איראן הקימה מוצב צבאי ליד עפולה, וישראל עדיין תקועה בהקלות פה ושם לרשות

היכן שהלך שלשום אבו מאזן ברחבי ג'נין, רדפה אותו מילה אחת - כַּתִיבָּה. בפעם הראשונה אחרי 11 שנה פקד כבודו את העיר, כדי להפגין אכפתיות כלפי תושביה אחרי מבצע צה"ל, שהותיר חורבן במחנה הפליטים. אנשי ביטחון הסרים למרותו, אזרחים מן השורה ואפילו ילדים, כולם הזכירו באוזניו את הכַּתִיבָּה. הזאטוטים אפילו שרו בקול צפצפני כי בדם ואש הם יפדו אותה, את הכַּתִיבָּה.

זו מילה בערבית שפירושה "גדוד", או "פלוגה", אבל בז'רגון הערבי משקלה כבד מהתפקיד הסתמי שהועיד לה המילון. כך מכונה כוח לוחם שאינו שייך לשלטון, מה שנהוג במערב לכנות "מיליציה", ובישראל - ארגון טרור. כַּתִיבָּה, או בצורת הריבוי כַּתַאאֵבּ, נקראו הפלגנות בלבנון, גדודי חללי אל־אקצא, וכך קוראים לעצמם "גדודי חיזבאללה", הארגון בעיראק שמחזיק בישראלית אליזבט צורקוב.

לו היה כל זה חומר לכותבי מילונים, ניחא. אבל צמיחתן של הכתאאב במחנה הפליטים ג'נין היא מציאות. כדאי שכל ישראלי יידע מהי "כַּתִיבַּת ג'נין". ברחבי העיר, ובמחנה הפליטים שלה, יודעים כולם שאין רק גורם אחד העומד לרשותם, ואם לאזרח יש בעיה, לא רק ביטחונית, אפשר לפנות גם לחמושים. אז ברוכים הבאים לאגף הצרות.

לא רק תושבי ג'נין, אלא גם אנחנו עלולים להתעורר ולגלות בקרוב כי בזמן שבו עסקנו במלחמות יהודים, באו הערבים וגנבו לנו אחד מחדרי הבית. אין דרך אחרת לתאר את המתרחש בג'נין ואת הסכנה האורבת משם. זו סכנה ממשית, והיא לא הסתיימה במבצע צה"ל בג'נין, אלא בו היא רק החלה. לפני כשנה כתבתי כאן כי המחנה האיראני קיבל החלטה לבנות מוצב צבאי מול פרצופה של ישראל, ובחר את שכם וג'נין תחילה. הייתי ספקן עד כמה תעלה התוכנית יפה, ומתברר שהם הכריזו מלחמה והצליחו לא רע. מג'נין, משכם, מעזה ומלבנון.

היא אומנם אטית וזוחלת, בשל הנסיבות המקשות עליהם, אבל זו מלחמה. ישראל הצליחה לפגוע יפה במאמציהם בשכם, אך ג'נין נפלה לידיהם כפרי בשל והפכה למובלעת של הג'יהאד האסלאמי. כל בכיר פלסטיני, גם אבו מאזן, שמגיע כיום למחנה הפליטים בג'נין, צריך לבקש את רשותם להיכנס אליו.

חסן נסראללה, שמתחנן בימים אלה לצה"ל שיפתח לעברו באש, אף הוא חלק מאותה מערכה. גם חמאס, שמתגרה בנו משטח לבנון ומרצועת עזה לאחרונה. כל אלה, בתיאום עם טהרן, סבורים כי ישראל מפולגת וחלשה, ושואבים מכך עידוד.

ברגע אחד בנאומו שלף אבו מאזן כמה ענפי זית, נופף בהם ואמר, "אם הם יעקרו עץ זית אחד, נשתול במקומו אלף". נזכרתי בהצהרות ממשלת ישראל אחרי כל פיגוע. על כל הרוג, אומרת הממשלה בערך כך, נבנה עוד שכונה בהתנחלויות. ההקבלה הזו היא משל לסיפור כולו. עיבוי ההתנחלויות נועד לחזק את האחיזה היהודית בקרקע. מול מפעל הבנייה הזה, מציעה הרשות טקס נטיעות.

