המילה "פרסונה" באה ממקור יווני־לטיני ופירושה מסיכה, כמו המסיכות שעטו על פניהם השחקנים בתיאטרון ברומא העתיקה. לכולנו דמויות שונות בחיי היומיום שלנו שמטרתן לאפשר לנו להסתגל לדרישות החברה והתרבות שבן אנו חיים. הפסיכואנליטיקאי קרל יונג קרא לדמויות הללו "פרסונה", וכולנו, ברמה זו או אחרת, עשויים להיות לעתים שונים בהתנהלות בהתאם למי שעומד מולנו: בן/בת זוג, צאצא, אדם הכפוף לנו או אדם שאנו כפופים לו.
סימן אזהרה: חוסר הברירה שהמחאה עלולה להותיר בפני נתניהו | דעה
לדיראון עולם: התייחסות הממשלה למגילת העצמאות הסירה את המסיכות | דעה
זה למעלה מ־20 שנה אנחנו נוסעים תכופות לחו"ל עם קבוצת חברים מצומצמת וקבועה, בהם גם שבתי שביט ורעייתו יעל, וגם מבלים בערבים במהלך השנה ובימי חג ומועד. לפני עשרה ימים, במהלך טיול משותף בסיציליה, הלך שבתי לעולמו.
זכיתי להיות בין חבריו והייתי נוכח בהלווייתו. רבים הספידו אותו במהלך ההלוויה: מפקדים, פקודים, משפחה וחברים. כל אחד הכיר את שבתי במסגרת שבה היה במחיצתו - מקצועית, חברתית או משפחתית, לכל אחד היה השבתי שלו, אך מכולם עלה והצטייר אותו אדם - שקול, דייקן, נאה דורש ונאה מקיים, אכפתי ורגיש לבני אדם, איש מכיל ומקבל, איש של אתיקה, שהיה המנוע מאחורי כתיבת הקוד האתי של המוסד, חובב אומנות, זאת ניתן היה לראות גם בבית וגם במקום העבודה שלו.
המצפון והאמת שלו היו נר לרגליו. שבתי לא הכיר במושג "לחפף". הוא לא עשה חשבון לאיש. באוגוסט כתבתי בטור שלי על מרכיבים פסיכופתים אצל חלק ממנהיגינו, בלי לנקוב בשמות. בתגובה קיבלתי משבתי מסרון "נוזף" בזו הלשון: "מה? אתה עושה לנו חידון? אם אתה מתכוון למישהו מסוים, למה אתה לא נוקב בשמו?!".
כאמור, זכיתי ושבתי היה בין חבריי. הכרתי אותו כחבר וכאיש משפחה, ואין ספק שהיה אדם מיוחד. היה מרתק לשוחח איתו ולשמוע את הגיגיו, את האופן החד כתער והבלתי מתפשר שבו ניתח את המצב בארץ ובעולם, לראות אותו צוחק ולעתים כועס על מצבים או אירועים, תמיד מתוך כבוד לנושא ולאדם, תמיד מתוך הבנה ותמיד מתוך חמלה ואהבה.
אם ניתן, למרות כל הקושי, לנחם את המשפחה ואת עצמנו על מותו של שבתי - הוא הלך לעולמו מוקף בחברים אוהבים וללא סבל מתמשך.
שבתי, היית לנו פרסונה מאוד גראטה.
חבל על דאבדין ולא משתכחין. יהי זכרו ברוך.