילים בנושאים “מודלקים" בחברה הישראלית כמו מחיר המלחמה הכבד, תחושות הלוחמים בעקבות הכיבוש והפיכתם לחיל מצב בשטחים החדשים, יחסי אשכנזים־מזרחים ועוד. כל המידע הזה שנצבר ממכתבי החיילים הועבר לצמרת הצבא ומשם למקבלי ההחלטות בממשלה. עד כאן עשה הסרט את מלאכתו כהלכה.
מה שגרם לי לנסיגה הזריזה מהטלוויזיה היה נושא המכתבים הראשונים שבו בחר הסרט להתמקד, המכתבים שבהם תיארו הלוחמים למשפחותיהם וחברותיהם בעורף את מעשי הפשע - אונס, ביזה, אלימות לשמה - שביצעו חיילי צה"ל בערבים הנכבשים וברכושם. סיפורי המעשים הקשים חזרו על עצמם עוד ועוד, בעוד ועוד מכתבים, עד שהחל להיווצר הרושם כי צה"ל לא עסק כלל בלחימה. ניחוח עז של סרט הלקאה עצמית מסוג חדש - אחרי שמוצה ככל הנראה השימוש בכפר קאסם ודיר יאסין - החל לעלות מתוך המסך, ואני, באופן אישי, כבר מזמן ניתקתי קשר עם סרטים מהסוג הנ"ל.
כמובן, חובה לגנות את המעשים ואני מגנה בכל פה, אבל ההלקאה העצמית כספורט לאומי כבר מזמן זלגה לי מכל סדק. והרושם שיצר כאן הסרט כאילו צה"ל הינו צבא אכזר בעל רמת מוסר כשל גדוד משבט הטוטסי הכובש כפר חסר מגן של שבט הוטו היריב ועושה מתושביו קציצות, צרם עד מאוד והטיל צל כבד על אמינות הסרט. אגב, כמותית, יחסי אשכנזים־מזרחים למשל לא זכו למידת אזכור דומה. את שלולית הבנזין הזו לא הצליחו יוצרי הסרט אסף בנית ושי חזקני להבעיר.
אז מה נותר מהסרט שיצרו השניים בניכוי ההלקאה העצמית, שלפיה הגרסה הרשמית שאנחנו נורא מוסריים אינה נכונה ואנחנו מרושעים כמו כולם? לא הרבה בעצם. את השוס העיקרי נתן הסרט כבר בתחילתו כשחשף שהצנזורה הצבאית, האמונה על פי הגדרת תפקידה למנוע טפטוף של חומר ביטחוני, גלשה גם למחשבותיהם/רגשותיהם הפרטיים של החיילים והמידע שנצבר הועבר והשפיע על פעולותיהם של מקבלי ההחלטות. לא הייתה מזיקה כאן מלאכה עיתונאית חרוצה יותר - פחות נהי על אכזריות צה"ל ויותר גילויים כיצד השפיע המידע באופן ממשי על - נגיד - החלטות דוד בן־גוריון אחרי מלחמת השחרור ולוי אשכול אחרי מלחמת ששת הימים. וכיצד, נגיד, משפיע מידע כזה כיום על שיטות הפעולה של מחלקת מדעי ההתנהגות בצבא - זו שתפסה את מקומה של הצנזורה - ועל החלטות המדינאים דהיום. מזה לא קיבלנו דבר. חבל.
לראות או לוותר: הבטחה שלא מקוימת. לא חובה לראות.
"ג'רמי: נפילתו של מלך הפורנו", הוט 8
רון ג'רמי היה מלך הפורנו. הוא השתתף ב־2,500 סרטים, הפך לסלבריטי, רק שהייתה לו בעיה קשה אחת: עמיתות למקצוע התלוננו שמחוץ לסט הצילומים הוא טורף מיני ואנס. לפני שנה וחצי נעצר, והחגיגה הפרטית שלו הסתיימה.
יש בסרט הזה בן שני החלקים שבעה או שמונה זוגות ציצים חשופים. יש גם נגיעה בשאלה העקרונית אם עובדות בתעשייה חשופות יותר למקרי אונס מנשים העובדות במקצועות אחרים. מי שמוכן להשקיע באלה שעתיים צפייה בהחלט מוזמן. רק שלא יבוא אחר כך בטענות שלא הוזהר מראש.
הוותיקים בתעשייה, מצד המצלמה ומצד הכורסה בסלון, מכירים היטב את רון ג'רמי. הוא השתתף לאורך השנים בלמעלה מ־2,500 סרטי פורנו. הצלחתו לא הייתה ברורה: הוא נמוך, שעיר מאוד, בעל כרס ועל פי השחקניות שצילמו איתו סרטים, בעל ריח גוף חריף ולא נעים. אותן שחקניות ידעו לספר כי רון מכור לסקס, והלחישות הרמות הוסיפו כי את מה שאינו מקבל - גם לא על סט הצילומים - הוא לוקח בכוח.
ביוני 2020 נעצר ג'רמי בלוס אנג'לס והואשם ב־35 מקרים של אונס ותקיפה מינית. הגבר השמן והמוזנח, לבוש הכתום, שהופיע בבית המשפט, רחוק עכשיו מאוד מהחיים המתוקים שהיו מנת חלקו לפני שהושלך לכלא. ואם יורשע במעשים שבהם הואשם, ניתן להעריך בביטחון שקריירת הסקס המענגת של רון ג'רמי באה אל קצה לפחות בגלגול הזה.
לראות או לוותר: הרבה צלופן צבעוני מרשרש, מעט תוכן. חבל על הזמן.