בחזית היהודית, במיוחד בזירת היחסים בין ישראל לתפוצה הגדולה בארה"ב, ההתפתחויות שנוצרו באחרונה הן חדשות טובות. בלי הגזמה, מדובר בבשורות מעודדות, הצופנות עתיד איתן לשני הצדדים - לישראל וליהודים בתפוצות. קטסטרופת 7 באוקטובר הייתה מהלומה חזקה שגרמה טלטלה בקהילה הגדולה והמשגשגת בארה"ב בעומק ובהיקף שאינם זכורים מאז מלחמת יום הכיפורים ב־1973.
עסקת החטופים: 70% מהאמריקאים בעד הפסקות אש קצרות טווח
"ביידן היה מעורב אישית": מאחורי הקלעים של הסכם שחרור החטופים
לאחר יום־יומיים של מבוכה וחרדה מחוסר מידע אמין למה שקורה בשטח, הקהילה בניו יורק התאוששה – והפגינה נכונות למען ישראל בממדים שרב קונסרבטיבי ידוע במנהטן הגדיר במילים "נפתחו שערי גדולתה ועוצמתה של הקהילה הגדולה".
בשיחות עם בכירים יהודים, מוותיקי הממסד בניו יורק, הם מספרים בגאווה על תגובות היהודים בניו יורק ובערים הגדולות בארה"ב לאסון בישראל. "האנטישמים באמריקה, בהם פרופסורים בהרווארד ובקורנל, לא העלו בדעתם את ממדי העוצמה וההתלכדות שהם עוררו בקרב היהודים באמריקה כתגובה לשקרים, לשנאה, להסתה נגד ישראל ולאנטישמיות נגד יהודי אמריקה שהם הפיצו ועדיין מפיצים", אמר לי רב ופעיל ידוע, שהוסיף: "הגזענים ושונאי היהודים לא תיארו לעצמם שתיתכן התכנסות של 300 אלף יהודים לתמיכה בישראל ולמחאה נגד האנטישמיות, והם לא מבינים איך זה שבתוך שבועיים־שלושה יהודים באמריקה תרמו כמעט מיליארד דולר למען ישראל. הם לא מאמינים לעלבון וללעג שחטפו מיהודי אמריקה".
כבר לא מזלזלים
בישראל גילו לפתע שהקהילה היהודית בארה"ב לא רק קיימת - אלא שקיומה קריטי לישראל. עיתונאים ופרשנים באמצעי התקשורת בישראל מדווחים ומפרסמים מאמרים על מה שמוגדר "השינוי הגדול שמתקפת חמאס גרמה ליהודי ארה"ב". מה שלא מדווח ולא משמש יעד לפרשנות הוא שבישראל שרר בקרב הציבור הרחב ובחוגי הממשלה יחס של זלזול וביטול כלפי יהודי ארה"ב. יחס שבחברה בישראל בא לידי ביטוי בלגלוג על עצם קיומם מחוץ למדינה בגולה או כעס ורוגז במקרים שבהם רבנים, ראשי ארגונים ועסקנים בקהילה הביעו דעותיהם על בעיות ונושאים שנדונו בישראל, והתבטאו על התנהלותם של ישראלים. "איזו חוצפה. איך הם (יהודי אמריקה) מעיזים להתערב בעניינים שלנו".
הזלזול והביטול כלפי הקהילה בארה"ב באו לידי ביטוי במיוחד בהתנהלותם של ממשלת ישראל ובכירים בצמרת השלטון כלפי הממסד היהודי המאורגן בארה"ב, במיוחד בניו יורק. ביטויים של התעלמות מופגנת מראשי הקהילה קיבלו תאוצה בשנים האחרונות, מאז הליכוד ומפלגות הימין נמצאות בשלטון.
