שתי תופעות מעניינות, ועל פניו סותרות לחלוטין, מתרחשות במערכת הפוליטית בימים השקטים יחסית של החגים ופגרת הכנסת. לא משנה את מי תשאלו – חברי הקואליציה ייתנו לכם אותה הערכה בדיוק כמו חברי האופוזיציה. ההערכה הגורפת בשני המחנות היא שהקואליציה המכהנת יציבה (למרות סערות איתמר בן גביר וכן למרות איומי יצחק גולדקנופף), ושהבחירות לא יקרו כאן בזמן הקרוב.
ח״כ ביש עתיד: ״יש תחושה שהמפלגה של גנץ היא שתוביל״ | האזינו
דרך חדשה לתקווה חדשה? שותפות סער-גנץ על פרשת דרכים | אנה ברסקי
ובכן, הפוליטיקאים מעריכים שאין בחירות באופק – ובאותה נשימה מתארגנים בכל הכוח לאותן בחירות רחוקות. סתירה פרדוקסלית? לא בדיוק, זו בעיקר הפקת לקחים מניסיון העבר.
חמישה סבבי בחירות בתוך שלוש שנים לימדו את השחקנים – את אלה ששרדו וגם את אלה שלא – כי אין תחליף להכנת קרקע מבעוד מועד כל עוד יש זמן לבניית בית מהיסודות, שלב שלב, לאט אבל בטוח. בריתות חפוזות ופיצולים בהולים שנעשים מתוך תקווה לזוגיות שווה יותר, שינויי מיתוג תוך כדי תנועה, חיפוש נואש אחר הבוחרים שבוע לפני הבחירות – המורשת הקשה של הפלונטר האלקטורלי היא סיוט לילי של כל פוליטיקאי מצוי בישראל. תשאלו את יועז הנדל או את איילת שקד, יהיה להם הרבה מה לספר למעוניינים להחכים.
ההכנות לעתיד לבוא נרשמות בעיקר במחנה המרכז־שמאל וגם מחוץ למערכת הפוליטית. מרחב תמרון וזמן פנוי אלה היתרונות הידועים של השהייה בשורות האופוזיציה. בקואליציה, מטבע הדברים, עסוקים בלנהל את העסק, אך גם שם חושבים בהחלט על אפשרויות התרחבות.
ההכרזה על הפריימריז הקרובים לראשות מפלגת יש עתיד לא באה במפתיע, הרי יאיר לפיד מזמן נתן קדימון למהלך. גם תוצאות הבחירות לא צפויות להפתיע, כמעט כמו לפני שנתיים, כאשר לפיד היה היחיד שהגיש מועמדות, ועל כן הבחירות התייתרו.
ח"כ רם בן ברק, שהחליט להתמודד מול מייסד המפלגה, הוא איש ציבור ראוי, אך גם מתחרה נוח מאוד מבחינת יו"ר יש עתיד המכהן. כמו שמגדירים את המהלך בלא מעט ציניות (כולל חברי הרשימה המעדיפים להישאר בעילום שם): "יתקיימו פריימריז לתפקיד יושב ראש מפלגת יש עתיד בראשות יאיר לפיד". במקרה של יש עתיד, ההחלטה על קיום הפריימריז היא בעיקר מהלך תדמיתי ולא ארגוני. אך גם שיפור תדמיתי – של בן ברק, שבונה את עצמו להמשך, ושל המפלגה עצמה – נחשב בהחלט להכנת קרקע לקראת הבחירות הבאות, תהיינה כאשר תהיינה.
שינויים טקטוניים
יש סבורים כי תזמון ההודעה על קיום הפריימריז במפלגת יש עתיד אינו מקרי. במפלגתו של לפיד דאגו לפרסם את דבר ההחלטה הדמוקרטית דווקא בשיא הדיווחים על הקרע ההולך ומעמיק בין בני גנץ וגדעון סער על רקע אי־קיום ההסכם הפנימי ביניהם: הקמת הוועדה שתקבע את מנגנון הפריימריז להרכב רשימת המחנה הממלכתי.
יש לציין כי בין שני האירועים – הפריימריז ביש עתיד שיתקיימו, לעומת הפריימריז במחנה הממלכתי, שככל הנראה כבר לא יתקיימו - דווקא האירוע האחרון הוא דרמטי הרבה יותר מבחינת המשקל הפוליטי ומבחינת ההשלכות האפשריות. משהו קורה שם בהחלט, באזור החיוג של מפלגת תקווה חדשה והעומד בראשה – וישנן גם מספר גרסאות של פרשנות.
השינויים הטקטוניים ברשימת המחנה הממלכתי לא החלו השבוע, כאשר השמועות על הקרע בין גנץ לסער הפכו לנחלת הכלל ולשיחת היום, אלא כמה שבועות קודם לכן.
