"אני פשוט נדהם. חיילינו נלחמים בעזה, נופלים בקרב, משפחות החטופים בסיוט ענק - וזה מה שיש לכם לעשות? יהיה זמן לפוליטיקה" - קשה לדמיין תשובה יותר פוליטית מזו שסיפק אמש ראש הממשלה בנימין נתניהו לשאלה שעסקה בסקרים שמראים כי רוב הנסקרים סבורים שעל נתניהו לפנות את מקומו ולעזוב.
נתניהו על הכנסת הדלק: "בלי סיוע הומניטרי, לא תהיה לישראל תמיכה למערכה"
לקראת התנגשות? ביידן קורא להחזרת הרשות לעזה, נתניהו מתנגד
סגנון התשובה אמר הרבה לעיתונאים שנכחו בחדר בקריה, אך הרבה הרבה יותר התשובה וסגנונה אמרו לחברי הליכוד שלא נכחו בחדר. נתניהו התאושש מהאירוע הבלתי נפסק שפקד אותו יחד עם כל המדינה לפני חודש וחצי. הוא התאושש וחזר לפעול. עד כה זה היה נתניהו מוכה הלם, לחוץ, לפעמים מבולבל, שענה לכל השאלות הצורבות על עתידו הפוליטי באותו המשפט בדיוק: "לא עוסק בזה כעת, הזמן יגיע".
המתקפה המפוארת שלו על מי שהעז לשאול על פוליטיקה משדרת ביטחון עצמי שחזר אליו, לפחות במישור הפוליטי. לא במקרה, ממש לא במקרה, סביבתו העבירה מסר לכל מאן דבעי מקרב אנשי מפלגתו, בפורמט הכי אפקטיבי שאפשר: בתור הדלפה לתקשורת. והמסר היה: "אל תשלו את עצמכם ואל תאמינו למי שבא לשוחח אתכם שיחות נפש הכי לא פורמליות. אני כאן, אני לא הולך וגם לא אלך. לא לבחירות ולא הביתה, לא בזמן מלחמה ולא אחריה. אל תרשו לעצמכם יותר מדי כי תשלמו מחיר בנוהל".
המסר המאיים בשילוב המתקפה בשידור חי מעידים על לחץ פוליטי שגובר והולך אצל רה"מ ובסביבתו הקרובה. הסקרים שבהם לא המליץ נתניהו לעסוק (וכידוע אין פוליטיקאי שיותר נאמן ונצמד לסקרים כמו בנימין נתניהו) מדאיגים אותו והתוכניות לגבי דרכי ההישרדות נבנות על מלא גם בימים אלה, כאשר חיילינו נלחמים בעזה. כפי שפרסמנו בסוף השבוע, הקדמת הבחירות ופריימריז בזק זו בהחלט אחת הדרכים שנשקלות ונמצאות על הפרק. גודל ההכחשה כגודל הדאגה מהמצב הפוליטי.
אמירה משמעותית נוספת של נתניהו נרשמה אמש בתחום המדיני. ספק אם בתיאום, אך בהחלט בהרמוניה עם נשיא ארצות הברית ביידן, נתניהו הסביר מהם תנאי הסף לגוף שבעיניו צריך לשלוט ברצועת עזה אחרי מיטוט החמאס. "הרשות הפלסטינית במתכונתה הנוכחית איננה מסוגלת לקבל את האחריות בעזה. אבו מאזן מסרב לגנות את הטבח, הרשות שלו משלמת לרוצחים", הבהיר נתניהו. אמירתו תואמת את אמירתו של ביידן, שכתב בטורו כי הגוף שצריך לשלוט בעזה הוא "רשות הפלסטינית המחודשת".
הפער שבין עמדת ארה"ב לבין עמדת ישראל, עליו דיברו רבות בשבועות האחרונים, אמש התברר כלא משמעותי, אם בכלל. כאן, כמו בנושאים מדיניים רבים, הפרטים והטיימינג שמסתתר מאחורי ההצהרות הגדולות - זהו שם המשחק. ביידן ונתניהו אמרו, כל אחד בדרכו שלו, את אותו הדבר: רשות הפלסטינית כרעיון, כמסגרת קיימת, צריכה לשלוט בעזה. הם רק לא התייחסו ללו"ז המהלך.
אין בידינו מידע בנוגע לטווח שבו הנשיא ביידן רואה את התחדשות הרשות מתרחשת. באשר לצפי לזה אצלנו, אומר לנו גורם בכיר בליכוד, בהתייחס לדבריו של ראש הממשלה: "הרשות הפלסטינית המחודשת, הנקייה מהסתה ומתמיכה בטרור - היא אכן הגוף שצריך לשלוט בעזה. רק בשביל שזה יקרה, צריך להתחלף דור, תהליך חילופי דורות זה לא תהליך מהיר כידוע. ייקח זמן, עד שברשות הפלסטינית יקום דור חדש שלא מתחנך על ספרי ההסתה ועל האידאולוגיה של תמיכה בטרור. עד אז, בעזה צריכה להיות שליטה צבאית אפקטיבית. אם לא יימצא גוף ערבי או מערבי שייקח את זה על עצמו, אז זאת תהיה ישראל שתשלוט צבאית בעזה".