1
ישראל פתחה השבוע בתהליך שצפוי להיות ארוך, כואב, מייסר ורצוף מהמורות ורגעים קשים של השבת החטופים מול חמאס. זו עסקה עם השטן הנורא, אבל זהו המחיר על הפקרתם של מבוגרים, נשים וילדים בקיבוצים, במושבים, בערים ובמסיבה בגבול הרצועה בבוקר השחור ההוא.
כאב, חוסר ודאות וגם תקווה: משפחות החטופים נערכות ליום הדרמטי
במידה והמלחמה תיעצר - נתניהו ישקול להתפטר, אבל יבקש להשלים מהלך אחרון
ממשלת ישראל, לא בלי התלבטות, אימצה השבוע באישון לילה את ההחלטה הכואבת, המיוסרת, הנכונה והמוצדקת ביותר שקיימת ושניתן לקבל כעת. סוג של בחירה בין החלופות הרעות. אנחנו רוקדים באירוע הזה טנגו עם השטן, לא עם עצמנו מול המראה. וזאת לזכור: אין מדובר בחיילים שנפלו בשבי אלא בתינוקות, בילדים ובאמהות שחיו ביישובים תוססים, בידיעה שהם מוגנים ובטוחים ושממשלת ישראל וצה"ל הפקירו אותם וכשלו בהגנתם.
"כולם או כלום" היא סיסמתם של האנשים שאין על כתפיהם גרם אחד של אחריות, של אלו שאינם חשים את כובד המשקולות. המחויבות הערכית, המוסרית והלאומית היא לחלץ ומיד את כל מי שרק ניתן, כמעט בכל מחיר. זוהי חובתה העליונה של המדינה ושל הממשלה.
צבא בלחימה מטבעו איננו אוהב הפסקות אש (או "הפוגות" בשפה המכובסת). זה סותר את אופיו, מכניס אותו לתצורת מגננה ועלול להפוך את חיילינו למטרות בשטח במקרה שבו מופרת הפסקת האש. למרות ההסתייגות, גם הרמטכ"ל וגם ראשי הצבא מבינים שהשבת החטופים היא משימה עליונה ומחויבותם האישית והלאומית, והם יידעו להסתדר עם זה ולנצל את הזמן לביטחון כוחותינו, לתחקור, לתכנון, להתרעננות ולתספוקת.
התהליך הזה יהיה ארוך, קשה, מורט עצבים, רצוף תסכולים, דיס־אינפורמציה, מניפולציות ומלחמה פסיכולוגית. יהיו גם רגעים קשוחים. אין לנו שום ברירה אלא להתהלך ולהתנהל בתוך הגיהינום הזה מפוכחים, צמודי מציאות והבנה שהסתבכנו עם השטן ושאנחנו מתמרנים כעת בין המשימה להשיב את החטופים הביתה לבין חיסול החוטפים. זה יהיה קשה וארוך, אבל זה אפשרי.
2
בהחלטתו הפוליטית, הלא־לאומית, הלא־ממלכתית והלא־אחראית להתנגד לעסקת החטופים, הוציא איתמר בן גביר את עצמו מקהל ישראל הציונית. יכולות להיות דעות לגיטימיות נגד העסקה עם חמאס בטענות שונות, אבל כשמדובר בשר בכיר, ביטחוני וחבר קבינט, שהאסון הגדול הזה קרה במשמרת שלו ותחת אחריותו, ניתן היה לצפות להתנהגות ממלכתית ואחראית.
גם אם היה נגד העסקה משיקולים כאלה או אחרים (בעיקר "אחרים" לדעתי), הרי כשראה שהעסקה עומדת להיות מאושרת, היה צריך בן גביר לבקש הצבעה חוזרת ולתמוך, כדי שההחלטה הרגישה והחשובה הזאת תתקבל פה אחד והאחריות לה תתחלק באופן שווה. שני שרים שלו עזבו לפני ההצבעה והוא התנגד. בסופו של דבר מדובר הרי "בכמה ילדים" מהקיבוצים, לא מקהלו שלו.
חשבתי לי בבוקר שלמחרת כיצד היו נוהגים ומצביעים שרי עוצמה יהודית (איזו עוצמה זאת?) לעסקת שחרור החטופים שלנו מחד ושחרור הרוצחים השפלים מנגד, אילו היו מוסיפים למשוחררים עוד רוצח שפל אחד שרצח ילדים קטנים בשנתם, עמירם בן אוליאל קוראים לו. סיעתו של בן גביר עסוקה בקמפיין לשחרורו. זה יכול היה אולי "להסתדר". הקלון על כולנו.
ובינתיים, ממשיך בן גביר לחלק כלי נשק במסגרת הקמפיין שהוא מוביל "ישראל מתחמשת". מ"הארץ המובטחת" הפכנו ל"ארץ המאובטחת". גם במשטרה, גם בשב"כ וגם במשרדי הרווחה (ובבית הלבן גם) מודאגים מכך שחלק מהנשק שמחולק בעשרות אלפים, יופנה ביום שאחרי לטרור: חלק לפח"ע וחלק לאלימות במשפחה או לפגיעה לאומנית בגדה. אני מאוד מקווה שמישהו עוקב, מפקח ורושם. צריך באירוע הזה מישהו ש"ישמור על השומרים".
3
במשך שעות ביממה אני נחשף לסיפורי גבורה מדהימים, לעדויות נוראיות וליוזמות מהממות של אזרחים. פס ייצור של סיפורים שיכולים לפרנס עשרות מדינות לעשרות שנים. אינני מקנא בוועדה שתבחר השנה את 12 משיאי המשואות. יצטרכו 1,200 לפחות.