על פי ההסכם בין גנץ, סער וגדי איזנקוט שעליו החליטו ערב הבחירות, עד חודש יולי הייתה צריכה לקום ועדה מיוחדת כדי לדון במנגנון הדמוקרטי העתיד להפוך את המחנה הממלכתי למפלגה שרשימתה לכנסת נקבעת באמצעות פריימריז.
החודשים חלפו, יולי כבר הרחק מאחורינו, והוועדה לא קמה. בסביבתו של ראש הרשימה גנץ עלה חשש (מוצדק) שמא קיום הפריימריז יפגע אנושות באנשיו. ההערכות האלה נבעו בעיקר מהעובדה שיו"ר תקווה חדשה סער, כמו גם עמיתו ובכיר מפלגתו זאב אלקין, נחשבים לאומנים פוליטיים מהחזקים במערכת.
קשה למנות גורמים – לא רק בקרב אנשי המחנה הממלכתי, אלא בכל הזירה הפוליטית, שניסיונם ומיומנותם בתחום ההתפקדות ובנושא הפריימריז מתקרבים לאלה של סער ואלקין. בהיותם בכירי הליכוד, כל אחד מהם בשעתו ניהל משאים ומתנים מורכבים ומתוחכמים, עבר מערכות בחירות רבות וצבר ניסיון עשיר בתחום. כל זה ידוע היטב לבני גנץ ולאנשיו. ידוע ומרתיע.
סער לא מיהר. המתין בשקט ועקב אחרי הדינמיקה. הוא פנה לרשם המפלגות בבקשה לשנות את שם מפלגתו ל"תקווה חדשה – הימין הממלכתי", לא לפני שהגיע למסקנה כי העיכוב בקיום הסכם הדמוקרטיזציה אינו מקרי, וככל הנראה העניין ירד מהפרק.
גורמים שונים במערכת הפוליטית חלוקים באשר לפרשנות של המתרחש בין גנץ לסער. יש כאלה שלא קונים את "סיפור הקרע", אלא סבורים כי השיח הגלוי שמתקיים סביב כוונותיהם של סער וחבריו לחשב מחדש את מסלולם הפוליטי הוא לא יותר ממנוף לחץ על גנץ, שכל מטרתו היא לאלץ את יו"ר המחנה הממלכתי לקיים את הסכם הדמוקרטיזציה.
האמת, כמו ברוב המקרים, נמצאת אי־שם באמצע. יש להניח כי גדעון סער, פוליטיקאי מנוסה ומחושב, לא משחק את משחקי הכאילו. מצד שני, הוא גם לא קיבל החלטה על המשך המסלול. יש להניח כי השלב שבו סער ומפלגתו נמצאים כעת הוא שלב של בחינת האופציות ושל הערכת הכדאיות של כל אחת מהאפשרויות.
המשך השותפות עם גנץ לא ירד חד־משמעית מהפרק, אלא הפך מתוכנית עבודה לאחת האפשרויות. אם הערכתו של סער אכן נכונה, והפריימריז לרשימה המאוחדת כבר לא יתקיימו, אזי האפשרות שעומדת בפני שתי הרשימות, אם יחליטו לרוץ יחדיו גם בבחירות הבאות, היא הסכם חדש ביניהן.
תשתית איתנה
אפשרות נוספת, שאותה בוחנים סער וחבריו, היא התמודדות במסגרת חדשה. האם תהיה זאת ריצה עצמאית? קשה להאמין, חרף האמירות האמיצות שהם מפזרים מאז הבחירות ועד עצם היום הזה. סביר להניח כי המפלגה תוכל לשמש בסיס יציב לרשימה שתשחק במגרש של הימין הליברלי. לא בכדי הצעד הראשון שסער עשה הוא רענון המיתוג של תקווה חדשה והדגשת היותה מפלגה ימנית וממלכתית.
כבר היום סער מחזיק בידיים נכס פוליטי משמעותי. בשונה ממפלגות חדשות רבות שקמו ונעלמו במהלך השנים, תקווה חדשה נבנתה ונבנית על פי כל כללי ההנדסה הפוליטית. סער דאג ליסודות לא פחות מאשר לחזית הבניין האטרקטיבית. כיום מפלגת תקווה חדשה היא מבנה פוליטי ענף, שכולל בתוכו פעילים, מטות, ראשי ערים וחברי מועצות מקומיות. ריצה עצמאית בבחירות המוניציפליות היא מבחן כושר בין הטובים שמפלגה יכולה לאחל לעצמה כדי לאמוד את כוחותיה האמיתיים.
