ישיבתה של ועדת החוץ והביטחון של הכנסת שהתקיימה השבוע בהשתתפותו (או יותר נכון, בכיכובו) של ראש הממשלה בנימין נתניהו הייתה חסויה בהגדרתה הרשמית, אך במציאות הפכה להכי מתוקשרת, הכי מודלפת והכי מצוטטת.

המוסד אישר: שבעה פעילי חמאס תכננו לבצע פיגוע נגד ישראלים בדנמרק
בדרך לשחרור חטופים נוספים? "לראש המוסד חופש פעולה מלא מצד רה"מ בעניין"

ציטוט אחד מתוך דברים רבים שאמר נתניהו במהלך שלוש השעות של הדיון, אותה השוואה שערך בין מספר הקורבנות ב־7 באוקטובר לזה של אוסלו, מיד הודלף וכצפוי הסעיר את המערכת הפוליטית ואת הרשתות החברתיות. המשפט הפרובוקטיבי אומנם התאים יפה לכותרות, אך לא היה עיקר ההופעה המעניינת עד מאוד שנתן נתניהו בפני חברי הוועדה. לא נגזים אם נגדיר את זה כפתיחה הרשמית של הקמפיין הפוליטי הגדול שנתניהו נחוש להוביל בתקופה הקרובה. במקביל למלחמה, וביתר שאת מיד אחריה.

לפי עדויות של מספר חברי כנסת שנכחו בישיבה, עוד לפני שהדברים נאמרו, רק מההופעה החיצונית של נתניהו אפשר ללמוד כי תהליך ההתאוששות אחרי המכה של 7 באוקטובר הסתיים בהצלחה.

יואב גלנט לג'ייק סאליבן: "כדי לשחרר את עזה מהחמאס, דרושים יותר מכמה חודשים". צילום: שחר יורמן

"בחודשיים האחרונים הוא השתתף בדיוני הוועדה פעמיים. אז היה זה נתניהו אחר: ראינו בן אדם מעט מבולבל, מדוכא, כמעט אבוד. אפילו לא מאופר כמו שצריך, ואצל נתניהו זה, כידוע, מדד משמעותי שמצביע על מצבו הנפשי. הפעם פגשנו בנתניהו חדש־ישן, מאופר בקפידה, חד ורענן, מתוקתק, מקרין ביטחון עצמי. המסקנה הראשונה שהסקנו מהופעתו של נתניהו היא כי הוא כבר פתר את כל הבעיות שלו בתוך הליכוד, סגר פינות ונטרל סכנות פוטנציאליות, וכעת פניו קדימה – לקמפיין הבא", כך סיפרו לאחר הדיון שני חברי ועדה שאיתם שוחחתי בנפרד.

כותרת הקמפיין החדש שלו היא "נתניהו, היחיד שיודע לעמוד בלחץ האמריקאי". מטרת הקמפיין בשלב הראשון הינה החזרת הבייס הביתה, לחיק הליכוד, ועוד יותר חשוב – הסטת השיח הפוליטי והציבורי ממה שהיה למה שיהיה. הצעדים הבאים יבואו בהתאם להצלחתו של שלב הפתיחה.

בחזרה לדיון בוועדת החוץ והביטחון. העקיצה שנתניהו שיגר לעבר דוד בן־גוריון המנוח ("לא עמד בלחץ של אייזנהאואר ונסוג מסיני") הייתה, כמובן, עוד פרובוקציה חביבה מהסוג שהתקשורת אוהבת. אך העיקר הגיע דווקא בהמשך דבריו, כאשר מענייני ההיסטוריה הרחוקה עבר לענייני דיומא.

שימו לב לקטע הבא שמובא כאן כמעט מילה במילה.

"האמריקאים אמרו לנו 'אל תיכנסו לעזה, יהיו לכם מאות הרוגים'. אך החלטתי אחרת, ונכנסנו. האמריקאים אמרו לי 'אם תעשו הפוגה, לא תוכלו לחזור ללחימה', אבל חזרנו להילחם! האמריקאים אמרו כי אי אפשר לחלץ רק חלק מהחטופים, וניאלץ ללכת על עסקה כוללת, כולם תמורת כולם. גם בעניין הזה הפתענו אותם. השורה התחתונה: אני יודע כיצד לנהל נכון את המלחמה".

ממפגן ביטחון עצמי אולטימטיבי עבר נתניהו לתחזיות ההמשך. גם שם המסר היה ברור וחד־משמעי והופנה ישירות לכיוון הבית הלבן. "חמאס פישל בהערכה שלו", פתח נתניהו והסביר: "חמאס חשב שהחברה הישראלית תתפרק – ולא התפרקנו. חמאס חשב שחיזבאללה יצטרף למערכה – גם זה לא קרה. חמאס חשב שאיראן תסייע לו מלא־מלא במערכה – גם זה לא קרה. כעת על מי סומך חמאס?".

"על ארה"ב?", חצי שאל חצי ענה אחד מחברי הוועדה.

"דוז פואה", השיב לו נתניהו בקול תרועה, "התקווה היחידה של חמאס היא שהאמריקאים יעצרו אותנו! מי שלא יודע לעמוד מול הלחץ האמריקאי – אין לו מה לחפש בלשכת ראש הממשלה".

בתום הדיון התפזרו חברי הוועדה ללשכותיהם, כולם תחת רושם כי זה עתה נכחו בעצרת בחירות של הליכוד. כפי שהגדיר את התרשמותו אחד מחברי הוועדה הנמנה עם האופוזיציה: "מדהים כמה נתניהו הצליח לשכנע אותנו בשקרים שלו".

