המשמעות של סיבוב השיחות האחרונות בין ישראל, קטאר וארצות הברית היא שצה"ל מנהל את מדיניות החוץ והביטחון של ישראל, בייחוד בתהליכים שלקראת היום שאחרי. שאלת החטופים היא חלק מבניית היסודות של היום שאחרי, כאשר נתניהו מחוץ לתהליכי קבלת ההחלטות. הוא יכול להצהיר כל מה שעולה על דעתו או על דעת סמוטריץ’ ובן גביר. למשל, לפני כחודש התחייב נתניהו: “בעזה לא תשלוט רשות שמשלמת לרוצחים ושהעומד בראשה לא גינה את הטבח גם בחלוף חודש".
דיווח בארה"ב: נועה ארגמני לא נחטפה על ידי החמאס, וזו ההוכחה
״למה רק עכשיו הגעתם?״: המחבלים בג׳באליה נכנעים לחיילי צה"ל
מאחר שנתניהו אסר על הקבינט לדון ביום שאחרי, מי שמנהל את התהליך הוא צה"ל, שממשיך לשמור על קשר עם כוחות הביטחון הפלסטינים. המטרה, פרט להתעלמות מנתניהו, היא להגיע ליום שאחרי על בסיס מציאותי עם כוחות הביטחון של הרשות. שר הביטחון גלנט אמר אחרי הפגישה עם שר ההגנה לויד אוסטין כי “נשלוט ביטחונית בעזה". איך? “כוחות לא עוינים" ו"גורמים מקומיים שלא מזוהים עם חמאס". מיהם?
בינתיים, בהיעדר ראש ממשלה שיעשה את המוטל עליו ויכריע מתי ואיך לנרמל את המשק, צה"ל נטל על עצמו גם את ניהול חיי היומיום בעוטף.
אין מצב שאלוף פיקוד הדרום מחליט על דעת עצמו לאפשר לתושבי העוטף לשוב לבתיהם ולהחזיר את אשקלון להתנהלות נורמלית. אפילו הרמטכ"ל, גנץ ואיזנקוט, שמנהלים את קבינט המלחמה, לא ייקחו על עצמם לאשר חזרת אזרחים לבתיהם כשחמאס יורה. אומנם הירי מהרצועה לישראל פחת פלאים, אבל בנוהל שגור במלחמה, כל צד שומר מנת ברזל בהיכון, ומי ייקח על עצמו אחריות להרג יהודים באורח ישיר כל כך?
הדרך היחידה להבין מה שנראה כהימור פרוע היא שזה שלב סמוי בשיחות בין ארצות הברית, קטאר, חמאס וישראל. האישור לחזור הביתה הוא מעין טסט שבודק, תוך כדי משא ומתן, את אמינות ההסכמה החמאסית לשקט בעוטף, כולל אשקלון, לקראת פעימה נוספת של הפסקת אש.
טסט אמינות שני הוא הדרישה לראות תמונות של חטופים בחיים. והנה שלושה חטופים צפו בתמונה שמגיעה מעיר המנהרות. מכאן ואילך המשא ומתן עשוי להתקדם משמעותית, אלא אם כן יגיח גורם נעלם ויגרד איזה סעיף שמסכן אותו וימנע את המשך הליך שחרור החטופים.
במהלך המשא ומתן “ירוויח" צה"ל ימי לחימה. כאשר יסתיים המשא ומתן, אם חמאס יעמוד במילתו, ייתכן שתיפסק הלחימה. לא הפסקת אש גמורה, אבל אני מניח שגם הפסקה זמנית תועיל גם לחמאס וגם לצה"ל. וכך נחזור שוב לצבת הנוראית בין ימי לחימה, נפילת חיילים וקידום הכוחות בדרך לראשי הנחש או להמשך שחרור חטופים. ועדיין לא מדברים על החיילים ששחרורם עשוי להיות חלק בהתארגנות לקראת היום שאחרי. ומה אתם יודעים? מכל משרדי הממשלה העוסקים בביטחון דווקא במשרד החוץ הקימו צוות כדי לעסוק ביום שאחרי. נו באמת.
בינתיים הציפייה היא לסבב שחרורים נוסף. סביר להניח שזה יקרה סביב חג המולד. במיומנות פוליטית אימץ ביידן את החטופים אל לבו ואל לב חלק מהציבור האמריקאי. תמונות שחרור פדויי שבי מרחיבות לב במהלך חגיגות כריסמס אמורות לסייע לממשלו המקרטע בסקרים. האם מדובר בציניות גמורה? כן. האמת המרה היא שהחלטות הקבינט הן סיפור קשוח ברמה האנושית. כזה שלוקח את המחליטים לקצה הסיבולת של מי שיושב על הקרניים הפוצעות של הדילמה: חטופים או התקדמות בלחימה שאוטוטו תביא תמונת ניצחון מלחמתית. הלב עם גנץ, הרצי הלוי ואיזנקוט שמחוברים בטבור ובנשמה לכוחות הלוחמים.
התמונה השניה בכתבה פורסמה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. מערכת האתר מכבדת זכויות יוצרים ומשקיעה מאמצים באיתור בעלי זכויות יוצרים לצורך שימוש בחומרים המופיעים באתר. אם לדעתכם נפגעה זכותכם כבעלי זכויות יוצרים בחומר המופיע באתר זה, הנכם מתבקשים לפנות באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]