ישראל של מחצית שנת 2023 נמצאת במשבר הקשה ביותר מאז הקמתה. לא מדובר עוד על ויכוח פוליטי או על מאבקי קואליציה באופוזיציה, אלא על משבר חברתי ואזרחי עמוק הפוער שסעים (שקיימים ממילא) עצומים בעם, מגביר את הקיטוב והשנאה ומחזק את השבטיות על פני האחדות.
ברגע האחרון: מסתמנות הסכמות שימנעו את השביתה בתיכונים
שיטת הסניוריטי תשתנה? "המהלך הזה הוא בטח לא מהפכה"
המשבר הזה מתבטא גם באובדן העוצמה האסטרטגית של ישראל, הבא לידי ביטוי בצמצום חופש הפעולה הביטחוני מול איראן, חיזבאללה וסוריה; בהתערערות היחסים בין הממשל בארה"ב לממשלה כאן; במשבר כלכלי הבא לידי ביטוי בהיחלשות השקל ובהוצאת השקעות זרות מישראל - וכל זאת עוד לפני שנכנסנו להפיכה המשטרית המתבצעת באמצעות סדרה ארוכה של חוקים שתכליתם לבטל את הרשות השופטת ולאפשר שליטה מוחלטת לממשלה.
תהליך זה, העתיד להביא אותנו למשבר חוקתי מלא עם מימוש העימות בין בית המשפט העליון לממשלה ובין ראשי ארגוני הביטחון ומשרדי הממשלה לבין המנהיגות הנבחרת, יחמיר את המצב עוד יותר ויביא אותו אל סף פיצוץ - ואולי אף למלחמת אחים ואזרחים.
בתוך המציאות הזו מתנהלת בישראל ממשלה נבחרת, שבה חברים גורמים שהגיעו מהשוליים הקיצוניים והמשיחיים של החברה הישראלית. כאלו שהינם בעלי עבר ביטחוני בעייתי מאוד והדוגלים בחזון של פירוק מדינת ישראל המודרנית, הדמוקרטית והפלורליסטית; פירוק מוחלט של הרשות הפלסטינית וביטול מעמד אזרחיה. תחתיהן, הם מעוניינים להקים את ממלכת יהודה התנ"כית, הדתית, המשיחית. זו המכירה בחוקי ההלכה ובעליונות הגזע היהודי על זה הערבי.
במציאות הנוכחית לא צריך לייצר דרמה כאוטית של העתיד העגום הצפוי לנו כבר בקרוב. הדרמה כבר כאן והמצב הזה, כפי שהוא מנותח כמעט מכל זווית אפשרית, עלול להביא לחורבנה של מדינת ישראל במתכונתה הנוכחית. כעת נשאלת השאלה, מה יקרה ביום שאחרי?
מאמר זה אינו בא לקרוא לפעולה כלשהי או להמליץ עליה, אלא מנסה לנתח ולהציף באופן תיאורטי בלבד את החלופות הקיימות במציאות הנוכחית ואת המשמעויות שלהן לעתידה של המדינה.
בחירה בין רע לגרוע
האפשרות הראשונה היא כמובן להישאר אדישים, לא לעשות דבר, להמשיך להתכנס בצמתים ובגשרים עם שירים ודגלים ולקוות שמשהו ישתנה ואולי הממשלה הזו תיפול או תעצור את התהליכים שהיא מובילה.
אבל העובדות הן שדבר אינו משתנה ולא צפוי להשתנות. מדיניותה של ממשלת ישראל מובלת כיום על ידי נבחרי ציבור כמו בצלאל סמוטריץ', איתמר בן גביר, יריב לוין, שמחה רוטמן וחלק מחברי המפלגות החרדיות – שחזונם הפונדמנטליסטי מבוסס על אמונתם הדתית העמוקה שהיא מעל ומעבר להיגיון מדיני, דמוקרטי או אזרחי.
משכך, ברור כי שום לחץ אזרחי או חברתי לא ישנה את עמדתם או יניא אותם מפעולתם. החזון הזה, כמו גם המשך חקיקת כל חוקי ההפיכה המשטרית, משרת גם את ראש הממשלה הנאבק על חייו כמנהיג העומד לדין, ולכן צפוי לתמוך ולתת ידו להמשך ולזירוז התהליך ככל יכולתו.
