תקיפות המורדים החות'ים באזור מצר באב אל־מנדב והים האדום מעוררות דאגה רבה בעולם. מעבר לפגיעה בסחר הבינלאומי שהובילה לעלייה חדה בעלויות השילוח ובפרמיות הביטוח, לצד עיכובים רבים בשרשראות האספקה, תקיפות אלה גרמו שיבושים קשים בתעבורת המכולות העולמית, שכ־90% מהן נאלצות להקיף את אפריקה בדרכן לאירופה במקום לעבור דרך תעלת סואץ.
סין תסכים לסכן את עצמה למען איראן? הבקשה שעשויה לפגוע במעצמה
חיסול אנשי תקשורת והוצאות להורג בפומבי: מה קורה בתימן תחת השלטון החות'י?
כבר עתה מסתמן כי החרפת המשבר שנוצר באחד ממוקדי השיט, הסחר והאנרגיה החשובים בעולם, ועוד במקביל להסלמת המלחמה ברצועת עזה, מהווה איום קריטי על היציבות הביטחונית האזורית. גורמי טרור אלה הפועלים במימונה, בעידודה ובהנחייתה של איראן, מכתיבים "סדר יום" חדש ו"סדר אזורי" חדש, המחייבים את כלכלות האזור והמעצמות הגלובליות "ליישר" איתם קו.
בתוך כך, השעיית המעבר לתעלת סואץ – אחד מעורקי הסחר החשובים והעמוסים בעולם, שדרכו עוברת כ־30% מתנועת המכולות העולמית בשווי של כ־1 טריליון דולר בשנה – מעמיקה את הכאוס האזורי. היא מעצימה את רפיסות הממשל בוושינגטון, שמתקשה לבלום את האסקלציה שנוצרה, וחולשה זו מנוצלת היטב על ידי איראן. בעבור זו, מדובר בקטליזטור המדרבן אותה להמשיך לתקוף, להשפיע על ניהול המלחמה מול חמאס ואף להעלות את רף האלימות באזור ללא חשש מהתערבות המערב.
יתרה מכך. ארה"ב – חרף הקמת כוח ימי רב־לאומי (CMF) והפצצת מטרות איראניות בתימן, בעיראק, בסוריה ובלבנון – מתקשה להתמודד עם איראן ולנהל את המשבר, וכל זאת בשנת בחירות ובמקביל לבלימת המלחמה באוקראינה ולמתיחות בסוגיית משבר טייוואן. סין, מנגד, ממשיכה לתמוך מסיבית בטהרן ולקבל ממנה בתמורה גיבוי ביטחוני, לרבות תנאי מעבר והפלגה בטוחים של מכולות וכלי שיט סיניים אחרים במרחב הים האדום.
בראייה גיאופוליטית רחבה, ללא ספק מדובר באחד ממצבי הקיצון החמורים ביותר במזרח התיכון. ואכן, כיצואנית הגדולה בעולם (יותר מ־3.5 טריליון דולר ב־2022 לעומת 2 טריליון יצוא אמריקאי) וכמעצמה התלויה במידה רבה ביבוא נפט, סין מודאגת מאוד מהשיבושים החמורים בנתיבי השיט והסחר דרך הים האדום, כמו גם מהאיום החות'י הגובר על מקורות האנרגיה: צינורות ומתקני נפט וגז טבעי הפרוסים ברחבי האזור.
מעבר להשקעתה האדירה במדינות האזור, לרבות פיתוח הנמלים באיחוד האמירויות, בעומאן, בסעודיה, בג'יבוטי, במצרים, בסודן ובישראל, חלק ניכר מהסחר שלה עם מדינות אירופה וה־EU - לרבות מיליוני טונות נפט ומוצרים פטרוכימיים - עוברים לנמלים סיניים דרך תעלת סואץ.