אף אחד מראשי הממשלה שכיהנו בעבר בישראל לא קיים מספר גדול כל כך של ביקורים רשמיים בארה"ב ובתכיפות צפופה כמו שקיים ראש הממשלה בנימין נתניהו – ודווקא ובמיוחד הוא היה מי שהפגין באופן מתריס יחס של ביטול כלפי ראשי הקהילה. באף ביקור רשמי אחד שלו נתניהו לא יזם ולא קיים פגישה עם ראשי הקהילה ובכיריה. הם בכלל לא עניינו אותו, והוא דאג לחשוף במוצהר את התעלמותו מהם.
כך בביקורו האחרון בניו יורק לרגל העצרת השנתית של האו"ם, נתניהו קיים בפעם הראשונה פגישה עם אחדים מהנמנים היום עם הממסד המאורגן של הקהילה היהודית. פגישה שאחדים ממשתתפיה מאוד לא אהבו וסיפרו על אכזבתם מהתנהלותו של ראש הממשלה. נתניהו התקשה לקבל את העובדה שהרוב המכריע של יהודי ארה"ב הוא ליברלי. כזכור, עובדה זו לא הפריעה לקודמיו, כמו יצחק שמיר ואריאל שרון, להיפגש עם ראשי הקהילה כשביקרו בניו יורק.
כהנא בדמות בן גביר
מה שגרם לנתק שאפיין בשנים האחרונות את היחסים בין ישראל לקהילה הגדולה בארה"ב היה גם, ובמיוחד, מהלכים של ממשלת נתניהו. זאת הממשלה שאישרה את מה שנקרא "מתווה הכותל", שאפשר ליהודים השייכים לתנועה הרפורמית גישה לכותל המערבי. נתניהו כראש ממשלה הצביע בעד המתווה, ונתניהו כראש ממשלה גם סיכל את ביצועו של המתווה בתמורה לתמיכת המפלגות החרדיות. מנהיגי התנועה הרפורמית בארה"ב לא סולחים לנתניהו על שחיסל את מתווה הכותל – והם גם לא נסוגים מהתנגדותם לחוק הגיור בישראל, שכולו נתון לסמכות הרבנות האורתודוקסית.
וזה לא הכל - יהודי ארה"ב גם לא מסוגלים להשלים עם הידידות וההתרפסות שטיפח נתניהו עם הנשיא לשעבר דונלד טראמפ, דמות מתועבת בעיני הרוב הגדול של יהודי ארה"ב. ומה שהזין והעצים במיוחד את הנתק בין ישראל לקהילה, היה ההרכב של הממשלה הנוכחית והשרים שנתניהו בחר ומינה. יש להבין כי דמותו של מאיר כהנא היא כתם שחור שלא יימחה בקורות הקהילה בארה"ב, ובממשלתו של נתניהו מכהן איתמר בן גביר, יורשו האידיאולוגי של כהנא. זאת עובדה שיהודי אמריקאי ממוצע לא מסוגל להבין.
הקהילה היהודית בארה"ב, בכיריה, עסקניה ופעיליה אינם חפים מאחריות ואף בהיווצרותו של משבר אי־היחסים עם ישראל. מי שנמנים בשנים האחרונות עם הממסד המאורגן חסרים את הסמכות ואת ההשפעה שהיו לראשי הקהילה בעבר. אבל מה ש־7 באוקטובר חשף הוא שהנתק ביחסים בין ישראל לקהילה הוא ממסדי, ארגוני, ושמעבר לזה ישראל והקהילה הן עם אחד, משפחה אחת.
בשעת משבר ומצוקה נשכחות בבת אחת כל הטענות והמענות. כל גילויי התמיכה והשותפות וביטויי האהבה שיהודי ארה"ב הרעיפו על ישראל בשבועות האחרונים, הם הוכחה בלתי ניתנת לערעור לקיומו של עם יהודי אחד ומאוחד. השאלה הגדולה היא, אמר לי בכיר יהודי ותיק ומוערך, איך לטפח ואף לחזק את המציאות הנפלאה הזאת של אחדות יהודית, שהרי זהו אתגר ענק לשני הצדדים - לישראל וליהודי אמריקה.