אומנם עברנו שלוש מערכות בחירות בשנה האחרונה, אבל ספק אם רוב המצביעים הנחרצים והנחושים של שתי המפלגות הגדולות “הליכוד" ו"כחול לבן" אכן קראו את המצע הכלכלי שלהן. המצע מבטיח בכותרות הבטחות אוטופיות ומופלאות שיישדרגו את מצבם הכלכלי של אזרחי ישראל, אבל לא מספר מהיכן יגיע הכסף.
כדי לעשות סדר במצעים הכלכליים של שתי המפלגות הגדולות, ולהבין לא רק את פשרם, אלא גם אם יש להם בכלל איזו שהיא היתכנות, פנינו אל המומחים: ד"ר עופר אריאן, מומחה לכלכלה פוליטית מהמכללה האקדמית עמק יזרעאל, וד"ר צבי וינר, מהמכללה האקדמית הגליל המערבי וחבר המכון לחקר הגליל, שקראו וניתחו את המצעים לעומק. הנה תוצאות האמת:
“יש דמיון רב בין שני מצעי המפלגות, ובשני המקרים הם נמנעים לעסוק בשאלה הקשה מאיפה יגיע הכסף", אומר ד"ר עפר אריאן. “קל מאוד להציג את העניין ממעוף הציפור ולומר ‘אנחנו בעד', אבל לא אומרים מי ישלם את המיסים, איך בדיוק יגבו את התשלום הזה ועל חשבון מה".
“גם המצע של כחול לבן וגם המצע של הליכוד מדיפים ריח מאוד חזק של פופוליזם והבטחות שאני לא יודע עד כמה כיסוי יש להם", אומר ד"ר צבי וינר. “יש לפחות בחלק מהדברים סתירה פנימית. דוגמה קטנה מאוד: אי אפשר לומר: ‘אנחנו ניתן שירותים ציבוריים רחבים יותר וגם נוריד מיסוי', כמו במצע של כחול לבן, זה לא עובד. זה אוקסימורון. כמובן שהליכוד גם לא חף מסתירות. אמנם המצע של כחול לבן מפורט יותר מזה של הליכוד, אבל זה לא אומר הרבה. בשני המצעים, קורא שמבין טיפה יותר מהקורא הממוצע לא יכול לקבל את הדברים כפשוטם".
אבל לפני שנצא בהאשמות, כדאי אולי לפשפש קצת בספרי ההיסטוריה ולבחון את מצעי המפלגות בבחירות הקודמות. מעולם, למעט ערב הבחירות שלאחריהם הונהגה ממשלת רבין השנייה, לא דיברו על הכסף. זאת אומרת, מהיכן יקחו אותו. רק במצע ההוא של מפלגת העבודה דובר בפירוש שהכסף יילקח מההתנחלויות לטובת החינוך - ובאחת מישיבות הממשלה הראשונות, זה אפילו קרה. אפשר לאהוב את המהלך הזה או לבוז לו, אבל נדמה שזו הייתה הפעם האחרונה שבה ניסה מישהו להתאים את התקציב לאידיאולוגיה פוליטית.
יאיר לפיד, למשל, נסק לצמרת עם יש עתיד, תוך שהוא שואל “איפה הכסף?" אז מסתבר שזו שאלה נכונה גם בימינו, אבל חלק ממסך הערפל שירד על הפרק הכלכלי במצעי המפלגות קשור גם לאכפתיות או לחוסר האכפתיות של הציבור.
“זה לא נכון לומר שבישראל לא חשוב מעמד הכלכלה וזה לא מה שבוחר את המועמד לראשות ממשלה. אבל זה כן נכון להגיד שהציבור מסתפק שהתחושה שלו לגבי הכלכלה היא שהמצע של שתי המפלגות הוא טוב", אומר אריאן. “אם מגיעים לבחירות בתחושה שיש איזה שבר גדול, בעיה שלא התמודדו איתה, זה יכול לעשות רע למועמד שמתמודד, אבל מעבר לכך זה לא באמת משפיע" .