בליצקריג פוליטי

ניסוי הכלים במסגרת הוועדה בכנסת הסתיים בהצלחה מרבית. לאחר שהצליח לשכנע את יריביו הפוליטיים בפורום סגור, פנה נתניהו לשלב הבא – להתנגשות חזיתית עם הנשיא האמריקאי ג'ו ביידן, כאשר במוקד הלחץ המדיני שכבר החל ורק יגבר עם הזמן, הדורש מישראל להסכים לפתרון שתי מדינות ביום שאחרי מיטוט שלטון חמאס בעזה (בתקווה שהמיטוט אכן יתרחש).

נתניהו לא התעכב והתחיל ליישם את התוכנית כבר למחרת. יש לציין כי ידידו הוותיק ביידן, המצוי גם הוא בקמפיין בחירות, דאג להרים להנחתה. במהלך טקס הדלקת נרות לכבוד חג החנוכה בבית הלבן, רמז הנשיא ביידן על מערכת היחסים המורכבת שלו עם נתניהו. הלה סיפר לנוכחים כי הוא כתב על תצלום ישן של השניים: "ביבי, אני אוהב אותך, אבל אני לא מסכים עם שום דבר שיש לך לומר".

ביידן המשיך ורמז כי ראש הממשלה הישראלי נמצא ב"נקודה חלשה", וכי לשניים היו אי־הסכמות לאורך השנים. "זה בערך אותו הדבר היום", אמר הנשיא לקול מחיאות הכפיים מהקהל היהודי ברובו, והוסיף כי "היו לי חילוקי דעות עם כמה מנהיגים ישראלים". בהמשך הנשיא האמריקאי אף חידד והדגיש כי על נתניהו לשנות את עמדתו בנושא הפלסטיני ולא להתנגד להקמת מדינה פלסטינית.

נתניהו מיהר לקפוץ על המציאה. הוא לא הסתפק בציוץ או בהפצת תגובה כתובה, אלא התייצב מול המצלמה ונשא נאום משלו, שנראה כולו כמו נאום בחירות לכל דבר ועניין, כאילו דווקא לו, לנתניהו, ולא לנשיא ביידן מצפות בחירות בעוד מספר חודשים. "כן", הכריז נתניהו, "יש מחלוקות לגבי היום שאחרי חמאס, ואני מקווה שנגיע להסכמה גם כאן. אני רוצה להבהיר את עמדתי: לא אתן לישראל לחזור על טעות אוסלו.

לא אתן שאחרי ההקרבה האדירה של אזרחינו ולוחמינו, נכניס לעזה מי שמחנך לטרור, תומך בטרור, מממן טרור. עזה לא תהיה לא חמאסטן ולא פת"חסטן".

אף שהדו־שיח הזה נראה הכי קרוב להתנגשות חזיתית, בסביבת נתניהו לא חוששים מזעמו של ביידן. הנשיא, שמכיר את נתניהו יותר מ־50 שנים וגם מקפיד לציין את העובדה הזאת, ער לעובדה שדבריו של ידידו הוותיק ביבי נועדו לאוזני הבייס שלו. בדיוק כמו הדברים של ביידן עצמו, שמנסה לשפר את מעמדו הפוליטי מול הבייס הדמוקרטי, לנוכח העובדה כי עמידתו לצד ישראל עולה לו ביוקר בסקרים.

לצד המקורבים האופטימיים, גורמים פוליטיים אחרים מתריעים מפני סכנה ממשית של הידרדרות ביחסים עם וושינגטון, כאשר התמיכה האמריקאית היא המרכיב הקריטי בהמשך הלחימה. נתניהו סבור אחרת, הוא נמנה עם האופטימיים ומאמין כי הקמפיין הנוכחי שלו לא יזיק לו מול ביידן, אך ייטיב עמו בזירה הפנימית.

נתניהו בטוח כי הימין שעדיין שרוי בטראומה הקשה של 7 באוקטובר חייב להתחיל להסתכל קדימה. הקמפיין בא לעצב את האופק ולאחד מחדש את כל מצביעי הימין (גם את אלה שנשארו עם הליכוד, ובמיוחד את אלה שעזבו אחרי האסון בדרום וקולותיהם חונים בעיקר אצל בני גנץ) סביב הסכנה הלאומית החדשה: הקמת מדינה פלסטינית בשליטת הרשות הפלסטינית.

על פי הגורמים המעורים בנושא, שני תסריטים בשלב שיבוא אחרי המלחמה מונחים כרגע על שולחנו של נתניהו: המשך כהונתה של הקואליציה הנוכחית (שאולי אף תקבל חיזוק אם תקווה חדשה של גדעון סער תישאר בממשלה בסיום הלחימה), או הקדמת הבחירות (אופציה רצויה פחות, אך בהחלט אפשרית מבחינת נתניהו).

לכל אחד מהתסריטים נתניהו מעוניין לגשת רק כאשר הוא מחוזק פוליטית ברקע סקרים משופרים. לכל אחד משני התסריטים היגיון משלו.
בליצקריג פוליטי שכולל הקדמת בחירות יסייע לנתניהו לזכות בקולות הימין ולמנוע מהיריבים הימניים הפוטנציאליים (נפתלי בנט, יוסי כהן ואולי נוספים שמתכננים מהלכים פוליטיים) להתארגן ולהקים מפלגת ימין מתחרה.

המשך כהונתה של הקואליציה הנוכחית יסייע לראש הממשלה להוביל מהלך מדיני בדיוק כפי שהוא מתאר בקמפיין החדש. נתניהו יודע בדיוק מה הוא לא רוצה בעזה: רשות פלסטינית. מה הוא רוצה שיהיה – לעת עתה לשאלה הזאת, ככל הנראה, אין לו תשובה ברורה.

[email protected]