"גרמניה עומדת לצדה של ישראל במאבקה המשפטי בהאג ודוחה בכל תוקף את האשמתה בג'נוסייד". כך הצהיר סטפן הבסטריט, דובר ממשלת גרמניה, בתום סבב הדיונים הראשון שנערך בסוף השבוע שעבר בבית הדין הבינלאומי לצדק (ICT) בעניין עתירתה של דרום אפריקה נגד פעילותה של ישראל ברצועת עזה.
עדויות מה-7/10 וסיוע הומניטרי: טיעוני ישראל בדיון בהאג
הקהילה היהודית בדרום אפריקה חושפת את האמת: "האג לא מעניין אותם, אלא כסף"
לא זו בלבד שמבחינת הבסטריט "ישראל הגנה על עצמה" ופעולותיה הצבאיות הן לגיטימיות נוכח "האירועים הנוראים של 7 באוקטובר", לאור ההיסטוריה של גרמניה ואחריותה לפשעים נגד האנושות שהתחוללו בשואה הוא גם הצהיר כי "ממשלת ברלין רואה עצמה מחויבת במיוחד לאמנת האו"ם נגד רצח עם".
וכך, בעודו מדגיש כי אמנה זו איננה "כלי נשק" לניגוח פוליטי אלא אמצעי שנועד למנוע קיומה של שואה נוספת, הדובר גינה בחריפות את חמאס ומתקפת הטרור הרצחנית שלו. לדבריו "גרמניה תצטרף כצד שלישי לדיונים", תסייע לישראל ותדרוש הבהרות בנוגע לשימוש הציני שעושה דרום אפריקה באמנה זו, בדגש על הטענות הקשות המיוחסות ל"פשעי מלחמה" שישראל לכאורה מחוללת בעזה.
יתרה מכך, בנאומו של אולף שולץ בבונדסטאג הקנצלר אף הכריז כי "ביטחון ישראל וקיומה היו ויהיו סיבת הקיום (ה־(raison d’etat מאחורי חובתה התמידית של גרמניה כלפיה". עמדתה הנחרצת של ממשלת ברלין באה לידי ביטוי בין היתר בנקיטת יד קשה כלפי תופעת האנטישמיות הפוקדת כיום ביתר שאת את גרמניה, באספקת נשק מיידית לישראל (בניגוד לעמדתה בסוגיה זו כלפי אוקראינה) וכן בקידום מהלכים בינלאומיים שונים שיובילו לשחרור החטופים, למניעת הידרדרות העימות מול חמאס ולהסלמה ביטחונית ברחבי המזרח התיכון.
תומכי חמאס החוצה
על רקע זה כבר עתה מסתמן כי נוכח הגברת המתיחות בגרמניה הנובעת בין היתר מהאיסור שהוטל על קיום הפגנות שנאה פרו־פלסטיניות ופרו־חמאס ברחבי המדינה, ממשלת ברלין אינה בוחלת באמצעים. זאת על רקע העלייה הניכרת שחלה מאז 7 באוקטובר בהיקף ובעוצמת פשעי השנאה וגילויי האנטישמיות, הכוללים בין היתר קריאות נאצה, השלכת בקבוקי תבערה לעבר בתי כנסת ומרכזים יהודיים ברחבי המדינה ותקיפות פיזיות קשות של יהודים וישראלים בברלין ובווינה, בלונדון ובפריז וכן בערים נוספות ברחבי אירופה.
הללו שימשו טריגר להתבטאויותיה החריפות של ננסי פרייזר, שרת הפנים הגרמנית. לדידה, "יש לגרש את תומכי חמאס מגרמניה ובהם גם פלסטינים וכן לנטר איומים פוטנציאליים כלפי יהודים שמקורם בתומכי טרור שונים הפועלים במדינה".
יתרה מכך, נוכח הצהרתו של שולץ שלפיה "כרגע יש רק מקום אחד לגרמניה - לצד ישראל", במפגשו עם הנשיא יצחק הרצוג, ראש הממשלה בנימין נתניהו ונציגי משפחות החטופים במהלך ביקורו בארץ שנערך ב־17 באוקטובר, טען הקנצלר כי ארצו משקיעה מאמצים רבים לשחררם. זאת, בנוסף לפגישותיו הנפרדות בברלין הן עם נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן והן עם מחמוד עבאס, יו"ר הרשות הפלסטינית, וכן לצד הבעת הזדהות וסולידריות גרמנית עמוקה עם ישראל.
שרת החוץ הגרמנית אנאלה בארבוק הספיקה לבקר בארץ כבר שלוש פעמים, קיימה שיחות עם מדינות האזור ובהן ירדן, מצרים, לבנון, סעודיה ואיחוד האמירויות וכן השתתפה במועצת הביטחון של האו"ם בניו יורק בין היתר, בעניין השבת החטופים. בנוסף, ולצד פגישתה עם שרי החוץ של פורום ה־7G בטוקיו, היא נועדה עם שרי החוץ של ה־EU במטרה לתאם עמדות ומדיניות משותפת כלפי ישראל והפלסטינים (לרבות אפשרות לקיים הפוגות הומניטריות) נוכח המשבר הביטחוני ההולך ומעמיק ברחבי המזרח התיכון. לא בכדי טענה השרה כי "לא נוכל לסיים את האסון ההומניטרי המתחולל ברצועת עזה כל עוד הטרור מעזה נמשך".