האפשרות השנייה דומה לזו הראשונה, אך מדגימה מצב של היעדר אדישות אזרחית, הגברת המעורבות של גורמים קיצוניים ואלימים והתגברות המחאה העממית ברחבי המדינה. תופעה זו, יחד עם התגברות השסעים והקצנת השיח הבוטה ברשתות השונות, ויחד עם הוויכוח המתרחב על מעמדו של צה"ל והפסקת ההתנדבות הפוגעת ביכולת המבצעית שלו – צפויים להביא את ישראל אל סִפה של מלחמת אזרחים אמיתית, שבמהלכה אנו עלולים להידרדר במהירות למצב הדומה לזה שחוו מדינות רבות בהיסטוריה כתוצאה ממשברים דומים. צרפת, ארה"ב, אנגליה, אוקראינה ומדינות נוספות שילמו מחיר יקר בדם ובכסף כדי להתרסק ולהיבנות מחדש כדמוקרטיות פלורליסטיות מתקדמות המאפשרות חיים בכבוד לכל אזרחיהן.
האפשרות השלישית והלא־מציאותית היא היפרדות המדינה לממלכות שונות (יהודה וישראל), כפי שמוצע על ידי גורמים שונים במדינה. המציאות הזו לא יכולה להתממש בשנת 2023 ממגוון רחב של סיבות חיצוניות ופנימיות, אולם גם במקרה של היפרדות כזו או אחרת, צפוי חלק נרחב מאוד מאוכלוסיית ישראל המבוססת, ההייטקיסטית, הלוחמת, המובילה את המדע והרפואה, לעזוב את ישראל ולהגר למדינות מערביות המבטיחות עתיד טוב יותר, בעוד כאן תישאר דווקא האוכלוסייה המוחלשת יותר, הדתית יותר, זו שאינה יכולה או רוצה לעזוב.
האפשרות הרביעית מכילה בתוכה שתי אפשרויות שהן מציאותיות מאוד בהתחשב בהיסטוריה של מדינות רבות. האפשרויות הן של מהפכה, או הפיכה אזרחית או צבאית, העשויות להתרחש במצב של ייאוש מוחלט של אוכלוסיות נרחבות בחברה הישראלית, או במצב שבו נקלעים ארגוני הביטחון במדינה, ובראשם צה"ל, לעימות ישיר עם השלטון והעומד בראשו עד כדי היווצרות משבר חוקתי וחוסר יכולת לציית להוראות ההנהגה עקב אי־חוקיות.
אין ספק שהאפשרות הזו היא מהגרועות ביותר לכל עם, שכן היא תפרק את החברה הישראלית עוד יותר, תחזק את השבטיות והמחנאות ותייצר, לפחות בשלב הראשון, כאוס מוחלט במדינה.
מצד שני, מציאות זו תאפשר החלה של מצב חירום לאומי, הוצאת צווי חירום למניעת הכאוס, פיזור הממשלה והכנסת - ואולי אף הקמת ועדת חקירה ממלכתית שתבדוק את נבחרי הציבור שפעלו נגד משטרה הדמוקרטי של המדינה.
היא תאפשר גם מינוי שרים מקצועיים, ביטול ההפיכה המשטרית, שיפור היחסים המדיניים והביטחוניים עם ארה"ב וכל מדינות האזור, חיזוק מעמדה של ישראל בעולם, החזרת היציבות בתהליך מול הפלסטינים וסעודיה, חיזוק הכלכלה וייצוב השקל והגברת הלחימה בפשע המאורגן בישראל, וכתוצאה מכך גם את חיזוק המשילות בכל רחבי המדינה. כל זאת תוך חקיקת חוקה דמוקרטית לישראל והשבת המשטר למקומו הנורמלי, בחבר העמים העולמי.
החיים מתנהלים לפי חוקים ברורים ומוכרים. שום דבר אינו נשאר במקום, וכל מצב נמצא תמיד בתנועה. השאלה היא לאן. בהינתן מצב שבו הממשלה ממשיכה בשלה, ללא כל שינוי כיוון או חישוב מחדש, הרי שאין כל ספק שנגיע בהקדם לאחד מהתסריטים המתוארים לעיל.
מה שנשאר לנו, אזרחי המדינה, לעשות, הוא לשחק את המשחק באופן תיאורטי ולבדוק איזו מהחלופות היא המציאותית ביותר ואיזו היא המועדפת. הבחירה כאן היא לא בין טוב לרע או פחות טוב. כל אפשרות היא רעה מאוד וצפויה להביא לחורבן ולהרס המדינה ומרקם החיים שבה. אבל במבט קדימה, לעתיד הרחוק ולמדינה שתקום כאן ביום שאחרי, אולי נצליח למצוא את הדרך הנכונה ביותר.
הכותב הוא חוקר בכיר וראש תחום החוסן הלאומי במכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS) – אוניברסיטת רייכמן
[email protected]