מצע מול מצע
אריאן: “הליכוד מתעקש לעשות שלושה דברים. הראשון: לייחס את כל ההצלחות הכלכליות, אם ישנן, לא לליכוד אלא לנתניהו עצמו; השני: לטעון להצלחות כלכליות מאוד משמעותיות ולהתעלם מהכישלונות; השלישי: להציג את ההישגים הגדולים של נתניהו בתקופת היותו שר אוצר בממשלת שרון הראשונה - דהיינו בין השנים 2003־2004, אבל הוא לא מדבר בכלל על מה שקורה בעשור האחרון בהקשר הזה.
גם לכחול לבן יש בעיה לא קטנה. מצד אחד, הם מבינים שהם צריכים לפרגן לכלכלה הישראלית, כי הציבור חושב שהכלכלה שלנו היא אור לגויים. מנגד, בכחול לבן מבינים שיש בעיות. הם מדברים במונחים של כלכלת שוק חופשי מחד, ומאידך, כשהם רוצים להציע פתרון, הם מדברים על התערבות מחודשת בשוק, למשל: ‘למנות נציב ליוקר מחייה'".
וינר: “בכחול לבן רוצים לגייס את החרדים, להפסיק את התמיכה בישיבות ולשלבם במקומות עבודה. אבל לא כתוב מה יקרה אם לשון המאזניים תחייב צירוף מפלגה חרדית לקואליציה. למעט הדבר הזה, אני לא ממש רואה הבדלים גדולים במצעים של שתי המפלגות".
אריאן: “גם כחול לבן וגם הליכוד מדברים במונחים של לתקן את תוצרי כלכלת השוק החופשי ולהפוך אותם ליותר נכונים מבחינה חברתית. העניין הוא שהם לא מגדירים איך מתקנים ולא מגדירים מה נכון ומה לא נכון. לדוגמה: במצע הליכוד מסבירים שנתניהו עשה דברים טובים וגרם לכך שבמקום לקבל קצבאות - אנשים יצטרפו לשוק העבודה ויקבלו משכורת. רק שכחו לציין שזה קרה לפני 13 שנים, ומאז נתניהו חבר למפלגות החרדיות, שדרישותיהן הן בדיוק ההיפך הגמור. כשהוא אומר מה שהוא אומר סביר להניח שהוא זוכר את הבעיה המרכזית: הדרך שבה מתחלקת ההכנסה במשק. רוב המשק תורם תרומה קטנה לתוצר, כשחלק קטן מאוד ממנו תורם את התרומה המכרעת לגידול התוצר.
בכחול לבן אומרים: נעשה פיזור נכון יותר של ההשקעות בחברה הישראלית ואז נקבל התפלגות טובה יותר - שזה כמובן קשקוש. הליכוד אומר: נעשה את הרפורמות שדיברנו עליהם ולא עשינו עד עכשיו, או שעשינו את ההפך - שגם זה קשקוש".
וינר: “כולם זורקים סיסמאות. הליכוד מדגיש את מימוש הכלכלה החופשית, הכוללת הפרטה והיפרדות מהגישה הסוציאליסטית. עכשיו, בואי ננתח את המשפט הזה: זה נאמר על הירושה שקיבל הליכוד ב־77 מהמערך, ואז הם באמת הביאו סדר יום שונה - טוב או רע, זה כבר סיפור אחר. וזה קיים במצע שלהם גם היום: ‘אנחנו מביאים סדר יום חדש'. אבל מה עשיתם בעשור האחרון?".
יוקר המחיה והדיור
וינר: “בכחול לבן אומרים: הבירוקרטיה שוחקת, יש רגולציה, והיא מהווה לשון מאזניים בין האינטרס הציבורי לנטל הרגולטורי. אני ככלכלן מסתכל על יוקר המחיה, למשל, מפריזמה צרה מאוד, ומבחינתי מדד המחירים לצרכן כמעט שלא עולה. אז נכון שיש מוצרים שעולים יותר ויש שעולים פחות, ונכון שמשפחה ענייה עלולה לצרוך פחות מוצרים, אבל אני לא חושב שיוקר המחיה הוא הבעיה. אני חושב שאם ישחררו את הרגולציה במקומות שצריך, ניתן יהיה ליצור יותר תחרות, שתטפל באותם מקומות שבהם האנשים חשים ביוקר המחיה".