אחד מהם הוא רס"ן חוסיין פואז מהכפר עילבון, קצין הגששים של חטיבת פארן. הוא מאושפז בבית החולים לאחר שנפצע באורח קשה בקרב עם מחבלים, בהגנה על קיבוץ חולית. "ראיתי את המוות בעיניים, והייתי מוכן וגאה למות למען עם ישראל ולמען האזרחים. העדפתי למות מאשר ליפול בידי חמאס", הוא מספר. רס"ן פואז מדבר בחיתוך דיבור מנהיגותי מרשים ומבטיח (אני מקווה שעוד נשמע עליו). הוא מתמקד בקצינות, בלוחמות ובטנקיסטיות שהצילו את קיבוץ חולית. "הן תותחיות", הוא מספר ומעיד כיצד לחמו כמו לביאות עם הטנק ומחוצה לו. התבוננתי בצעיר הישראלי הזה, הוא "אח" שלי, ואני מקווה שכך יהיה עם כולם מ־7 באוקטובר אחרי הספירה ואילך.
ביום שלמחרת שוחחתי עם חיה הראל, אחותו התאומה והמדהימה של מלח הארץ, סרן (במיל') ארנון משה וספי ז"ל, שנפל בקרב בעזה. היא סיפרה על דמותו ואישיותו וחלומותיו ובסוף ביקשה בגרון ניחר ובעין דומעת לומר כמה מילים: "אנחנו צריכים להיות מאוחדים, לחזק האחד את השני, זה הדבר שאחי וחבריו היו רוצים מאיתנו. יש לכם השפעה, תובילו את המאחד ככל שרק ניתן".
מדי ערב אני נחשף לדמותם של הנופלים. הייתי רוצה להעמיק את ההיכרות עם כל אחד ואחד מהם. הם מרתקים, איכותיים, אחראיים, אוהבי הארץ, מנהיגים שהיו אמורים להעשיר את מדינת ישראל וככאלה חירפו נפשם למען העם הזה. ואנחנו? עלינו רק לוודא שביום שאחרי נהיה ראויים לקורבן הזה. לו יהי.
4
מה שקורה בחלק מיישובי גבול הצפון הוא פרק ב' של תהליך הפקרת היישובים והתושבים. מדי יום אני מקבל פניות מתושבים במושבים סמוכי גדר כמו אלמה, עבדון ואחרים. היות שהם נמצאים במרחק 3.2 ק"מ מהגבול ולא 3 ק"מ – תושביהם לא פונו, אבל היישובים סגורים, ברוב הבתים אין ממ"דים, היישובים מלאים בכוחות צבא, בנגמ"שים, בטנקים ובתותחים.
"היציאות" של הפגזים מחרישות את אוזני הילדים, ליד כל בית שלט "זהירות כינון ישיר של נ"ט". אי אפשר לעבד מטעים ושדות. מי שיכול היה לאפשר לעצמו, התפנה למלון על חשבונו, וכשהכסף אזל, הם חזרו ל"כלא" בביתם, נתונים לחסדי שמיים ולחסדי חיזבאללה.
אף אחד לא עונה לפניות ולמכתבים שלהם, הם נזרקים מגורם אחד למשנהו. אני מקווה שלא יקרה שם אסון.
5
מערך הציוד המכני־הנדסי של צה"ל ופיקוד הדרום ומערך דחפורי ה־9D הפכו למלכי שדה הקרב בעזה ולמושא הערצה של מפקדים ולוחמים. תרומתם לביטחון כוחותינו וללוחמה גבוהה ביותר. המפעילים מובילים את הטור בדחפור אימתני וממוגן ומובילים את כוחות השריון, ההנדסה והחי"ר. הם חדורי אמונה בצדקת המלחמה הזאת, מסכנים את עצמם וזוכים לתהילה שכמוה לא הייתה בעבר.
ברחוב באשקלון פגשתי בשבוע שעבר באקראי את חוליית התחזוקה של מערך ה־9D באחת האוגדות. הם נכנסים ויוצאים מהשטח עם חלפים ועם יכולת תיקון תקלות מהירה. הם זיהו אותי, ביקשו לספר לי על פועלם בגאווה גדולה, ביקשו שאספר לציבור - ואני עושה זאת בגאווה גדולה ובתחושת שליחות. השנה יצטרכו להקצות 1,200 מדליקי משואות.
6
לא מבלי להתלבט, הלכתי השבוע ל"מופע" חדש של תיאטרון הקאמרי, שמותאם לרוח הימים הקשים הללו. הציווי שלפיו "ההצגה חייבת להימשך" הביא לבניית ערב אינטימי בקאמרי 3, במרתף הממוגן, בהובלת אודיה קורן, דן שפירא, דרור קרן, פיטר רוט ואחרים – שירה נוגה, עם הקהל ובלעדיו, טקסטים רלוונטיים של דויד גרוסמן ואחרים ומערכונים שמעלים בת־צחוק רלוונטית מהולה בכאב ובזיכרון. משהו בין ערב שירי זיכרון לערב של אמונה ותקווה.
טוב עשיתי שהלכתי, היו שם גם מפונים ממלונות בתל אביב שבאו ל"קפסולה של שפיות", בתוך המסע בגיהינום שאנו עוברים כעת. בשעות הקשות ביותר, השירים והתרבות הם שמחזיקים אותנו. נקווה שראשוני הילדים יגיעו לשולחן השבת. שבת שלום.