שר הביטחון יואב גלנט אמר השבוע כי "המעשה הצבאי כרוך במעשה המדיני. רק קידום אלטרנטיבה מדינית יבטיח את סיום שלטונו של חמאס". יש לברך את שר הביטחון, שלאחר 120 ימי לחימה הגיע למסקנה המרעישה שמלחמה ומדיניות כרוכות זו בזו.
התסריט הדמיוני שמתנהל באולפני החדשות כל יום ביומו | חיים רמון
לא כוחות: המחנה הממלכתי ויש עתיד מאפשרות לימין לשחק מול שער ריק | חיים רמון
גלנט גם ודאי זוכר שקבינט המלחמה קבע ימים ספורים לאחר השבת השחורה ש"מיטוט שלטון חמאס והשמדת יכולתו הצבאית" הם המטרה המרכזית של המלחמה. כדי להסיר ספק, גלנט עצמו קבע כיעד עיקרי למלחמה שארגון חמאס "יחדל מלהתקיים כמסגרת צבאית ושלטונית בעזה".
בעוד המערכה להשמדת יכולתו הצבאית של חמאס מתקדמת בהדרגה, קבינט המלחמה בהנהגת בנימין נתניהו, גלנט ובני גנץ גורר רגליים ונמנע מלתת את ההוראה הנדרשת והמתבקשת למיטוט השלטון האזרחי של חמאס. אף שחיילינו מקיזים את דמם במלחמה, הקבינט עדיין לא הורה למטכ"ל להקים ממשל צבאי שיחליף לאלתר את השליטה האזרחית של חמאס ברצועת עזה.
בעולם האמיתי אין ואקום, וכל עוד לא מוקם שלטון אזרחי חדש, חמאס נותר השליט ברצועה. כבר עכשיו אפשר לראות כיצד בכל מקום שבו צה"ל דילל את כוחותיו, החל חמאס בשיקום שלטונו האזרחי (כך, למשל, המשטרה של חמאס כבר חזרה לעיר עזה ולצפון הרצועה).
חברי קבינט המלחמה היו צריכים להורות לרמטכ"ל להקים ממשל צבאי זה מכבר, עוד בטרם החל התמרון הקרקעי. ואף שהנזקים של היעדר ממשל צבאי כבר ברורים לעין, עדיין לא ניתנה הוראה כזו. במקום זאת, נתניהו, גנץ וגלנט מתעקשים להפריח אמירות הזויות וקלישאות סתומות באשר לשליטה ברצועה בעת הנוכחית.
גלנט אמר כי "השלטון העתידי בעזה חייב לצמוח מתוך הרצועה ולהתבסס על כוחות שאינם עוינים את מדינת ישראל ומהווים אלטרנטיבה אזרחית שדואגת לרווחתם של תושבי עזה". אני תומך בהצעתו של שר הביטחון בכל לב, רק שהשלטון האוטופי הזה של עזתים חובבי ציון שדואגים לרווחת התושבים נמצא אולי בעתיד, ומר גלנט כנראה שוכח שאנחנו חיים בהווה. כלומר, שר הביטחון לא מציע שום פתרון להחלפת השלטון האזרחי של חמאס בזמן הנראה לעין. והתוצאה – המשך שלטון חמאס ברצועה.
בדמיונם הפרוע
ברור לכל שכרגע אין שום "אלטרנטיבה אזרחית" של שלטון עזתי מקומי שאינו חמאסניקי, כמו שאין היתכנות לכך שכוח רב־לאומי או כוח בין־ערבי או הרשות הפלסטינית יבואו מחר לשלוט ברצועה. במציאות הנוכחית יש רק שני גורמים שיכולים לקיים שליטה אזרחית ברצועת עזה – או צה"ל או חמאס. יתרה מכך, הקמת ממשל צבאי היא הדרך היחידה לפרק דה־פקטו את השלטון האזרחי של חמאס.
אבל נתניהו, גלנט וגנץ עדיין חיים במציאות מדומה שבה יש "אלטרנטיבה אזרחית" לשלטון חמאס פה ממש מעבר לפינה. והם לא לבד. כמעט כל הדרג הפוליטי הבכיר, כל מערכת הביטחון, וכל בכירי הפרשנים והכתבים באולפנים ובעיתונים, מתנגדים לממשל צבאי ישראלי ברצועה ומקדמים את "האלטרנטיבה האזרחית" הקיימת אך ורק בדמיונם הפרוע.
כך, למשל, ראש אמ"ן לשעבר עמוס ידלין, מבכירי הפרשנים באולפנים, קובע שישראל "חייבת להתחיל בבניית אלטרנטיבה לחמאס, שתוביל לשינוי חיובי הדרגתי במציאות העזתית". הוא מסביר שאותה אלטרנטיבה שלטונית לחמאס תסתייע, בין היתר, באנשי המערך "הפקידותי־טכנוקרטי והמוניציפלי, שפעל תחת שלטון חמאס" – כלומר באנשי חמאס.
