קשה עד בלתי אפשרי לתפוס את השר לביטחון לאומי בימים אלה. אם הוא לא בישיבת הערכת מצב עם בכירי המשטרה, אז הוא בדיון עם ראש הממשלה, או בדרכים לסיור בדרום או בצפון, עם עצירה באולפן לעוד ראיון שבו ייאלץ להתגונן מפני השאלות הקשות הנובעות מהמציאות המזעזעת של השבועות והחודשים האחרונים.
אפשר בלי סוף לטעון טענות ולקבוע תובנות באשר לסיבות שהובילו לגל הפשיעה הנורא ששוטף בתקופה האחרונה את המגזר הערבי המדמם ואת המדינה כולה. סביר להניח שגם ליריבים הכי מרים של איתמר בן גביר ברור שהמצב הזה לא נוצר בן לילה, ובטח לא לפני שמונה חודשים - כאשר יו"ר מפלגת עוצמה יהודית קיבל את התפקיד המיוחל של השר לביטחון לאומי.
תהליך ההתעצמות של ארגוני הפשע במגזר הערבי ופלישתם אל החלל הריק שהותירו אחריהם עמיתיהם מהמגזר הכללי, אחרי שהמשטרה חיסלה בהצלחה רבה את ממלכת משפחות הפשע היהודיות, נמשך שנים.
מספיק להיכנס לארכיון וללמוד נתונים שמרכז אמאן, למאבק באלימות בחברה הערבית, אוסף ומפרסם לאורך השנים כדי לראות את המגמה. בשנת 2015 נרצחו בישראל 58 בני אדם, ומאז המספרים רק מטפסים – גם כאשר ממשלת נתניהו הוחלפה בממשלת נתניהו־גנץ, וגם כשזו הוחלפה בממשלת בנט־לפיד. הסטטיסטיקה הקרה, שהיא המוצר הכי לא פוליטי, קובעת כי לא באמת משנה לאיזו מפלגה השתייכו השרים שישבו במהלך העשור האחרון במשרד לביטחון הפנים.
הרבה לפני שבן גביר הצליח להיבחר לכנסת והרבה לפני שקיבל תפקיד שר בממשלה, המסקנות שעלו מרוב הסקירות וממרבית הדוחות של ארגוני החברה האזרחית במגזר הערבי הפנו את האשמה לעבר המשטרה, בטענה שהיא פועלת ברשלנות ונכשלת בטיפול באלימות.
הטיעון השני היה פוליטי, ולפיו התפיסה במשטרה היא שהפשיעה הגואה בחברה הערבית משרתת את המדינה בכך שאזרחים ערבים נאלצים להתעסק בבעיות הפנימיות שלהם במקום בשיח פוליטי־לאומי. הטיעונים המצוטטים, כאמור, לא נלקחו ממאמרי השבוע, אלא מהסקירות שפורסמו בנושא הכואב לפני שנים מספר, הרבה לפני תחילת הקריירה הפרלמנטרית של בן גביר.
ואחרי הנאמר, יש להודות באמת: אי אפשר להתווכח עם העובדות הקשות והלא־מחמיאות – לא לשר לביטחון לאומי ולא לממשלה כולה. בשנת 2023, בזמן כהונתו של בן גביר בתפקיד שפעם נקרא "שר המשטרה", רמת הביטחון האישי של אזרח ערבי ממוצע צנחה לשפל חסר תקדים.
מה שפעם נחשב לאירוע הפך לשגרה יומיומית. כמו שאמרה לי השבוע סמאח סלאימה, אחת הפעילות הבולטות במגזר: "אם לפני עשר שנים זה היה רעול פנים שפותח בירי ב־2:00 בלילה, היום זאת קבוצה שלא מהססת לבצע חיסול ליד קניון באמצע העיר בצהרי היום. המציאות ביישובים ערביים היא שאנשים יוצאים לקניות ולא בטוחים שיחזרו הביתה בריאים ושלמים".
בכל יום שעובר ומסתיים בעוד קורבן, יותר ויותר אצבעות מאשימות מופנות כלפי מי שבנה קמפיין בחירות מוצלח על הבטחת ביטחון אישי לאזרחים. לכל האזרחים. בן גביר, איש חכם ופוליטיקאי מיומן, בהחלט הביא בחשבון שזה מה שיקרה לו, והוא בטוח כי המערכה המתנהלת נגדו היא חלק אינטגרלי מפעילות המחאה – פורום הניצבים בדימוס, אנשי המערכת הפוליטית מהצד השני של המתרס, בתוספת גיבוי של התקשורת.
נכון לעכשיו
בן גביר אינו מתרגש ואינו מרגיש מאוים אלקטורלית, לפחות לעת עתה. סביר להניח שזאת האמת ולא רק ניסיון לשדר עסקים כרגיל, בזמן שהמצב הפוליטי האמיתי בקנטים. "הקהל שיוצא למחות נגד הממשלה, הקהל שמקשיב למתקפות נגד בן גביר – הוא מלכתחילה לא הקהל שלו", נאמר לי מפי גורמים בעוצמה יהודית. "הקמפיין נגדו שהופך אותו לשעיר לעזאזל לא משכנע את מי שתמכו בו והצביעו לו בבחירות. הסקרים שאנחנו עושים מראים שמצבה של המפלגה לא ירד.
