התשובה מורכבת, כרגיל. להתמהמהותו של יו"ר המחנה הממלכתי מספר סיבות, וכל אחת מהן בהחלט משכנעת. ראשית כל, דעת הקהל. הסקרים שמתפרסמים בתקשורת זה שבועות מספר, מראים בעקביות כי רובו המכריע של הציבור בישראל מתנגד לעזיבת המחנה הממלכתי, שתסמן את סופה של ממשלת החירום. בעיני האזרח הממוצע שאינו איש מחאה, פוליטיקאי או פרשן מלומד מהאולפן, כולל האזרח שמגדיר את עצמו כתומך גנץ ומפלגתו – מצב החירום במדינה לא הסתיים, המלחמה נמשכת, החטופים ושוביהם עדיין בעזה, ולגנץ אין עילה לטעון כי התייתר הצורך בממשלת חירום. גנץ ויועציו ראו זאת עוד לפני פרסום הסקרים שהוזמנו על ידי מערכות התקשורת. זאת בדיוק הדינמיקה שהם רואים בסקרים הפנימיים, המפורטים הרבה יותר.
מרכיב נוסף, כבד משקל וכבד השלכות, שבהחלט משחק תפקיד משמעותי בכל מהלך פוליטי ומסוגל להשפיע על עתיד הממשלה לא פחות אם לא יותר מההתנהלות של המחנה הממלכתי, הוא המו"מ לעסקת החטופים. מצעד הקווים האדומים שמלווה בימים האחרונים את המגעים השקטים, לא משקף את התמונה האמיתית, אך בהחלט מאפשר להתרשם באופן כללי מיחסי הכוחות ומהתסריטים האפשריים במקרה של ההתקדמות במו"מ.
אחרי סיומה של פסגת פריז – עוד לפני שראש המוסד, ראש השב"כ והאלוף במיל' ניצן אלון התכנסו בקריה יחד עם חברי קבינט המלחמה ושיתפו אותם בפרטי המתווה המוצע – הודלף "מתווה האימה" לחדשות 12. ההדלפה הציגה בפני הציבור תרחיש אימה שבו, במסגרת העסקה, נדרשת ישראל לרוקן את בתי הכלא מהמחבלים, כולל המרצחים הכי כבדים, כולל מבצעי הטבח ב־7 באוקטובר, להסכים ליום הפוגה תמורת כל חטוף. וכל זה רק ההתחלה.
יש שני הסברים להדלפת האימה שאותה לשכת נתניהו מיהרה להכחיש: להחריד במקסימום את הציבור כדי שכל עסקה שתגיע בהמשך תיתפס כהישג ולא כתבוסה נוראית. או להחריד כדי לייצר מראש גל ציבורי נגד כל עסקה אפשרית, מתוך הבנה כי גם אם חמאס יירד מהדרישה הגורפת לסיום המלחמה ולהסגת צה"ל ובכך יפתח פתח להמשך המו"מ, כמעט כל עסקה שתובא בפני ממשלת ישראל מסוגלת להוביל למשבר פוליטי.
היום, על פי ההערכות של רוב הגורמים במערכת הפוליטית, סיכויי הצלחתה של עסקה, כמעט כל עסקה, הם נמוכים למדי. זאת בשל ההבנה כי כמעט ואין נקודה שבה גמישות חמאס מסוגלת לפגוש את גמישותם של השרים בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר. זאת גם אם יוצאים מנקודת הנחה שנתניהו עצמו, על אף ההצהרות הנוקבות והמיליטנטיות שלו, מוכן להיות גמיש מאוד. לפי הפרמטרים של חמאס, לא קיים מתווה לעסקה שייתפס כסביר ולא מופקר בעיני בן גביר וסמוטריץ'.
סביר להניח כי נתניהו בהחלט יידע לגבש את רוב שרי הליכוד לטובת העסקה, אם יימצא מתווה שיתקדם לשלבי הגמר של דיון והצבעה בממשלה. כלומר, כל עסקה שנתניהו ודרעי יביאו לממשלה, תקבל בה את הרוב הנדרש. הסוגיה אינה הרוב בעד העסקה, אלא ההמשך שיבוא אחרי הרוב הזה. תיאורטית, רמת ההתנגדות לעסקת חטופים שיכולים להפגין בן גביר וסמוטריץ', יכולה להיות שונה, בהתאם לחומרת המתווה. לתפיסתם, שניהם או אחד מהשניים, יכול/ים להצביע נגד העסקה (בדיוק כמו שבן גביר עשה בהצבעה על עסקת החטופים בחודש נובמבר), אך להישאר בממשלה. מדרגת ההתנגדות הגבוהה יותר היא פרישה מהממשלה, אך ללא הקדמת הבחירות. סוג של הבטחה להוות רשת ביטחון עבור הממשלה מבחוץ. תיאורטית זאת בהחלט אופציה אפשרית. בפועל, הסיכוי שנתניהו ילך עליה שואף לאפס.
נתניהו הוא, כידוע, בוגר הסכמי וואי. הוא לא זקוק לוויקיפדיה כדי להיזכר בהשלכות הפוליטיות של חתימתו על ההסכמים – מה שהוביל להפלת ממשלתו הראשונה, על אף ההבטחה שקיבל לגבי אותה רשת הביטחון מבחוץ, שבפועל נקרעה ונעלמה יום למחרת. האירוע צרוב חזק בתודעתו. נתניהו של שנת 2024, בשונה מנתניהו של 1998, מכיר כלל ברזל: כששותפיך פורשים מהממשלה, שום רשת ביטחון אינה עובדת. לכן הוא פשוט לא ייתן לזה לקרות. הוא לא יסכן את הממשלה בעסקה שתוגדר על ידי השותפים כ"מופקרת" ותדחוף אותם החוצה.
לא מן הנמנע שסוגיית העסקה – אם וכאשר תתקדם לשלבי ההכרעה בצד הישראלי – תעשה בסופו של דבר את העבודה עבור הכוחות הממתינים בקוצר רוח לפירוקה המתמהמה של ממשלת החירום. מה שלא קרה עד כה משלל הסיבות המתוארות מעלה, ייתכן שיקרה אם הפער בין הקווים האדומים של נתניהו ושותפיו לבין הקווים האדומים של גנץ וחבריו יתגלה כגדול מדי. בינתיים זאת הערכה תיאורטית לחלוטין, והיא גם תישאר כזאת כל עוד המתווכים לא קיבלו תשובה ברורה מחמאס באשר להצעה שגובשה בפריז בתחילת השבוע. משם כל קווי העלילה צפויים להתקדם בהתאם. לאן? נדע בקרוב.
התרעות פיקוד העורף