סער רואה את מה שרואים רבים במערכת הפוליטית ומחוצה לה: את השטח הריק, את הלקונה הקיימת היום במפה הפוליטית באזור שמקובל להגדיר כ"ימין רך, מתון, ליברלי". המחסור נוצר עם הזמן כתוצאה משורה של התרחשויות פוליטיות: שינוי פני הליכוד ומהלכיו הרבים של נפתלי בנט - האיש שלפני עשור לקח לידיו את מה שנשאר ממפלגת המפד"ל, ניסה להפוך אותה למסגרת מחודשת, אטרקטיבית ונוצצת, לבית פוליטי לאותו ימין מתון, אך בסופו של דבר הוביל למחיקתו המוחלטת של הפרויקט.
כבר בבחירות האחרונות התלוננו רבים בקרב המצביעים שמגדירים את עצמם כ"ימין מתון" או "ימין ליברלי" על יתמותם האלקטורלית. היום, כאשר לדעת רבים יש מספיק זמן לבניית מסגרת חדשה, הפנייה לקהל הימני המתון היא בהחלט אופציה. סער בהחלט חושב עליה, ולא רק הוא. שורה של שחקנים שנפלו מהגלגל במהלך סבבי הבחירות מתבוננים מהצד ומתכננים לחזור ולהילחם על המשבצת. כעת, כשהבחירות לא נראות באופק, קשה עד בלתי אפשרי לאמוד את סיכויי הקאמבק של בנט, שקד, יועז הנדל ונוספים.
קשה לא פחות להעריך את סיכויי השחקנים החדשים שטרם הודיעו על כוונתם להיכנס לזירה הפוליטית. האם יוסי כהן, ראש המוסד לשעבר, יחליט להתמודד בבחירות? האם יקומו מועמדים נוספים שעליהם עוד לא מדברים כלל? על כל פנים, היתרון הגדול שכבר עומד לרשותם של סער וחבריו הוא היותם שחקנים קיימים, בעלי שם, בעלי ותק, בעלי ניסיון וכן בעלי תשתיות מפלגתיות.
האופציה של נתניהו
יש הטוענים כי במרחב התמרון של סער ומפלגתו קיימת אפשרות נוספת, והיא הצטרפות לממשלת נתניהו על בסיס הסכם מיזוג המפלגות. מהבדיקות הרבות שנעשו, עולה כי נכון להיום אופציה זו קיימת בעיקר בפלפולים פוליטיים המתנהלים בקרב אנשי המערכת. לא מדובר בגישושים, כל שכן לא במגעים בפועל. ועדיין, בימין ובאופוזיציה לא פוסלים את התסריט.
מבחינת בנימין נתניהו הצטרפותה של תקווה חדשה לקואליציה יכולה להיות אירוע חיובי ומייצב. ארבעה חברי קואליציה נוספים היו פותרים לנתניהו מספר בעיות בבת אחת. תדמיתית: סוף־סוף היה נתניהו מקבל את המרכיב הממתן שאינו קיים בקואליציה הנוכחית. פוליטית: ברגע שיש לו רוב מובטח, נתניהו אינו תלוי עוד לא בבן גביר ובדרישותיו הביטחוניות, ולא בגולדקנופף ובאיומיו סביב חוק הגיוס.
מבחינת סער, האפשרות לחזור לליכוד בראש כוח משלו, בראש המחנה, בתור מנהיג בשל, להתברג ולהיות מוכן ליום שאחרי עידן נתניהו – נשמעת אטרקטיבי לא פחות. כל זה, כמובן, ברמה תיאורטית בלבד, הרבה לפני שיורדים לפרטים הקטנים.
כאן, על הקרקע, האפשרות הופכת מחלום להזיה. כדי להעניק לסער ולחבריו את חבילת ההצטרפות (שלושה מתוך הרביעייה כיהנו כשרים ובטח לא יסכימו לשנמוך), ראש הממשלה יצטרך להמציא להם תיקי שרים יש מאין. יתר על כן, נתניהו יצטרך לאשר את הסכם איחוד המפלגות במרכז הליכוד ברוב קולות. עד כה המפלגה היחידה שהצליחה לעבור את המהלך היא ישראל בעלייה של שרנסקי ואדלשטיין.
יצוין כי ההצלחה נרשמה כאשר לא נתניהו, אלא שרון, עמד בראש הליכוד. שאר הניסיונות להגיע להסכם מיזוג עם הליכוד, ובעיקר לממש אותו, שנעשו במהלך השנים, נכשלו כליל (אפי איתם, מפלגת הגמלאים, הפרויקט ליכוד ביתנו) או הצליחו חלקית (מפלגת כולנו של משה כחלון).
סער מכיר מצוין את ההיסטוריה. בחלק מהמהלכים הוא גם לקח חלק פעיל בהיותו בכיר הליכוד. האם ירצה לשקול את האופציה השלישית חרף שורה ארוכה של "אבל"? במידה מסוימת התשובה תלויה בנחישות הצד השני. אם בסביבת נתניהו יימצאו גורמים המוכנים להוביל את המהלך מול אחד השחקנים החזקים בזירה – אולי אז יהפכו הפלפולים הערטילאיים לפעולה ממשית.