אריאן: "אגב, המצע של כחול לבן הוא הטמעה של המצע של יש עתיד. זה מעין ניסיון ללכת 'עם' ולהרגיש 'בלי'. מצד אחד, לומר שאנחנו בעד כלכלת חופשית, ומנגד להציע פתרונות שהם בגבול ההתערבות הממשלתית, בערך כמו שמפא"י חשבה שצריך לעשות.
"הליכוד אומר: התמודדתי נפלא עם יוקר המחיה במסגרת הרפורמות שנתניהו עשה בשנים 2003־2004 כשר אוצר, ומתעלם מכך שאפילו בספר התקציב האחרון שהממשלה יזמה, ב־2017־2018, אגף התקציבים העיד על מגמה של המשך עליית יוקר המחיה. כחול לבן, מדברת על מינוי נציב ליוקר המחיה, מישהו שיהיו לו סמכויות להוריד מחירים. זה בערך כמו מה שניסה לעשות השר כחלון לגבי מחיר החמאה בישראל.
מצד אחד, הוא לא היה מוכן לפתוח את השוק ליבוא חמאה מחו"ל כי פחד מהתגובה של החקלאים; ומצד שני, הוא רצה שהמפעלים הגדולים יורידו את המחירים כי זה טוב מבחינה פוליטית. ומה עשו המפעלים? לא הקצו מספיק חלב בשביל לייצר חמאה. כלומר, הוא לא יכול להכריח אותם לבחור בפעילויות פחות רווחיות להם רק כי הוא רוצה להוריד מחיר". הליכוד לא מציע פתרון בעניינים המהותיים שיכולים להוריד את רמת המחירים במשק.
אריאן: “נתניהו מתגאה בכך שהוריד את נטל המס. בחלקו זה נכון ובחלקו הגדול זה מאוד לא נכון. זאת, כי יש הבדל בין מסים ישירים למסים עקיפים. ומה שממשלות הליכוד עושות כבר הרבה מאוד שנים" - הן מגדילות את נטל המס העקיף, דבר שגורם שצעירים ממעמד הביניים ומטה נושאים בנטל מס גבוה יותר, והעשירונים הגבוהים נהנים מפטור גורף. אז אם נחפש במצע הליכוד איך להוריד את יוקר המחיה, תשובת הליכוד שנמצא היא בעצם: אנחנו עושים את העשירים עשירים יותר ואת העניים עניים יותר ומבטיחים שהפער הזה יישמר. לעומת זאת, המונחים שבהם משתמשים בכחול לבן, לא רלוונטיים בכלל לכלכלה מודרנית או לתפיסה כלכלית של מדינת רווחה המתבססת על כלכלת שוק חופשי".
וינר: “וצריך להתייחס גם לפנסיה. אנשים שיוצאים לפנסיה סובלים מירידה חדה בהכנסה שלהם. לא ראיתי איזו שהיא מפלגה שלקחה את הסיפור הזה למצע שלה וניסתה לפתור אותו".
אריאן: “בנוגע לדיור, השינויים שהוצעו במהלך השנים האחרונות לא נשאו פרי. לליכוד יש דעה שצריך לעשות רפורמה במנהל מקרקעי ישראל, כי המונופול שיש למדינה על האדמות הוא המחסום. לעומת זאת, כחול לבן אומרת שחייבים לדאוג לכך שלכל אחד תהיה דירה וכי הם יתרכזו בעידוד משקיעים בשוק הישראלי. אך גם אלו וגם אלו לא מביאים פתרון".
וינר: “שוק הדיור הוא נושא שמציק לאזרח הישראלי. מצד אחד: שחררתם קרקעות בצורה גורפת, ומצד שני, הגדלתם את הביקוש אך לא את ההיצע".