סולידריות וציוד צבאי
מנקודת מבט גרמנית, אין ספק כי לצד גילויי אמפתיה, סולידריות והתחייבות לספק ציוד צבאי לישראל (כגון שלוש צוללות גרמניות מתקדמות בשווי של 3.4 מיליארד דולר), הכלכלה הרביעית בגודלה בעולם (תמ"ג של 4.48 טריליון ב־2023) מתמודדת עם דילמה אסטרטגית מורכבת. דילמה הנובעת מהצורך לתמרן בין שלל עמדות ואינטרסים מנוגדים של כל הצדדים המעורבים בסכסוך, במטרה למצוא את נקודת האיזון בסביבה גיאופוליטית ביטחונית וכלכלית עתירת אי־ודאות המאפיינת כיום את המזרח התיכון.
מדובר בצורך להמשיך לספק, מנגד, סיוע הומניטרי לתושבי רצועת עזה (שהגיע ב־2023 ל־203 מיליון יורו, לרבות מתן סיוע לפלסטינים דרך אונר"א (UNRWA) ותוכנית המזון העולמית של האו"ם (WEP), לעומת 121.5 מיליון יורו שהועברו לתושבי הגדה המערבית במהלך שנת 2022), למנוע הצטרפותם של איראן וחיזבאללה למלחמה וכן לנקוט מהלכים אופרטיביים שונים שיובילו לסיום הסכסוך באופן שיבטיח את ביטחון ישראל.
כל זאת על רקע מחלוקות ומתחים פנימיים ההולכים ומתחזקים בחברה הגרמנית, המונה בין היתר כ־5.5 מיליון מוסלמים שרובם המכריע תומך בסנטימנט הפלסטיני, וכן על רקע התנגדותם של כ־78% ממצביעי הימין הקיצוני בגרמניה ל"מחויבותה המיוחדת" של ארצם כלפי ישראל. לטענתם, זו מחויבות המושפעת יתר על המידה מהעבר הנאצי ומ"תרבות הבושה" שפותחה במדינה במשך עשרות שנים.
בין ברלין לירושלים
יתרה מזאת, בהתחשב בהשלכות הפוטנציאליות הכרוכות בעמדתה הפרו־ישראלית, נקיטת ממשלת ברלין בעמדה זו עלולה להחריף את הקיטוב הפוליטי־חברתי הפנימי, להגביר את המחלוקות בקרב מדינות אירופה בדגש על שותפותיה ב־EU (לדוגמה בעניין החלטות בעצרת האו"ם הנוגעות לקביעת מועד להפסקת אש) וכן לפגוע בקשריה עם רבות ממדינות העולם המוסלמי, הערבי והפזורה הפלסטינית. חמור מכך, היא עלולה לפגום ביחסי המסחר שלה עם שותפות סחר רבות ובראשן קטאר, הנחשבת כתומכת צבאית ופיננסית מרכזית בחמאס, וכן באיראן וחיזבאללה.
התבוננות מקרוב אף מראה כי קטאר מהווה עבור גרמניה חלופה למקורות האנרגיה - נפט וגז טבעי רוסיים - מספקת לה גז נוזלי (LNG) ומשקיעה במותגים הגרמניים המובילים בעולם (דוגמת פולקסווגן, פורשה סימנס ודויטשה בנק). כמו כן, במהלך 2022 היקף הייצוא הגרמני לקטאר הגיע ל־1.3 מיליארד יורו והיקף הייבוא ממנה הסתכם ב־500 מיליון יורו.
עם זאת וחרף הביקורת הרבה המושמעת כלפי הקנצלר שולץ, הלחצים הפנימיים והבינלאומיים הכבדים שבהם הוא נתון, לצד חוסר אמון עמוק וממושך הקיים מצד ממשלת גרמניה כלפי ראש הממשלה נתניהו, כבר עתה מסתמן כי תמיכתה הנחרצת של ברלין בירושלים נובעת בעיקר מהחשש העצום לישראל. היא משקפת את הדאגה הגוברת כלפיה נוכח תפיסת האיום הממשי והמשבר הביטחוני החמור שבו היא נתונה.
וכך, בעודו "קורא נכון את המפה" ומבחין בשינויים העצומים המתחוללים בימים אלה בסדר העולמי ובמאזן הכוחות הגלובלי, בין היתר, נוכח תוקפנותה של רוסיה במלחמה נגד אוקראינה ובכלל, לצד לוחמנותה של איראן הפועלת לביסוס כוחו והשפעתו האזורית של "ציר ההתנגדות", לדידו של שולץ אין עוד כל ספק: אבני היסוד של מדיניות החוץ הגרמנית התפוררו, התקשורת עם שתי המעצמות הללו נכשלה, ולפיכך, זו העת לערוך שינוי אסטרטגי, לעצור אותן ולהשמיד את חמאס.
יתרה מזאת, בהתבסס על גישה ריאליסטית ופרגמטית זו, מדובר במבחן מנהיגות, אחריות ואומץ שבו נתון הקנצלר הגרמני, המבליט את נכונותו ונחישותו הרבה להשפיע על המלחמה בדגש על גורל ישראל, בין השאר במסגרת הדיונים הצפויים להימשך בקרוב בבית הדין הבינלאומי בהאג.