שבועיים למלחמת חרבות ברזל, וכמה שאלות עדיין פתוחות טרם תחילת התמרון בדרום. למשל, האם בעת כניסת כוחות צה״ל לעזה, חיזבאללה יקבל החלטה לעלות באופן משמעותי את מדרגות האש שלו ואת היקף ירי הרקטות לעבר ישראל, עד כדי הכנסת מדינת לבנון למלחמה ישירה מול ישראל, עם כל המשמעויות לכך במדינה, שגם כך נמצאת בהתפרקות מוחלטת?
בניגוד לבקשת ישראל: המשאיות שנכנסו לרצועת עזה לא נבדקו
בחמאס טענו: "רוצים לשחרר עוד חטופות - ישראל מסרבת לקבלן"
ובכל הקשור לרצועת עזה, שם מבקשת ישראל לנהל בשלב הזה את המאמץ המרכזי שלה להכרעת חמאס, השאלה הראשונה הטקטית נוגעת לאיכות הפתרונות שיש בידי צה״ל להתמודד עם איומי המנהרות ההגנתיות של חמאס - כך שניתן יהיה לנצל באופן את יתרונות צה״ל המובהקים שיש לו מעל הקרקע. השאלה היא האם כבר מהשלבים הראשונים יצליח צה״ל לדחוק לאחור את קו ההגנה הראשון של חמאס, ולהתמקד בהפעלת לחץ על מוקדי הכוח של חמאס בערים הגדולות - ובראשן עזה.
השאלה השנייה בנוגע לעזה תלויה באופן מוחלט ביכולת של צה״ל להשיג הישגים של ממש בשדה הקרב, כך שניתן יהיה לתרגם אותם לתכלית מדינתית שאינה מותירה ספק לגבי היכולת של חמאס להמשיך ולהנהיג את רצועת עזה גם ביום שאחרי. כל דבר שהוא פחות מזה יסמן אי־עמידה ביעדים שהגדירה לעצמה מדינת ישראל להכריע ולנצח הפעם את חמאס באופן ברור.
חיל האוויר פועל בעיקר כדי להכין את השטח לכניסת הכוחות, ופוגע במקומות שבהם יש מודיעין גלבי עמדות נ״ט וצלפים, אזורים ממולכדים במטעני חבלה ועוד. היקפי הירי לעבר ישראל, שאינם כרגע בהיקפים גדולים מאוד, מאפשרים גם הם גמישות מסוימת עד להחלטה להכניס את הכוחות פנימה לתחילת המהלך הקרקעי.
את מידת הפגיעה במנהרות בתוך עזה צריך לקחת בעירבון מוגבל מתוך הבנה כי גם בחמאס הפיקו לקחים מהמבצע האחרון בניסיון לעקוף את היכולות שלנו לזהות את תוואי התת־קרקע שעליו לא יוותרו, אך עם זאת ההרס הרב בעזה מעל הקרקע משבש גם להם - כך לפחות יש להניח - חלק מהתוכניות, זאת בגלל הריסות המבנים שקברו פירי מנהרות שבהן תכננו לעשות שימוש.
אל מול המציאות הזו צה״ל צפוי להתקדם עם הכלים המשוריינים על מנת להפעיל הרבה מאוד אש תוך כדי תנועה, כאשר כלי הטיס יספקו בנוסף סיוע קרוב מהאוויר. אופי פעולה כזה, אם יתנהל נכון, יכול גם להכניס את צה״ל באופן טוב ללחימה - ובכך להשפיע מאוד גם על המשכה. כניסה טובה ללחימה הקרקעית בשלב הראשון יכולה לפחות לקצר במידה מסוימת את המהלך העיקרי של צה״ל, גם אם לאחריו עוד יידרשו פעולות ופשיטות צבאיות גדולות על אזורים נוספים בשטח הרצועה.
השאלה הגדולה ביותר זה כמובן לבנון. כל מה שכתבנו עד עכשיו עשוי להיות מושפע אם ימי הלחימה בצפון יהפכו לימי קרב של ממש, ומשם הדרך למלחמה בזירה הצפונית יכולה להיות קצרה.
פתיחת מלחמה בזירה הצפונית הופכת את הזירה הדרומית באופן מיידי למשנית, ומכאן שנכון לעכשיו בחיזבאללה מנסים להגדיל את מרחב הדילמה בישראל - אבל למעשה ההחלטה כבר נפלה. היקפי גיוס המילואים הנרחב כבר בשלב הראשון של המלחמה, משרד ההגנה והצבא האמריקאי, שהבינו מהר מאוד את תמונת המצב החמורה באיום הרב־זירתי על ישראל, ונשיא ארה"ב ג׳ו ביידן, שקיבל החלטה מהירה לאשר את תכוניות המגירה שהיו בידי הצבא ומשרד ההגנה האמריקאי לסיוע לישראל במצב כזה ואף יותר מכך - כל אלה מהווים יסוד נוסף להחלטה שהתקבלה בישראל להמשיך בתוכנית, ולהתמקד בשלב זה קודם כל בהכרעת חמאס בדרום.
במערכת הביטחון סבורים כי חמאס מפעיל לחץ כבד על חיזבאללה להצטרף למערכה, מאיראן לעומת זאת יש קולות אחרים, כך שנכון לעכשיו מגרש המשחקים בין ישראל וחיזבאללה מתנהל על קו המגע.
חיזבאללה מחפש מטרות בצד הישראלי, וצה״ל משלם מחיר במקרים שבהם עולות בעיות של משמעת מבצעית או ניתוח מקצועי לא נכון של חיילים שנחשפים לאיום הנ״ט, במיוחד בשעות הצהריים, שבהן חיזבאללה מבקש לנצל את יתרונות השטח ואור השמש לחשיפת תורפות בצד הישראלי. הר דב מתוחם כמרחב לחימה נוסף, וסביר להניח שחיזבאללה יגביר את המאמצים בפגיעה במוצבי צה״ל - כאשר גם היקפי הירי הרקטי לעבר ישראל צפויים לעלות מדרגה בימים הקרובים, וזאת במיוחד כאשר ישראל תיכנס לעזה.
עד לשלב הזה, ולמרות האירועים החמורים שמתרחשים בגבול הצפוני, הפעולות האחרונות של חיזבאללה אינן בבחינת הוכחה כי קיבל החלטה להיכנס למלחמה כוללת מול ישראל על מנת להציל את עזה, אך לאור המצב, והערכה הסבירה שהוא רק ילך ויתחמם - הנחת המוצא של ישראל חייבת להיות במוכנות למלחמה מול חיזבאללה, שהיא בהיקפים אחרים לחלוטין לעומת מלחמה מול חמאס - זאת על אף הצלחתו במכת הפתיחה הנפשעת שלו על ישראל.