"אני לא יכולה לתת לך עוד אפידורל חמודה, את כבר בלידה". כך אמרה לי המיילדת המדהימה ב"ליס", עם המבטא הצרפתי המרגיע באיכילוב, לפני שנתיים בקירוב. מי היה מאמין אז שמבטא כזה מתגלגל על השפתיים יהיה פסקול הלידה שלי?

ילדים שלי - איך מסבירים שלאימא שלכם מותר לבכות?
אנחנו עם בפוסט טראומה נצחית, שמעתה ועד עולם ייעזר בכדורים | לירון חאיק מעוז

ערב קודם הגענו החסון ואני עם תחילת ירידת מים, שהפכו ללילה בטרום לידה, כאשר אני בעיקר מסתובבת ומנסה למצוא תנוחה על הכורסא שלא תכאב לי בתחת, בבטן ובכלל לא תעורר לי בחילה או רצון עז לטוס לשירותים, והחסון, כפרה עליו, אוגר בינתיים שעות שינה במיטת המחלקה. (יום אחד צריך לעשות מחקר על קשר בין כאב של נשים סביב חווית הלידה ליכולת המופלאה של בני זוגן להירדם בכל פוזיציה אפשרית, בכל שלב, על כל רהיט אפשרי בנמצא).

העברנו לילה זוגי מגבש שכלל שיחות עם משפחה וחברות מעודדות נשימות, צ'יפס ממקדונל'ס, קפיצות על כדור פיזיו והרבה עייפות. שלי בעיקר. בבוקר אחרי, כשסוף סוף התחילה אצלי פתיחה, ירדנו לחדר לידה בשעה טובה. כל הזמן הצוות המופלא שם עוטף ומרגיע, כאילו מכין אותי שזה הולך להיות הדבר הקל בעולם.

ובאמת מרגע תחילת הלידה עד שאורי הייתה בחוץ, עברה רבע שעה קלילה, כשהמשפט הראשון שיוצא לי מהפה לחסון הנרגש: "אני רוצה עוד ילדים". כך זה הרגיש. ריצת מרתון של תשעה חודשים שהפכה לספרינט קליל עם תמונת ניצחון אחת.

הילדה המקסימה שלנו בידינו. אז לכבוד הולדת שנתיים שלה, שלך, הטור הזה מוקדש לך. אורי שלי. יפה שלי, את לא יודעת כמה חיכינו לך. אני ועילי. אבא ואני. כולנו. עוד טרם היווצרותך ברחמי התפללנו עלייך. חשקנו בך.

הכמיהה לבת הייתה עצומה עבורי. אבל לא ציפיתי. קיוויתי רק לבריאותך ושלמותך עוד טרם ידעתי את מינך. כשגילנו שיש לנו נסיכה ורודה- עצומה הייתה ההתרגשות. אולי באופן קצת אגואיסטי יש לציין. רציתי מישהי שתהיה באמתחתי, בדמותי, שנתלבש ביחד, נעשה שטויות של בנות, נצחק ונשתולל.

ידעתי שיש לי את הפרטנרים הטובים בעולם. אחיך- עילי אריה שהיה כמהה אלייך מאז ומתמיד ואבא שלך המופלא, שהסתובב באורות מרגע הידיעה על בואך ולמעשה עד היום. הוא מאוהב בך עד כלות.

הימים שהגיעו אחרי הלידה והיו סוערים כמו מזג האוויר החורפי, ערב חנוכה, נרגעו איתך, בזכותך. כל החששות שהיו לי על ניו בורן, שמונה וחצי שנים אחרי הפעם האחרונה בה חוויתי זאת עם אחיך המדהים, התפוגגו כלא היו.

את הרגעת, הצחקת, הכנסת כשמך אור גדול לביתנו ומילאת את נפשנו בעוז ובענווה. לימדת אותי שוב להתרגש מהדברים הכי קטנים שיש, הכנסת אותי לפרופורציות במרדף החיים המטורף והזרקת לי מלא אומץ לורידים. ידעתי שאני רוצה להיות מודל לחיקוי עבורך.

כאישה, כאמא, בעולם מלא יצרים, תחרות והשוואות. את נתת לי מקום של רוגע לשים את הראש. להבין שהמון והרוב זניח והכל ניתן להשגה, עם קצת אמונה עצמית. בלידתך, בקיומך, שינית אותי. את חיי. את חיינו.

ודווקא בתקופה לא פשוטה זאת, בעולם מורכב שאת גדלה לתוכו, בתוכו, אני רוצה להבטיח לך, שכל שתרצי, תחלמי, תשקקי אליו, יתגשם. אבא ואני נעשה הכל לעזור לך לקפוץ בטרמפולינת החלומות שלך לגבהים הנשגבים שליבך ונפשך ירצו.את תהיי כל מה שתרצי, כי מבחינתנו את כל מה שאנו רוצים. את תשיגי את הכל, כי כל האפשרויות תמיד יהיו פתוחות בפנייך ילדה מבריקה וטובת לב שלנו.

מבטיחה תמיד לחבק ולתמוך, גם כשאני עייפה או חסרת סבלנות. דעי שאמא תמיד כאן גאה בך וכולנו עוטפים אותך תמיד באהבה ענקית. קומי, תרוצי, תשיגי, תהני ורק תהיי מאושרת ובריאה. כל השאר עלינו, מבטיחים. מזל טוב אור גדול שלי בחיי.