כל אלה מהווים חלק מפרויקט ה"חגורה והדרך" (BRI) שהשיקה בייג'ינג ב־2013, הכולל הקמה ופיתוח של תשתיות קריטיות ברחבי העולם ובהן נמלים, סכרים, אוטוסטרדות, צינורות אנרגיה ומערכות תקשורת מתקדמות. כל אלה הובילו לחיבור ימי־יבשתי־דיגיטלי בין כ־150 מדינות ברחבי אסיה, אירופה, אפריקה ואמריקה הלטינית.
לא בכדי על רקע זה ובכלל טען השבוע וואנג וונבין, דובר משרד החוץ הסיני, כי ארצו "נמצאת בתקשורת הדוקה עם כל הצדדים המעורבים במשבר ועושה מאמצים להחלישו". מבחינתה של בייג'ינג "העדיפות כעת היא סיום המלחמה בעזה מהר ככל הניתן, כדי להימנע מאסקלציה ואיבוד שליטה".
חיזור גורלי
עם זאת, כבר עתה מסתמן כי בעבור סין מדובר בהזדמנות יוצאת דופן לגרוף הון גיאופוליטי ולא מעט דיווידנדים אסטרטגיים מהחרפת המשבר. התבוננות מקרוב מראה כי ערעור היציבות ברחבי המזרח התיכון מקרין על מעמדה העולמי של המעצמה הסינית, המרוחקת אלפי ק"מ מהים האדום.
לא זו בלבד שארה"ב ושחקניות מרכזייות אחרות ברחבי האזור ובראשן סעודיה, איחוד האמירויות ומצרים, מחזרות אחריה, הסלמת המשבר מסיטה את תשומת לבה של וושינגטון מאזור הודו־פסיפיק, ממשבר טייוואן וכן מהפעילות הסינית במרחב ים סין הדרומי והמזרחי והתפשטות השפעתה האזורית.
יתרה מכך, בעודה מתמרנת בין כל הצדדים ומקפידה להדק את קשריה עם איראן, בייג'ינג - שאינה מגנה את תקיפות המורדים החות'ים - גם אינה מצטרפת, מנגד, לקואליציה בהובלת ארה"ב ולמבצע Prosperity Guardian, שנועד להגן על ספינות העוברות בים האדום.
על רקע לחצים שמפעילה וושינגטון עליה, בין השאר, במסגרת פגישה שנערכה לאחרונה בין היועץ לביטחון לאומי של ארה"ב ושר החוץ הסיני, בייג'ינג אומנם נאותה לנסות להשפיע על הנהגת טהרן להפעיל לחץ על החות'ים להפסיק את מתקפותיהם. עם זאת, ואף שיש בידה מנופי לחץ רבים, פוליטיים ובעיקר כלכליים שאותם היא יכולה להפעיל על איראן, השפעתה של זו על החות'ים – מוטלת בספק.
וכך, משבר הים האדום מגביר את רמת האיום ואי־הוודאות הביטחונית, מחדד את עמדתה האמביוולנטית והזהירה של בייג'ינג ומהווה אתגר דיפלומטי ומנהיגותי אדיר עבור הנשיא שי ג'ינפינג, שעומד כאן בפני מבחן קריטי. מבחן, שתוצאותיו ישפיעו על גורל האזור כולו וכן, על מעמדה ותדמיתה כמתווכת בינלאומית ועוד באחד האזורים האסטרטגיים החשובים והמסוכסכים ביותר בזירה הבינלאומית.
ריאל פוליטיק סיני
לכן, כאן חשוב להבהיר. מנקודת מבט סינית ריאליסטית, פרגמטית ורחבה, השתתפותה בקואליציה היא טעות אסטרטגית שעלולה לאותת לאיראן ולשאר מדינות המזרח התיכון כי היא מצדדת במערב. היינו, תומכת בישראל ולא בפלסטינים וכל זאת, בין היתר על רקע החרפת המלחמה ברצועת עזה. מבחינתה, התייצבות לצד ממשל ביידן, הנתפס כאמור כמוחלש ופחות עוצמתי, עלולה לשלוח מסרים מוטעים למדינות ערב, ולפיהם בייג'ינג כביכול ממצבת עצמה כגורם המאזן את וושינגטון, מחזק אותה ומגבה את עמדתה. זהו תרחיש הסותר מכל וכל את תפיסתה הגיאופוליטית, במיוחד בימים אלה, על רקע התעצמות מלחמת הסחר והגברת היריבות־תחרות האסטרטגית ביניהן.
