לפני שאתחיל לבקר את הסדרה מכל הכיוונים, אתחיל ברשותכם בהתייחסות זריזה לליהוק הלא מאוד מוצלח של הסדרה. בתור התחלה, יהודה לוי ורותם סלע הם מצד אחד ללא ספק שחקנים מוכשרים בחסד עליון, אך מצד שני כבר כל כך הרבה שנים עמוק בתודעה שלנו, שנראה שכל מה שהם יכולים לעשות מעתה והלאה הוא להיות יהודה לוי ורותם סלע. כדי להוכיח את הנקודה שלי, תרפרפו בזיכרון שלכם ותנסו לבחון את עצמכם, האם קראתם להם לאורך הסדרה עידו ואלי? ואל תענו לי.
הבעייתיות השנייה בעיני היא הבחירה בליאור רז כסופר הדרמטי והמתוסכל, שמאוד לא מתחברת למי שהוא. להרגשתי, רק רציתי שהוא כבר ישלוף איזה אקדח ויהרוג מישהו, או פתאום יתחיל לדבר בערבית ויהפוך למסתערב קרבי. חן מלכה דווקא מאוד התאימה לי לדמות שהיא נבחרה לגלם והוכיחה שהיא שייכת לליגה של הגדולים, אבל גם במקרה הזה עוד יהיה לי מה לומר.
האמת, מבאס אותי לכתוב את המילים האלה. כל כך רציתי ש"גוף שלישי" תסחוף אותי ותציג לי גם את חצי הכוס הריקה של החיים שבדרך כלל מתמלאת בעלילות של סדרות. אבל משהו בתחושת התקיעות, הכעס והרובוטיות של הדמויות בתסריט הקשה עליי לנתב את העניין שלי בסדרה למקום אוהד וגרמה לי לכמה רגעי קרינג' שבהם עצמתי עיניים לנוכח האירועים ועברה בי תחושת אי נוחות.
לאורך הסדרה ניסיתי פרק אחר פרק לתת לה צ'אנס אמיתי, ובסוף כל 50 דקות צפייה ניגשתי שוב אל אפליקציית ה"פתקים" בטלפון שלי ויריתי את כל מה שהרגשתי. להלן כמה ציטוטים מרגעי האמת: "אין פלואו", "טקסטים מדוקלמים", "התסכול הבלתי פוסק של כל דמות מקשה עליי להתחבר אליה", "כולם נעלבים כל הזמן", "אין שנייה אחת של עצירה של לופ הקושי האינסופי על מנת לראות את הצדדים הטובים שבסיפור", "ראבק, יש לכם ילד - תשמחו קצת" והרשימה עוד ארוכה...
וכדי שאהיה יותר ספציפית, אתייחס רגע לטלטלה שעוברת הדמות של אלי, שסופגת מכל הכיוונים גישה שלילית, עושה את כל הטעויות האפשריות ועדיין שומרת על קור רוח מעצבן. מה לגבי קצת לצעוק או להתפרק? כבר לא אופנתי לצאת מהכלים ב-2023? ומלבד זה, הרבה מהקשרים בין הדמויות הם כאלה המבוססים על חוסר תקשורת מרחיקה שיוצרת שסע עמוק עוד יותר בין כל המשתתפים (אופס, נשמע כאילו דיברתי על המצב הפוליטי). במקרה כזה, כשכולם משחקים ב"טלפון שבור" או "מי ישתוק יותר", אין באמת מקום לפתרונות.
רציתי סדרה כואבת שתחטט בפצעים העמוקים, שתכאיב לי בלב ותגרום לי להבין את הקושי האמיתי של אנשים הנמצאים בנעליים דומות לשל הדמויות ב"גוף שלישי". במקום זאת קיבלתי סדרה קיצונית בתגובותיה, שמוציאה הכל מפרופורציות ונותנת לחיים עצמם להתפרק רק בגלל אגו. כשאף אחת מהדמויות לא מוכנה לרדת מהעץ על מנת להתפשר, עמק השווה לא מגיע וגם לא מועבר הלאה לצופים, והקיצוניות משני הצדדים מרחיקה ומפלגת. ראינו את זה ברחובות בשבוע האחרון.
התרעות פיקוד העורף