"דוגמה אחת קטנה מני רבות, רק להבין את הלך הרוח. ברביעי האחרון בערב איתמר עצר לפלאפל בשוק מחנה יהודה. הוא רק נכנס, טרם הספיק לשלם על המנה – וכבר התאספו 200 איש לפחות: 'איתמר, תתעלם מהם, אנחנו איתך. הציבור הימני איתך, מאמינים לך'. הבייס איתנו מלא־מלא. אנשים מבינים שאין פתרונות קסם, איתמר פועל ומקדם דברים – אבל דרוש זמן לביצוע".
ביום רביעי, עם עוד שני מקרי רצח מזעזעים ברקע, כינס בנימין נתניהו את ועדת המשנה למאבק בפשיעה בחברה הערבית. לפני שהמוזמנים נכנסו לחדר, הסתגרו נתניהו ובן גביר לשיחה בארבע עיניים. בן גביר טען כי צריך להכניס את השב"כ לתמונה, לחקירות, חרף התנגדותם של בכירי הארגון.
הדיון הכללי, שכונס לאחר מכן וארך כשלוש שעות, הסתיים בניצחונו החלקי של השר לביטחון לאומי. דרישתו לערב את השב"כ בחקירות התקבלה בכל הקשור לאיום על סמלי השלטון. דרישתו הנוספת של בן גביר – לאפשר לו לחתום על צווי מעצר מנהליים על רקע פלילי – נתקלה בהתנגדות היועצת המשפטית לממשלה.
בן גביר שמע וסירב לוותר. לבקשתו, בשבוע הקרוב תכונס ישיבה מיוחדת במשרד המשפטים במטרה למצוא פתרון יצירתי. האפשרות שתידון: צווים מנהליים נגד חשודים פליליים יוצאו על ידי בית המשפט ובאישור היועמ"שית. אם לא מעצר – אז לפחות הגבלות משמעותיות.
ובחזרה לפן הפוליטי. בן גביר בהחלט ער להערכות כאלה ואחרות, שלפיהן ראש הממשלה נתניהו חולם לשנות את הרכב הקואליציה. "בן גביר אאוט, גנץ אין". גם מזה הוא לא ממש מתרגש, ובצדק. אם לדמיין מצב שבו בני גנץ "עושה זאת שוב" ומסכים להיכנס לממשלת נתניהו למען הצלת המולדת (ספוילר: הוא לא) במחיר עזיבתם של בצלאל סמוטריץ' ובן גביר – הקואליציה החלופית הזאת אולי תרכוש לגיטימציה ציבורית לזמן מה, אבל תרד מספרית ותאבד יציבות.
הניתוח שמאפשר לבן גביר להיות רגוע בלי לחשוש שמא בוקר אחד יקום ויגלה כי נתניהו כרת ברית חדשה עם גנץ על חשבונו – מדויק מכמה בחינות. גנץ לא ילך על זה משום שאינו מאמין לשום מילה של נתניהו, כולל כזאת שכתובה על נייר, חתומה ומשולבת בחוק יסוד.
גם נתניהו לא סומך על גנץ. רק שאצלו חוסר האמון נובע מהיגיון אחר: בשיחות סגורות, כאשר עולה האפשרות של צירוף גנץ לקואליציה, נתניהו טוען בביטחון אולטימטיבי כי אם גנץ יסכים להיכנס לממשלתו – זה יהיה רק כדי להפיל אותה כמה חודשים לאחר מכן ולהוביל לקץ שלטונו. בקיצור, לא יקרה. לבן גביר יש לא מעט סיבות להיות מודאג, אך האפשרות שייזרק מהממשלה לטובת צירופה של רשימה אחרת אינה אחת מהן.
באשר לקונספירציה אחרת שמסתובבת בקרב אנשי הקואליציה מיומה הראשון, שלפיה יבוא היום ובן גביר עצמו יחליט לחתוך ברגע שיבין כי מבחינה אלקטורלית עדיף לו להביא לבחירות, אז בעוצמה יהודית מדברים במונחים של "כאן ועכשיו".
נכון לעכשיו, בן גביר רק בונה את עצמו בתור שר. הוא מלא מוטיבציה להצליח ולהוכיח את עצמו כאיש ביצוע רציני ולא רק כפוליטיקאי מוכשר שיודע לשכנע את הבייס שלו. להערכתו, בשנה הקרובה הפרויקטים שהוא מקדם – המשמר הלאומי, תוספת המשרות, המשכורות במשטרה ועוד – יתחילו לעבוד ולהניב פרי. עד לשלב התוצאות בשטח אין לו טעם לפרק את החבילה. ביום שירגיש כי אינו משפיע או כי תוקעים לו מקלות בגלגלים – יחשב מסלול מחדש.