יתרה מכך, סין מודעת היטב לכך שערעור היציבות הביטחונית האזורית, בדגש על החרפת המתיחות בים האדום והסלמת המלחמה בין ישראל לחמאס ברצועה עזה, מחליש את ארה"ב. להתעצמות העימות באחד האזורים המורכבים והטעונים בעולם והרחבת המשבר במזרח התיכון למלחמה אזורית כוללת – בין היתר, נוכח מעורבותה הגוברת של ארה"ב העלולה להוביל להצטרפות רוסיה – יש "מחיר" יקר.
כל אלה משקפים שינוי גיאופוליטי דרסטי המתחולל בימים אלה במאזן הכוחות העולמי. זהו שינוי עמוק שמשקף את קריסת ההגמוניה האמריקאית והסדר העולמי ה"ישן". זאת, לצד יצירתו של עולם רב־קוטבי עתיר משברים, איומים והזדמנויות, כדוגמת ההזדמנות שהמשבר הנוכחי מספק לבייג'ינג, הצפויה לנצל אותו לחיזוק כוחה והשפעתה הגיאופוליטית־עולמית.
דיווידנדים בשפע
בהיותה הכלכלה השנייה בעולם (תמ"ג 17.52 טריליון דולר ב־2023) ומעצמה מרכזית בשרשראות האספקה העולמיות הסובלות מהאטה, מדשדוש כלכלי ומדפלציה של 0.5%, המשבר מהווה עבור סין הזדמנות קריטית לפצות על צמיחה של 5.3% בלבד בשנה החולפת. שכן, שינויים במפת הסחר העולמית, בנתיבי השיט והמסחר וכן במשקל הסחר העולמי, הם גורמים מהותיים שעשויים לשמש כעת טריגר לחילוצה ממשבר פיננסי וחברתי עמוק (משבר דיור ונדל"ן, לצד אבטלה של 20% בקרב צעירים בגילי 16־24).
הם עשויים לעודד את היצוא שלה (שצנח ב־4.6% ב־2023) לצד יזמות והשקעות הון זרות, וכן לשפר את הביקוש המקומי. כל זאת, בעיקר תוך ניצול היתרונות הטמונים בפרויקט ה־BRI, שמחבר אותה עם אירופה דרך רוסיה, פקיסטן ומדינות מרכז אסיה, ומאפשר לעקוף את משבר הים האדום ומגבלות התנועה שהוטלו על תעלת סואץ.
יתרה מכך, המשבר מוכיח כי חרף שלל הביקורות שהופנו כלפי בייג'ינג (כגון פגיעה בזכויות אדם, אי־שקיפות פיננסית, ניצול כלכלי ויצירת "דיפלומטיות חובות"), ה־BRI מהווה חלופה אסטרטגית קריטית שכל מדינה צריכה לאמץ, במיוחד בעידן זה של אי־ודאות, תמורות וזעזועים עמוקים, כפי שטען גם ה־Foreign Policy. שכן, כבר עתה מסתמן כי פרויקט שאפתני זה עשוי לקדם את הסחר העולמי, להאיץ מהלכים כלכליים ולפתח קשרים והסכמים מדיניים, מסחריים ופיננסיים שונים.
קידום ופיתוח יחסי המסחר של סין עם רבות ממדינות העולם, בדגש על מדינות המזרח התיכון ויצרניות הנפט במפרץ הפרסי, עשוי לזרז את התקרבותן של אלה לבייג'ינג ולהגביר את השימוש בתשתיות החלופיות שמציעה ה־BRI. כל אלה בתורם, עשויים לתרום להתאוששות הכלכלה הסינית והכלכלות האזוריות, שיעודדו בעתיד גם צמיחה גלובלית.
הכותבת היא מומחית לגיאופוליטיקה, למשברים בינלאומיים ולטרור עולמי