עד לחדירת מחבלי חמאס ליישובי עוטף עזה כמעט שלא שמענו עליהן. כעת ברור לנו שרבים חייבים להן את חייהם. אני מתכוון לכיתות הכוננות בקיבוצים ובמושבים, שאמורות לתת את המענה הראשון לאירועים ביטחוניים שכוללים חדירת מחבלים. מי שהתגורר בקיבוץ או במושב יודע להעריך את ערכן של כיתות הכוננות שמורכבות מלוחמים אמיצים שמסכנים את חייהם במגע ראשון עם מחבלים.
"הלב והראש לא מעכלים": בזק"א מתמודדים עם המראות הקשים בעוטף
צה"ל לתושבי אחת השכונות הגדולות בעזה: "למען ביטחונם - צאו לדרום הרצועה"
כיתות הכוננות הוקמו לפני יותר מ־20 שנה ברחבי יהודה ושומרון ובקעת הירדן, בעקבות חדירות של מחבלים ליישובים. בשנים האחרונות היו חברי כיתות הכוננות הראשונים להגיע לזירה ולהילחם במחבלים. התערבותם המהירה הצילה חיי אדם.
העובדה שכיתות הכוננות חתרו למגע מהיר עם גורמים עוינים והביאו לחיסולם, לא מנעה מגורמי הביטחון לקחת מהן את הנשק האוטומטי שחיוני להגנת היישובים. באוקטובר השנה, התריע מפקד יחידת הביטחון של מושב תקומה, בני כפיר, בפני קצין בכיר בעוטף עזה, שכלי הנשק נלקחו מכוח שאמור להגיב ראשון לחדירת מחבלים. כפיר סיפר שעד לפני כארבע שנים הייתה ליישוב כיתת כוננות מאומנת וחמושה, אבל אז הוחלט בצבא לאסוף את כלי הנשק. למרות פניות למפקד החטיבה הקודם, לא נענו בקשות לקבל בחזרה את הנשק.
אחת הדוגמאות הטובות לכך שצריך כיתות כוננות היא קיבוץ עלומים. עשרות מחבלים חמושים שפרצו בשבת מהרפת וממטעי האבוקדו ניסו להשתלט על הקיבוץ. 12 לוחמי כיתת הכוננות הצליחו להדוף אותם ולהציל את עלומים.
במושב עין הבשור סבלו בשנה האחרונה ממכת גניבות רכב. כדי להתמודד עם התופעה הוחלט לפני כמה חודשים להגדיל את כיתת הכוננות ל־78 חברים במקום 8 עד 12, כפי שהיה בעבר. הרעיון להתגונן מפני גניבות אזרחיות הציל בשבת את חברי המושב. מיד עם תחילת האזעקות החליט רכז הביטחון של היישוב להקפיץ את חברי כיתת הכוננות לעבר הגדרות. הם הגיעו לשם דקות לפני מחבלי חמאס, ובמקום התנהל קרב גבורה ממושך, שבו הצליחה כיתת הכוננות להדוף את המחבלים.
מושב עין הבשור אינו היחיד שנאלץ להתמודד לבדו עם מחבלים. יישובים שבהם היו כיתות כוננות גדולות הצליחו להציל חיים. בעין הבשור נפצעו שני חברים, וניצלו חייהם של מאות מחברי המושב. בעקבות האירועים האחרונים הורה שר הביטחון לצייד את כיתות הכוננות בנשק נוסף, אולם הנחייתו נוגעת רק ליישובים במרחק של ארבעה קילומטרים מהגבול עם הרצועה.
הטענה ההזויה שצה”ל לקח מהיישובים את מרבית הנשקים כדי להילחם בגניבות הנשק באזור חייבת להיבדק ביסודיות. חדירת המחבלים אילצה את כיתות הכוננות להדוף את מחבלי חמאס, שהגיעו מצוידים בנשקים אוטומטיים, באקדחים אישיים בלבד. ההסבר שעליו חזר צה”ל באוזני רכזי הביטחון של היישובים היה שהמכשול לאורך הגבול אינו עביר ואינו חדיר, ולכן אין צורך בכלי נשק אוטומטיים ביישובים הסמוכים לגבול.
איש במערכת הביטחון לא העלה על דעתו שהמוני מחבלים יצליחו לפרוץ מכשול, שהקמתו נאמדת בשלושה מיליארד שקלים וחצי, במהירות רבה וללא קושי. מתכנני המכשול התגאו בעת חנוכתו שכמות הבטון שהושקעה בבנייתו מספיקה ל”סלילת כביש מישראל לבולגריה”, ושר הביטחון לשעבר גנץ אמר בטקס החגיגי שמדובר ב”פרויקט טכנולוגי ויצירתי ראשון במעלה, ששולל מחמאס את אחת היכולות שניסה לפתח, ומציב קיר ברזל, סנסורים ובטון בינו לבין תושבי הדרום”.
מתברר שלא מדובר בקיר ברזל, אלא במחדל ענק, שעליו שילמו בחייהם מעל אלף הרוגים ואלפי פצועים קשה, שבקושי רב יצליחו להתאושש ולהחלים.