ארבעה חודשים למלחמה המיותרת ביותר בתולדות ישראל. היה אפשר למנוע אותה אם רק היו מתייחסים ברצינות לסימנים הזועקים. טעויות בלי סוף, אבל לא יעזור אם נמנה את הטעויות. לפני ארבעה חודשים ישראל השתנתה. האמת הכתה בנו, אבל כבר ארבעה חודשים אנחנו לא ממצמצים ולא המומים, אלא הפכנו בבת אחת לדור של טרומפלדורים (ביטוי ששמעתי, ומיד אימצתי). בארבעת החודשים האחרונים צעירי ישראל פתאום עלו מתוך הטיקטוק שבו חשבנו שהם שקועים, אל חזית שהם לוחמים בה בגבורה ובמסירות שעוד דורות ידובר בה.
אהוד יערי טוען: לסינוואר לא אכפת מהאסירים, אלא מדבר אחר
גנץ מאשים: "איבדנו זמן יקר לפירוק החמאס - בגלל גרירת רגליים"
בארבעת החודשים האלה ישראל גם גילתה שהיא חיה בכדור ארץ שונה ממקודם. מדינות העולם התנהגו אל ישראל בצורה שלא תמיד הייתה כצפוי. מה יחס העולם לישראל אחרי ארבעה חודשי מלחמה?
ראשית הייתה ההכרזה המחבקת של הנשיא ביידן ב־10 באוקטובר, וכל העולם שמע כאשר הוא פתח: "אתם יודעים, יש רגעים בחיים, ואני מתכוון לזה פשוטו כמשמעו, שבהם הרוע הטהור והבלתי מוטל בספק מתפרץ ומשתרר על העולם הזה. עם ישראל חווה רגע כזה בסוף השבוע האחרון מידיו העקובות מדם של ארגון הטרור חמאס, קבוצה שתכליתה המוצהרת היא להרוג יהודים".
ואחרי תיאורים קשים של הטבח, הוא המשיך במה שחשוב מעבר למילות הזדהות מרגשות. הוא התחייב: "ברגע זה עלינו להיות ברורים: אנו עומדים לצד ישראל, ואנחנו נוודא שלישראל יש את מה שהיא צריכה כדי לדאוג לאזרחיה, כדי להגן על עצמה ולהגיב למתקפה הזו". מדינות מערביות נוספות, ולא רק מערביות, התייצבו אז גם הן לצד ישראל.
מה נשאר מזה אחרי ארבעה חודשים? אולי אנחנו עדיין יכולים לסמוך על הממשל האמריקאי הנוכחי, וגם אם טראמפ יעלה לשלטון אולי הוא יעמוד מאחורי דבריו. הוא תמך תמיכה מוחלטת בישראל, והתחייב שאם ייבחר השנה לנשיאות הוא יגרש מארצות הברית כל אדם שהפגין תמיכה בפלסטינים ובחמאס.
אחרי הכרזות כאלה (משרד החוץ מנה 82 מדינות שהביעו תמיכה בישראל), הכתה הרשעות, וצצו התגובות נגד ישראל. אחד השיאים המדהימים היה יחס האוניברסיטאות האמריקאיות, שמתיימרות להיות מעוזי החופש לבני אדם. העולם כולו ראה בשידור ישיר רב־צפיות איך נשיאות האוניברסיטאות האלה מסרבות למנוע קריאות לג'נוסייד של העם היהודי.
אני עוקב, כמעט יחיד בתקשורת הישראלית, אחרי פעילויות ידידי ישראל המובהקים בעולם: האוונגליסטים. השבוע פרסמתי בעיתוננו ידיעה על כך שמאות נוצרים נורווגים הפגינו למען ישראל מול הפרלמנט הנורווגי באוסלו ביום שבת האחרון. לא היו שם רק אוונגליסטים, אלא גם קתולים וחברי כנסיות אחרות (אם כי עליי לציין כי ה"כנסייה של נורווגיה", שבראשה מלך נורווגיה, לא השתתפה, ויש לה רוב של כ־60% מתושבי נורווגיה). ההפגנה אורגנה על ידי הסניף הנורווגי של "השגרירות הנוצרית הבינלאומית בירושלים". הפגנה זו היא המשך לפעולות נוספות של האוונגליסטים וארגונים נוצריים אחרים למען ישראל.
בימים אלה התקיים ביקור של 70 כמרים ומנהיגים נוצרים מ־18 מדינות ביישובי עוטף עזה ובגבול הצפון. הם הגיעו מאוסטרליה, קמרון, דנמרק, פיג'י, פינלנד, גרמניה, איסלנד, הולנד, נורווגיה, הפיליפינים, סלובקיה, דרום אפריקה, ספרד, שווייץ, טייוואן, בריטניה וארצות הברית. לדבריהם, הם יצאו מכאן נחושים מתמיד לעמוד על זכותה של ישראל להגן על אנשיה.
בין היתר הם ביקרו בניר עוז, הקיבוץ של משפחת ביבס. על פי דברי מנהיגים אוונגליסטים שהשתתפו בביקור: "החצר הקדמית של ביתם היא תמונה קורעת לב, עם צעצועי תינוקות, מושב הבטיחות של כפיר ביבס בן השנה, והאופניים הקטנות של אחיו אריאל בן ה־4".
בין שיאי הרוע כלפי ישראל היה התביעה שהוגשה על ידי דרום אפריקה נגד ישראל בבית הדין הבינלאומי בהאג. עם זאת, גם בדרום אפריקה יש לנו תומכים אוונגליסטים, שהיו גם בביקור הזה. "מאוד קשה להיות דרום־אפריקאי מול היחס לישראל במדינה שלנו", סיפרה ויויאן מיבורג מקייפטאון, "יש בדרום אפריקה הכחשה שדברים כאלה קרו, וזה חלק מהסיבה שבגללה באתי. יש עוצמה ליכולת שלי לומר עכשיו: הייתי שם. ראיתי את הבתים. דיברתי עם האנשים. אין שום סיכוי שמדובר באיזו תמונה מזויפת של מדיה חברתית".
"כולם יצאו מהסיור בהסכמה שישראל חייבת להמשיך להילחם ברוע עד שיישבר רצון האויב להילחם", אמר דייוויד פארסונס, סגן נשיא השגרירות הנוצרית הבינלאומית.
הלוואי שכולם היו כאלה. בינתיים העולם מבין ולא רוצה להבין, והישראלים לא תמיד מבינים את העולם.