אבל ידלין עצמו פוסל את האפשרות שהוא מעלה, כשהוא מציין "שפתרונות אלה אינם ישימים מיידית ובכל רחבי עזה, כי אף אחד לא ייכנס לאזורים שבהם לא נוטרל ופורק כוחו הצבאי של חמאס". ויחד עם זאת, הוא מתנגד לממשל צבאי. איך כל זה מתחבר יחד? לידלין הפתרונים.
הבעיה היא לא ידלין, אלא העובדה שהעמדה המבולבלת וחסרת ההיגיון הזו אומצה במלואה על ידי קבינט המלחמה. השר גנץ אמר לאחרונה כי יש "לאפשר צימוח של יכולות ניהול אזרחי ברצועה". השבוע גנץ הגדיל והציע להקפיא את הסיוע ההומניטרי לרצועה עד מציאת מנגנון חלופי לחלוקתו. כנראה שרק השבוע נודע לו שרוב הסיוע מגיע לחמאס, ומחזק את כוחותיו ואת השליטה האזרחית שלו באוכלוסייה.
במאמר מוסגר אפשר לתמוה אם גנץ מציע לישראל להיכנס לעימות ישיר עם ארה"ב, שכן הוא יודע טוב מכולם שהעברת הסיוע ההומניטרי לרצועה היא כמעט תנאי לתמיכה האמריקאית בישראל.
על כל פנים, גנץ קבע שעל ישראל "לקדם מתווה שבמסגרתו יועבר המזון לעזה דרך גורמים בינלאומיים שאינם קשורים בחמאס, כמו אונר"א", והסביר כי המטרה שלנו היא "100% שליטה ביטחונית, 0% שליטה אזרחית". כל זה טוב ויפה, אבל הקמת מנגנון של "גורמים בינלאומיים" שיחלק את הסיוע ההומניטרי, תיקח חודשים ארוכים. וברור לכל שלא ניתן לקיים מנגנון כזה בלי כוח חמוש לצדו שיוכל להתמודד עם חוסר שביעות הרצון שיפגין חמאס לנוכח שלילת הסיוע ממנו.
הגדיל לעשות ראש הממשלה, שבמסיבת העיתונאים שערך ביום רביעי הוא דיבר על ניהול אזרחי של הרצועה על ידי גורמים מקומיים שהם "לא תומכי חמאס ולא תומכי טרור" (מסתבר שרצועת עזה משופעת בגורמים מקומיים שמתנגדים לחמאס ולטרור, שאף אחד, כולל ראש הממשלה, לא מצא אותם ולא שמע עליהם כלל עד לאחרונה).
בכל אופן, גם אליבא דנתניהו שום גורם, מכל סוג שהוא, לא ינהל את השליטה האזרחית ברצועה לפני הכרעה צבאית של חמאס, שיידרשו לה עוד חודשים ארוכים. מה שמדהים הוא שרק השבוע נודע לראש הממשלה שחמאס בוזז 60% מהסיוע ההומניטרי, בשעה שהתופעה קיימת זה שלושה חודשים.
ראש הממשלה גילה שהוא נתן שתי הנחיות חדשות לצה"ל: להתחיל בתהליך של החלפת הניהול האזרחי של חמאס ברצועה; ולמנוע מהארגון להשתלט על הסיוע ההומניטרי. אבל למעשה נתניהו בעצם מודה שאין שום גורם מקומי או בינלאומי שיכול לקחת על עצמו את הניהול האזרחי, וברור גם לו שהדרך היחידה למנוע מחמאס להשתלט על הסיוע ההומניטרי ועל חלוקתו לתושבים היא אך ורק אם צה"ל יעשה זאת באמצעות ממשל צבאי. למרבה הצער, נתניהו, גלנט וגנץ מציגים חזית אחידה מנותקת מהמציאות וחסרת היתכנות.
שיכרון כזבים
מטריד ומדאיג שההנהגה המדינית והצבאית של ישראל, ועמה גדודי הפרשנים באולפנים, נופלים קורבן לקלישאות שהם משמיעים לציבור, ומחזיקים בהזיה הקולקטיבית שפיה טובה תצא מן האגדות ותשלים עבורנו את מלאכת מיטוט חמאס. הססמאות החלולות יתנפצו בקרוב על סלעי המציאות ויותירו אחריהן את האמת הכואבת שאת שלטון חמאס חובה למוטט, ושאף גורם מלבד צה"ל לא יילחם את המלחמות של ישראל במקומה.
המלחמה נגד חמאס צריכה לשלב בין הממד הצבאי לממד האזרחי, ובעוד הלוחמים הורגים בחמאס מתחת לפני האדמה, אנשי הממשל הצבאי הם אלה שצריכים למחוק את קיומו של חמאס כגורם שלטוני מעל פני האדמה. אך כדי שזה יקרה, נתניהו, גלנט וגנץ חייבים להתעורר מהזיית "האלטרנטיבה האזרחית" ולהתפכח משיכרון הכזבים שהם מפריחים באוזני הציבור. חובה עליהם להביט באומץ במציאות שלפנינו, ולהקים בעת הנוכחית ממשל צבאי שיביא למיטוט השליטה האזרחית של חמאס ברצועה. אחרת, קורבנם הכבד של חיילינו שנפלו בלחימה, יהיה לשווא.