בריאות, תעסוקה ופריפריה
וינר: “הגליל מקופח כמעט בכל קנה־מידה וההתייחסות לנושא במצעי שתי המפלגות הגדולות רפה מדי. יש בישראל כלכלה דואלית: כלכלה של הפריפריה וכלכלה של המרכז. המעסיקים באזור הפריפריה נוטים לשוק המקומי. האפשרויות התעסוקתיות מוגבלות יחסית למרכז, לתל אביב. שם יש התמחויות, יש כלכלה מוטת ייצור. פה לממשלה יש תפקיד מאוד חזק. אני לא רואה במצע של המפלגות איך הן מיישמות את זה. קריאות פופוליסטיות וסיסמאות כגון 'חדשנות בחינוך ושיפור מעמד המורה' אין בהן תוכן, ואני מתכוון לשתי המפלגות".
אריאן: “שיעור הצמיחה הגדול ביותר בהוצאה הלאומית שלנו בעשור האחרון הוא בביטחון. היא דומה מאוד, במונחים של הוצאה לנפש, לתקופה של אחרי מלחמת יום הכיפורים. הגידול בתקציב הביטחון מהיר מאוד, גם אם אפשר להצדיק אותו בצרכים. אבל חלק גדול ממנו מוקדש לתנאי העסקה ופרישה מופלגים, שקשורים בחוסר הנכונות של נתניהו להחיל רפורמה על הפנסיה לכלל המשק הישראלי. בנוסף, ההוצאה הלאומית לבריאות, רובה ככולה ממומנת באופן ישיר על ידי הציבור והיא מהמגבוהות בעולם ביחס לבית אב. כשמדובר במערכת בריאות ציבורית, הרעיון של רווח והפסד במונחים של העולם העסקי אינו רלוונטי".
וינר: "יש המון נושאים כלכליים שקובעים לנו את איכות החיים ואת סדר היום. יש חוקים המתייחסים לתקשורת, לשוק ההון, לפנסיה ולבריאות. אבל יש בעיה של משילות. ביומיום אין די אכיפה של הרגולציה. יש לך פסק דין ביד אבל אין לך מה לעשות איתו. ואין התייחסות לכך במצעים".
אריאן: “גם לכחול לבן וגם לליכוד יש סעיף ייעודי שנקרא 'תעסוקה'. מה שמעניין בהקשר הזה: כחול לבן מדגישה מאוד את הצורך בקידום מעמד הנשים בשוק העבודה, שזה בערך כמו שאת ואני נעודד את הצורך לאכול בתבונה. מה זה אומר 'לקדם את מעמד הנשים בשוק העבודה'? זה מה שישנה את המציאות? עליך ליצור תנאים שיאפשרו לנשים להיכנס לשוק העבודה, להוריד את המחסומים שמונעים זאת מהן.
כמו כן מדברים על המועסקים, על השכירים, על גיל הפרישה וכדומה, אך לא על המגזר העצמאי. הליכוד מתעלם משתי בעיות בשוק התעסוקה ביחס לעצמאים: האחת קשורה בהכרה בגיל הפרישה, והשנייה קשורה בעובדה שהם משלמים יותר מיסים ומקבלים פחות ביטחון כלכלי".
וינר: “גם בהתייחסות להיי־טק יש אחיזת עיניים. יש לואו־טק ויש היי־טק וזה יישאר ככה. הלואו־טק לא יהפוך להיי־טק ולהיפך. אז אל תזרו חול בעיני הציבור. וגם: מה זה להגדיל את הביטחון התעסוקתי, כמו שמבטיחים בכחול לבן? זה כמו לומר: תאכל בבוקר גם ארוחת צהריים וערב ותוריד במשקל. ואגב, אין התייחסות ליציבות תעסוקתית במצע של הליכוד. בשורה התחתונה: אני לא רואה הבדל גדול בין השתיים, וגם לא התייחסות למה שמעיק באמת על האזרח".