לא זו בלבד שמבחינת הבסטריט "ישראל הגנה על עצמה" ופעולותיה הצבאיות הן לגיטימיות נוכח "האירועים הנוראים של 7 באוקטובר", לאור ההיסטוריה של גרמניה ואחריותה לפשעים נגד האנושות שהתחוללו בשואה הוא גם הצהיר כי "ממשלת ברלין רואה עצמה מחויבת במיוחד לאמנת האו"ם נגד רצח עם".
וכך, בעודו מדגיש כי אמנה זו איננה "כלי נשק" לניגוח פוליטי אלא אמצעי שנועד למנוע קיומה של שואה נוספת, הדובר גינה בחריפות את חמאס ומתקפת הטרור הרצחנית שלו. לדבריו "גרמניה תצטרף כצד שלישי לדיונים", תסייע לישראל ותדרוש הבהרות בנוגע לשימוש הציני שעושה דרום אפריקה באמנה זו, בדגש על הטענות הקשות המיוחסות ל"פשעי מלחמה" שישראל לכאורה מחוללת בעזה.
תומכי חמאס החוצה
על רקע זה כבר עתה מסתמן כי נוכח הגברת המתיחות בגרמניה הנובעת בין היתר מהאיסור שהוטל על קיום הפגנות שנאה פרו־פלסטיניות ופרו־חמאס ברחבי המדינה, ממשלת ברלין אינה בוחלת באמצעים. זאת על רקע העלייה הניכרת שחלה מאז 7 באוקטובר בהיקף ובעוצמת פשעי השנאה וגילויי האנטישמיות, הכוללים בין היתר קריאות נאצה, השלכת בקבוקי תבערה לעבר בתי כנסת ומרכזים יהודיים ברחבי המדינה ותקיפות פיזיות קשות של יהודים וישראלים בברלין ובווינה, בלונדון ובפריז וכן בערים נוספות ברחבי אירופה.
סולידריות וציוד צבאי
מנקודת מבט גרמנית, אין ספק כי לצד גילויי אמפתיה, סולידריות והתחייבות לספק ציוד צבאי לישראל (כגון שלוש צוללות גרמניות מתקדמות בשווי של 3.4 מיליארד דולר), הכלכלה הרביעית בגודלה בעולם (תמ"ג של 4.48 טריליון ב־2023) מתמודדת עם דילמה אסטרטגית מורכבת. דילמה הנובעת מהצורך לתמרן בין שלל עמדות ואינטרסים מנוגדים של כל הצדדים המעורבים בסכסוך, במטרה למצוא את נקודת האיזון בסביבה גיאופוליטית ביטחונית וכלכלית עתירת אי־ודאות המאפיינת כיום את המזרח התיכון.
מדובר בצורך להמשיך לספק, מנגד, סיוע הומניטרי לתושבי רצועת עזה (שהגיע ב־2023 ל־203 מיליון יורו, לרבות מתן סיוע לפלסטינים דרך אונר"א (UNRWA) ותוכנית המזון העולמית של האו"ם (WEP), לעומת 121.5 מיליון יורו שהועברו לתושבי הגדה המערבית במהלך שנת 2022), למנוע הצטרפותם של איראן וחיזבאללה למלחמה וכן לנקוט מהלכים אופרטיביים שונים שיובילו לסיום הסכסוך באופן שיבטיח את ביטחון ישראל.
כל זאת על רקע מחלוקות ומתחים פנימיים ההולכים ומתחזקים בחברה הגרמנית, המונה בין היתר כ־5.5 מיליון מוסלמים שרובם המכריע תומך בסנטימנט הפלסטיני, וכן על רקע התנגדותם של כ־78% ממצביעי הימין הקיצוני בגרמניה ל"מחויבותה המיוחדת" של ארצם כלפי ישראל. לטענתם, זו מחויבות המושפעת יתר על המידה מהעבר הנאצי ומ"תרבות הבושה" שפותחה במדינה במשך עשרות שנים.
בין ברלין לירושלים
יתרה מזאת, בהתחשב בהשלכות הפוטנציאליות הכרוכות בעמדתה הפרו־ישראלית, נקיטת ממשלת ברלין בעמדה זו עלולה להחריף את הקיטוב הפוליטי־חברתי הפנימי, להגביר את המחלוקות בקרב מדינות אירופה בדגש על שותפותיה ב־EU (לדוגמה בעניין החלטות בעצרת האו"ם הנוגעות לקביעת מועד להפסקת אש) וכן לפגוע בקשריה עם רבות ממדינות העולם המוסלמי, הערבי והפזורה הפלסטינית. חמור מכך, היא עלולה לפגום ביחסי המסחר שלה עם שותפות סחר רבות ובראשן קטאר, הנחשבת כתומכת צבאית ופיננסית מרכזית בחמאס, וכן באיראן וחיזבאללה.
התבוננות מקרוב אף מראה כי קטאר מהווה עבור גרמניה חלופה למקורות האנרגיה - נפט וגז טבעי רוסיים - מספקת לה גז נוזלי (LNG) ומשקיעה במותגים הגרמניים המובילים בעולם (דוגמת פולקסווגן, פורשה סימנס ודויטשה בנק). כמו כן, במהלך 2022 היקף הייצוא הגרמני לקטאר הגיע ל־1.3 מיליארד יורו והיקף הייבוא ממנה הסתכם ב־500 מיליון יורו.
עם זאת וחרף הביקורת הרבה המושמעת כלפי הקנצלר שולץ, הלחצים הפנימיים והבינלאומיים הכבדים שבהם הוא נתון, לצד חוסר אמון עמוק וממושך הקיים מצד ממשלת גרמניה כלפי ראש הממשלה נתניהו, כבר עתה מסתמן כי תמיכתה הנחרצת של ברלין בירושלים נובעת בעיקר מהחשש העצום לישראל. היא משקפת את הדאגה הגוברת כלפיה נוכח תפיסת האיום הממשי והמשבר הביטחוני החמור שבו היא נתונה.
וכך, בעודו "קורא נכון את המפה" ומבחין בשינויים העצומים המתחוללים בימים אלה בסדר העולמי ובמאזן הכוחות הגלובלי, בין היתר, נוכח תוקפנותה של רוסיה במלחמה נגד אוקראינה ובכלל, לצד לוחמנותה של איראן הפועלת לביסוס כוחו והשפעתו האזורית של "ציר ההתנגדות", לדידו של שולץ אין עוד כל ספק: אבני היסוד של מדיניות החוץ הגרמנית התפוררו, התקשורת עם שתי המעצמות הללו נכשלה, ולפיכך, זו העת לערוך שינוי אסטרטגי, לעצור אותן ולהשמיד את חמאס.
יתרה מזאת, בהתבסס על גישה ריאליסטית ופרגמטית זו, מדובר במבחן מנהיגות, אחריות ואומץ שבו נתון הקנצלר הגרמני, המבליט את נכונותו ונחישותו הרבה להשפיע על המלחמה בדגש על גורל ישראל, בין השאר במסגרת הדיונים הצפויים להימשך בקרוב בבית הדין הבינלאומי בהאג.
התרעות פיקוד העורף