מצד אחד, אין הרבה חדש. בשישי האחרון לא הופתענו לגלות שבית הדין הגבוה לצדק בהאג אינו פרו־ישראלי. מצד שני, כולנו יודעים שהסעדים שנקבעו לישראל הם רכים, ושכרגע, יצאנו בזול. אבל בדומה לסטירת הלחי שב־7 באוקטובר העירה אותנו מהקונספציה שחמאס מורתע, הגיע הזמן שמדינת ישראל תתפכח מהקונספציה שעוצמה צבאית היא הדבר היחיד שהמדינה צריכה לצורך ההישרדות שלה.
3 חיילים אמריקאים נהרגו מתקיפה בבסיס בירדן; ביידן: "מליציות פרו איראניות נושאות באחריות"
לפחות 12 מנהרות הברחה ממצרים לעזה פעלו ערב המלחמה | דיווח
קריאות הגוועלד וההתבוססות ברחמים עצמיים אחרי פסק הדין הן דרך טובה לפרוק תסכול, אבל זו לא תוכנית עבודה. גם לא הבכיינות. להגיד שלא משנה מה שנעשה ישנאו אותנו בכל מקרה - זו עצלנות מחשבתית ובעיקר תבוסתנות.
נכון שישראל לא מאוד אהובה, וגם אם זה לא הוגן, השאלה היא איך לעזאזל פועלים כדי לשפר את האינטרס של המדינה. גם אם ״תמיד לא יאהבו אותנו״, אפשר להפחית את רמת העוינות באמצעות מהלכים פרואקטיביים. דמיינו שכל מה שהיינו עושים אחרי הטבח הוא להתבכיין שלא משנה מה קורה - רוצים לרצוח אותנו. הרי ברור שאי־עשייה אינה אופציה.
בדיוק כפי שבחרנו להגיב בעוצמה ברמה הצבאית ולא לעצור עד שנגיע להישגים מינימליים, כך צריך להיות גם בחזיתות האחרות. זה פשוט חלק מהעבודה. לצד הזירה הצבאית מתקיימות גם הזירה התקשורתית והזירה המשפטית. למה נראה לנו הגיוני להגיב במקצועיות רק בחזית אחת ולהתבכיין בשתיים האחרות?
הזירה התקשורתית בקושי מטופלת על ידי הממשלה, וההתקדמות הקטנה שנראתה לאחרונה בסקר של הרווארד בסנטימנטים כלפי ישראל, נובעת ברובה מיוזמות הסברה אזרחיות. הבולטים מבין המסבירים הם נועה תשבי, נפתלי בנט, והחמ״ל של אלה קינן ודני בולר. היחיד שמצליח לייצר השפעה משמעותית מטעם המדינה הוא אילון לוי (שבאופן אירוני, לאחרונה פורסם שפעלו לפטרו).
גם בזירה המשפטית יש הרבה מה לעשות, זה חלק מהלחימה. ישראל צריכה לתבוע את דרום אפריקה באותו בית הדין שבו נתבעה. דרום אפריקה תומכת בחמאס, ארגון טרור שדוגל בגלוי בחיסול ישראל, ביצע פשעים נגד האנושות ואשם באינספור פשעי מלחמה. קל להוכיח את זה, ואת חמאס עצמו אי אפשר לתבוע, כי הוא לא מוכר כישות מדינית וגם לא חתום על שום אמנה.
אבל דרום אפריקה חתמה על אמנה שבה התחייבה למנוע רצח עם. בתביעתה בהאג, לעומת זאת, היא לא התייחסה לפשעי ה־7 באוקטובר ולהצהרות חמאס שיחזור על הטבח, ופשוט היוותה את הזרוע המשפטית של ארגון הטרור. היא מאפשרת לארגונים שקשורים לחמאס לעבוד עם המערכת הבנקאית שלה במסווה של ״צדקה״. יש על מה לתבוע אותה.
גם אם לא ננצח בתביעה, עצם קיומה ייתן הד תקשורתי. זה יראה שלמדינות שתומכות בטרור בחסות ״המטרה הפלסטינית״, יש מה להפסיד. יש להניח שדרום אפריקה תבעה אותנו רק כי רצתה ניצחון רטורי למען תודעה עולמית ודעת קהל. היא השיגה את מה שרצתה, וכך גם חמאס.
גם ישראל צריכה לשאוף לניצחון רטורי, זה חלק מאוד משמעותי מהלחימה. מי שרק מיילל ומתבכיין לנוכח הניצחון הרטורי של דרום אפריקה, לא נועד להיות בעמדה של השפעה ומנהיגות. בעמדות הקריטיות האלה צריך לנקוט מהלכים פרואקטיביים, לא להסתפק בהבעת תסכול. את זה כל אידיוט יכול לעשות בטיקטוק.