הקבינט המדיני־ביטחוני התכנס השבוע והחליט לפתוח במאמצים למניעת קריסת הרשות הפלסטינית. בפני השרים הונחה תוכנית בת כמה נקודות שנהגתה בצה"ל בעידודו של בנימין נתניהו. ראש הממשלה מבין את חשיבות הדבר, אבל ספק אם כל יושבי הקבינט הפנימו את האירוע. בעיית ג'נין כבר מזמן איננה שאלה של משילות מצדה של הרשות. היא סכנה גדולה עם השלכות בינלאומיות. המחנה האיראני תקע יתד מול פרצופנו, ואין בכוונתו לוותר על זה.

200 או 300 החמושים שנמצאים כעת במחנה מגשימים עבור עלי חמנאי, נסראללה, אסמעיל הנייה וחבריהם חלום כפול. להחליש את אבו מאזן במאבק הירושה, ולהקיז את דמה של ישראל ולהתישה. מבצע צה"ל בג'נין אומנם פגע ביכולת הצבאית של החמושים והענישם, אבל הוא שדרג את מחנה הפליטים למעמד של סמל פלסטיני. הוא הגביר אצל צעירים את הרצון להתגייס לשורות, והראה שוב כי ישראל אינה יודעת להשבית אויב בכוח הזרוע למרות המאמץ הצבאי.

אם יש בירושלים נחישות להחזיר את השד לבקבוק, אזי דרוש הרבה יותר ממסמך בן כמה נקודות. איך אמר יורם ארבל, "ככה לא בונים חומה". תחילה יש להבין כי הרשות כבר לא תהיה קבלן ביטחוני של ישראל בלי לקבל תמורה. הימים האלה חלפו. הרשות אינה רוצה בכך, וגם אינה יכולה. יש להניח תוכנית שיקום מקיפה, שראשיתה בבניית אמון מחדש עם הרשות.

עליה לכלול גורמים בינלאומיים ומדינות ערביות. יש לחשוב היטב כיצד מקטינים את המוטיבציה של צעירים במחנה להתגייס לשורות. אחרי מבצע צה"ל בדקתי את רשימת 12 ההרוגים הפלסטינים. הגיל הממוצע הוא 19. מה גורם לנער כזה להצטרף לכוחות הלוחמים, ביודעו כי בתוך כמה חודשים יסיים את חייו מכדור ישראלי. הסיבות ידועות, אבל איש אינו עמֵל לסלקן.

בזמן שבו מבקשת ממשלת ישראל לחזק את הרשות הפלסטינית, שרים מתוכה פועלים למוטטה. בעניין הזה, האופוזיציה של נתניהו נמצאת בתוך הממשלה ולא מחוצה לה. בחזונם רואים השרים הללו את צה"ל נשלח לערים הפלסטיניות ותופס את מקומה של הרשות כבעבר. זו עמדה אידיאולוגית, אבל תרגומה המעשי יימדד בדמים. במציאות ללא רשות פלסטינית, ייראו גם טול כרם, בית לחם, חברון, יריחו ורמאללה כמו ג'נין. ביום שבו תתמוטט הרשות, ייגזר בפועל דינם של ישראלים רבים למות בפיגועים.

חוכמה, סבלנות וכסף הם קווי היסוד הדרושים כדי להסיר את האיום מהמפה. שאלת הכסף היא מרכזית, כי במקום כמו מחנה פליטים, הצעירים ילכו אחר מי שמעניק להם הזדמנויות. איחוד האמירויות כבר הבטיחה לתרום 15 מיליון דולר לשיקומו של המחנה. גם אלג'יר הבטיחה סכום דומה. אם הייתה ממשלת ישראל משקיעה בסיפור הזה מעט מהנחישות שהשקיעה השבוע בקידום הרפורמה המשפטית, ייתכן כי בעיית ג'נין הייתה בדרך להיפתר.