חג הפורים מתייחד ומתבלט בין כל החגים, באופיו, בהלכותיו ובמנהגיו. ייחודיות זו מתחילה כבר במגילת אסתר – הסיפור ההיסטורי שבעקבותיו אנו חוגגים את הפורים. המגילה מספרת סיפור שתחילתו מזכירה קומדיה: מלך שיכור, הדחת מלכה, איסוף נערות מכל רחבי האימפריה כדי לבחור מתוכן מלכה יפהפייה עבור המלך, ניסיון מרד, פוליטיקה, אינטריגות ומהלכים "מלוכלכים". 

בהמשך נחשף הסיפור האמיתי של המגילה, והוא כלל לא מצחיק: המן, אחד השרים שעולה לגדולה, נעלב מפקיד יהודי – מרדכי – ומחליט בעקבות כך להשמיד את העם היהודי כולו. מתברר כי אסתר, הנערה שנבחרה למלכה, היא "במקרה" קרובת משפחתו של מרדכי, ובאמצעות שימוש במזימה מתוחכמת היא גורמת למלך אחשוורוש להבין כי המן חותר תחתיו, ובכך מביאה לתלייתו של המן על העץ, מה שגורר מלחמת הגנה של היהודים מול אויביהם, וניצחון שאותו אנו חוגגים בכל שנה בחג הפורים.

אך היכן הנס? אנו רגילים לסיפורי ניסים דרמטיים בתנ"ך: קריעת ים סוף, עשרת המכות, ועוד. במגילת אסתר איננו מוצאים זאת, ואפילו שמו של א־לוקים איננו מוזכר במגילה.היא אינה מספרת על אירוע חד־פעמי שהתרחש באימפריה הפרסית. כאשר מביטים על הדמויות במרכזיות במגילה, אנו מגלים כי ההיסטוריה של העם היהודי בשנות הגלות מורכבת מדמויות המגילה: שליט הפכפך ונהנתן, הפוסק כמעט בהיסח הדעת גזירה להשמיד ולאבד ולהרוג את כל היהודים. האם לא הכרנו את טענתו של המן: "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים בכל מדינות מלכותך, ודתיהם שונות מכל עם ואת דתי המלך אינם עושים, ולמלך אין שווה להניחם", כשהיא נשמעת כמעט באותן מילים מפי אנטישמים בתקופות שונות ובמקומות שונים?

הסיפור הגדול והמיוחד של פורים הוא סיפורו של העם היהודי בגלות הארוכה – עם שעמד שוב ושוב בפני איומים, פוגרומים, השמדות קטנות וגדולות. עם ששרד בקושי, אך שמר על זהותו בעקשנות ובמסירות שאין דומה לה. וכמו במגילה, א־לוקים הסתתר לא פעם.

זה היה קשה, זה היה כואב, זה היה מתסכל בלי גבול. כותבי המגילה – מרדכי ואסתר – ביקשו להעביר לנו את המסר הזה באומץ: לפעמים א־לוקים מסתתר, אך לעולם הוא לא נעלם! לא תמיד אנו מבינים, ולפעמים נראה שהדברים הולכים בכיוון שלילי, אבל לבסוף נגלה את היד המכוונת. אם חלקה הראשון של המגילה התקיים שוב ושוב בהיסטוריה של העם היהודי, עלינו להאמין כי גם חלקה השני, המפתיע והמשמח – גם הוא מתקיים ויתקיים.

בחג הפורים אנו מקיימים ארבע מצוות שמטרתן לעצב את החגיגה: קריאת המגילה, שזה בעצם פרסום הנס של חג הפורים; סעודה המלווה בשתיית יין, לזכר המשתאות המרובים שסביבם אירע הסיפור ההיסטורי של הנס; משלוח מנות – אקט של אחווה והבעת ידידות, שותפות גורל ושותפות תקווה; ומתנות לאביונים – מענק כספי לנזקקים.

העם היהודי לא שרד את הגלות בשביל לריב! חג הפורים, המספר לנו על הקיום המסובך של העם היהודי בגלות, מסמן לנו גם את הדרך כיצד לצאת מן הגלות: משלוח מנות ומתנות לאביונים – אהבה, ידידות וחמלה. זה מתבקש, זה נדרש, זה נחוץ לנו כמו כוס יין משובח בצהרי יום הפורים.

הכותב הוא רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים.