בדיוק אתמול לפני שנה, שישה ימים אחרי השבעת ממשלת ישראל ה־37 ובתום סחרחורת של חמש מערכות בחירות מתישות, עמד שר המשפטים החדש יריב לוין והציג בנאום מיליטנטי את הרפורמה המשפטית. הייתה זו רפורמה שרבים מיריביו הפוליטיים האמינו בעצמם שצריכה להתבצע לטובת איזון בין הרשויות.
אלו הסיבות בגללן הרומן בין גנץ וסער הולך ודועך | דניאל רוט אבנרי
לידיעת חה"כ מיש עתיד: הגיע הזמן לשנות את השיח על טיפול בנפש | דניאל רוט אבנרי
הראשונה שבהם הייתה השרה ציפי לבני, שעוד בשנת 2009 קראה לפיצול תפקיד היועמ"ש. שנים לאחר מכן הגיע יו"ר תקווה חדשה, השר גדעון סער, שביקש אף הוא להכניס תיקונים, כשלאורך השנים ראש האופוזיציה יאיר לפיד הבהיר בכמה הזדמנויות שיש לקיים שינויים במערכת המשפט. אגב, שרת משפטים אמיצה בשם איילת שקד דווקא ויתרה בשכל על נאום מיליטנטי והלכה על התהליך, בשקט.
אבל כשעשה זאת שר ממפלגת הליכוד, שמגיע מהמחנה הלא נכון, ומקורב לראש ממשלה שיריביו הפוליטיים נכשלו במאמציהם להדיחו – נצבעה הרפורמה כמהפכה מאיימת. היא המשיכה עם הקץ לדמוקרטיה, דיקטטורה שכבר ממש כאן, ואיום קיומי על אזרחי המדינה, בקורטוב מצעדי שפחות מדוכאות מטעם עצמן.
הנאום הלוחמני של לוין לא תרם, אלא מינף את ההתנגדות שהגיעה באופן אישי נגד נתניהו ושלטונו. סליחה, נגד הרפורמה כמובן. מי שאחראים למחדל 7 באוקטובר טוענים שאין זה הזמן להאשמות, אלא להכרעת האויבים, אך מי שפסקו בהחלטה היסטורית ותקדימית לבטל חוק יסוד במדינת ישראל השבוע טענו כי על בית המשפט למלא את תפקידו גם בזמן מלחמה.
אלה וגם אלה צודקים בדרכם המעיקה, בזמן מלחמה. אם תשאלו את הלוחמים בעזה אם הם מכירים את פסיקת בג"ץ שביטלה את התיקון לעילת הסבירות, ככל הנראה לא יהיה להם מושג במה מדובר, בזמן שהם נלחמים ומסכנים את חייהם למען עתידה של המדינה היקרה שלנו.
מדינה שבה בית המשפט העליון מבטל חוק יסוד ומוכיח שהוא שווה יותר מהקולות של אזרחיה בקלפי. מדינה שראשי המשק שלה משביתים את העבודה כשדברים לא מתכתבים להם עם האג'נדה. מדינה שחסימת כבישים וקריאות של מנהיגים לשעבר למרי אזרחי ומעבר על החוק זוכים בה לחיבוק תקשורתי. מדינה שבה סרבני צה"ל רצים בגאווה להשחיר את שמה ב־CNN, במקום להתבייש.
מדינה שחטפה שיעור כואב בפוקוס, במה חשוב להתעסק, ובמחיר העצום של שנאת חינם מאז אותו נאום של לוין - שהיה הסלע הראשון בהתגלגלות לתהום. מדינה שמנהיגיה הנוכחיים מבינים היום שלא ניתן להנחית רפורמות, אלא יש להעביר אותן בתהליך. מדינה שבה שלטון מחנה הימין, שהגיע לשם באופן דמוקרטי, לא יכול להניע תהליכים, שהופכים לסלעים, רק משום שהוא ימין, בעוד מוקדי הכוח נשלטים בידי השמאל.
פרסונלי מובהק
"הכל אישי, ומה שלא – פרסונלי", אומר משפט ישראלי ידוע. אחרי פסק הדין ההיסטורי של בג"ץ שפסל את החוק לביטול עילת הסבירות, ועוד לפני שיושבי האולפנים הספיקו למחוק את החיוך מהפנים – הוא התרחב עוד יותר. חוק הנבצרות לא יחול בכנסת הנוכחית, לאחר שהשופטים קבעו כי מדובר ב"תיקון פרסונלי מובהק, שמהווה שימוש לרעה של הכנסת בסמכותה המכוננת".
אכן מדובר בתיקון פרסונלי, שהגיע בתגובה, רק נזכיר, לעתירה שביקשה להוציא לנבצרות את ראש הממשלה בנימין נתניהו. ראש ממשלה, שהגיע לכיסאו משום שהעם בחר בו באופן דמוקרטי, רק נזכיר גם זאת. לכן ראוי שאם וכאשר הוא אכן יצטרך לצאת לנבצרות, יהיה העם שיקבע זאת בקלפי באופן דמוקרטי.
מטרת תיקון החוק היא להגן על נתניהו מהוצאתו לנבצרות באופן ישיר על ידי יריביו הפוליטיים. לא היה מי שניסה להסתיר את האינטרס המובהק. טרם הכרתי פוליטיקאי ללא אינטרסים, אך הכרתי רבים שהיו שמחים להוציא את תוצאות הצבעת העם לנבצרות, וכאלה שחולמים להעביר חוקי רק־לא־ביבי כדי לרשת את כיסאו. גם זה לא אישי, רק פרסונלי.
שיהיה בשמחות
ביום ראשון השבוע, ערב הסילבסטר, זרקתי על עצמי שמלת נצנצים. לא באמת. יצאתי לעיר הגדולה בג'ינס היחיד שלא הכתימו לי בצבעי גואש. אסקפיזם במדינת תל אביב תמיד עובד עם דרינק במחיר מופקע.
המקום המקסים על שדרות בן־גוריון היה דליל יחסית, ייחסתי אותו למצב. גם הבלונים המספריים 2-0-2-4 נראו לי עייפים. בדרך חזרה הביתה, כשהרוח הנעימה נושבת על פניי, מסביב לכיכר החטופים - האסקפיזם המאומץ נגמר. בהמשך צפיתי בזוג מאוהב מתנשק בלהט. התרגשתי בשבילם.
בחיים המשוגעים האלה שלנו יש לא מעט הפתעות. רובן המוחלט רעות, ולכן לתפיסתי צריך לנצל עד תום כל רגע שיש לנו בדמות הפתעה טובה או סיבה לשמחה – גם אם היא לא חג "שלנו". שתהיה שנה אזרחית טובה מלאה בנשיקות, ושנדע רק הפתעות טובות.