"ג'יני וג'ורג'יה", עונה 2, נטפליקס
האם המילפית ובתה המרובעת חוזרות אלינו, והעונה בתוספת פילוסופיות חיים שדי מפריעות ליהנות מהטראש הטהור.
לא צפיתי בעונה הראשונה של “ג'יני וג'ורג'יה", ולזו השנייה נכנסתי כדי לראות אם אפשר להתגנב באמצע המסיבה ועדיין ליהנות. והתשובה היא כן. העונה השנייה עומדת בזכות עצמה וגם מספקת בנדיבות פלאשבקים די הצורך כדי להבין פחות או יותר מי נגד מי ולמה.
ג'ורג'יה היא האם המילפית (לא שיש לי מושג ברור לגבי הביטוי, אבל נראה שהוא מתאים), השותה, המעשנת וויד, המדברת חופשי על סקס, המפירה חוקים, שיש מאחוריה כבר גווייה אחת של בעל רע. ג'יני היא הבת, ההפך מהאם השובבה, מתבגרת מבוהלת, לא מחמיצה הזדמנות להיות נבוכה, כשלפעמים, כמו הר געש מתפרץ אחרי נמנום ארוך יוצאת על סביבותיה בנאום מרעיד קירות או נשיקה ארוכה, וחוזרת לנמנם ולצעוק על אמא שתפסיק להיות מילפית כזאת (לא שיש לי מושג וכו').
מרבית דקות הפרקים עוברות בהחלפת דאחקות ושיחות טראש קרטוניות בין ג'ורג'יה לג'יני, בין ג'יני לחברות, בין ג'ורג'יה לחברות וכן הלאה. בין לבין נדחסות תובנות די מעורפלות של האם ובתה על החיים, וסך הכל נוצר שם מין תבשיל סמיך ומוזר. העצה הטובה ביותר שניתן לתת כאן היא להתעלם מהתובנות ולהישאר על הטראש. זה הוא שעושה את הסדרה הזו לדי חביבה. זה והפה הגדול והתחמן של ג'ורג'יה.
# לראות או לוותר: סדרה לא מזיקה, לא מטרידה, אפשרית בהחלט.
"קליידוסקופ", נטפליקס
למי יש כוח בסוף היום לדלג בין פרקים אחורה וקדימה. הסדרה שהייתה אמורה להיות פורצת דרך מבחינת הרגלי צפייה, לא פורצת לשומקום.
“קליידוסקופ" מוגדרת כסדרת פשע אמריקאית שניתן לראות כל פרק בה בבחירה אקראית ועדיין להבין מי נגד מי ולמה וגם ליהנות. זה לא נכון. מי שלא רואה את פרקי “קליידוסקופ" לפי הסדר ימצא עצמו די אבוד מול המסך, לא מכיר את הדמויות ולא מבין את העלילה. שם הסדרה ניתן לה מכיוון שלכל פרק ניתן צבע: אדום, ורוד, צהוב וכו'. מתן הצבעים חסר משמעות ולא מוסיף דבר לסדרה.
בהינתן אלה, אפשר עכשיו לדון ולדוש בסדרה. הגיבור הוא ריי ורנון, או בשם נוסף שניתן לו, ליאו פאפ, אסיר כבר 17 שנים שנמלט מהכלא ומטרתו העיקרית היא לנקום בשותפו לשעבר, שבינתיים החליף את שמו ומשמש כבעלים של חברת אבטחה. לטובת הנקמה מתכנן ורנון שוד מתוחכם, ולצורך זה הוא בונה צוות, מארגן מימון בעזרת שוד נוסף ונמלט מה־FBI ובעיקר מסוכנת עיקשת. השוד אכן מתבצע אבל בדרך כולם בוגדים בכולם, החברים הופכים לאויבים, והצופה המעוניין לפענח את הסלט מוזמן לצפות עד הסוף.
מנגנון הצפייה ב"קליידוסקופ", שמוגדרת כסדרה שאפתנית ויוצאת דופן, הוא מורכב ולא ברור לצופה שלא הוכן אליו מראש. בעיקר לא בטוח שלצופה, בסוף יום העבודה, יש חשק וכוח לשחק תופסת עם טלוויזיה מתוחכמת יותר מדי. אותו צופה יגע בוודאי שואל את עצמו אם הוא נהנה או לא. די בטוח שהתשובה הנכונה תהיה השנייה.
# לראות או לוותר: מתחיל טוב, מתפורר בדרך. אפשר לדלג.