צריך לצנזר ולפסול את פרסום צמד המלים "היום שאחרי". זהו מונח שקרי, טועה ומטעה, מוליך שולל ומזין תקוות שווא. הביטוי הנכון, הקולע והמציאותי הוא מרגיז, מצער ומדאיג. אך אין מנוס מהאמת. מהממשלה הנוכחית, מראשה, ומהשרים שהפכו דמויות מרכזיות, מובילות ומכריעות, לישראל מצפה "חושך שאחרי". אולי כבר לא כל כך מצפה. זהו כבר "חושך לפני".
נסראללה התקפל? "הוא כבר מזמן לא מתכנן לבצע פעולה גדולה"
ישראל זיו מטיל פצצה: "המלחמה הסתיימה כבר לפני חודשיים"
אם נחוצה הייתה הוכחה לכך, היא נחתה על ישראל כמהלומה מהממת. התבהלה הפרועה שבה הגיבו ראש הממשלה בנימין נתניהו והשרים לנסיעתו של בני גנץ לוושינגטון סיפקה את ההוכחה - האופל בהתנהלות השלטון הנוכחי כבר כאן. ההשתלחות המופרעת בגנץ חשפה את הממשלה מגששת באפלה.
נתניהו צריך היה להגיע לכבש המטוס שעליו המריא גנץ לוושינגטון, ללחוץ את ידו, לאחל לו הצלחה בביקורו ולברך אותו בהישגים בשיחותיו בבירת ארצות הברית. זה כמובן לא קרה. חמור מזה. מה שקרה חשף את ראש הממשלה במלוא חולשתו המדינית, גילה את עומק ההתנכרות כלפיו מצד הבית הלבן ואת חוסר האונים שלו ליזום, לעשות משהו חיובי ומועיל בערוץ היחסים הדרוך והמתוח עם הנשיא ג'ו ביידן.
נתניהו הוא אלוף, צ'מפיון בתחום ביקורי חוץ. אף אחד מראשי הממשלה שכיהנו בישראל לא קיים ביקורים בבירות חוץ, ובמיוחד בוושינגטון, במספר, בהיקף ובקצב שקיים נתניהו כראש ממשלה. הוא יודע היטב מניסיון אישי עד כמה חשובה, מועילה וקריטית לאינטרסים של
ישראל היא שיחה עם נשיא ארצות הברית בבית הלבן.
נתניהו לא יכול היה, לא מסוגל היה, לא מוכן היה לתמוך, לברך ולעודד את גנץ בביקורו בוושינגטון. עם שר כמו איתמר בן גביר לידך 24 שעות ביממה, דבר טוב כבר לא יכול לצאת ממך. אתה מדינית (ומוסרית) אבוד. הטענה של שרי הקואליציה נגד ביקורו של גנץ בוושינגטון לפיה "יש רק
ראש ממשלה אחד" היא נכונה. הם רק אינם מודעים, או אינם רוצים להיות מודעים לכך, שראש הממשלה הוא אישיות בלתי רצויה בזירה הבינלאומית – והגיע למעמד השפל הזה הרבה מאוד בגללם, כתוצאה מנוכחות של בלתי כשירים ובלתי מתאימים עם פיות גדולים כמותם בממשלה.
אין עוררין על כך שישראל זקוקה היום ובאופן דחוף למהלך מדיני ישיר מול ארצות הברית, ליוזמה הסברתית, למאמץ מיוחד להרגיע את הרוחות בית הלבן ובגבעת הקפיטול.
ביקורו של גנץ בוושינגטון עכשיו הוא התגשמות האמרה "כל דבר בעתו". הסקרים מחמיאים לגנץ. הם לא הופכים אותו למנהיג המוכר והמוסמך של ישראל, אבל הוא דמות מרכזית באופוזיציה ומכהן בקבינט הבטחוני. בלו"ז הביקור שלו בוושינגטון נעדרת פגישה עם הנשיא ג'ו ביידן. אין זה סוד שביידן לא אוהב את נתניהו וכהונתו כראש הממשלה מציקה לנשיא. אבל הנשיא ביידן מכבד את מעמדה של ישראל כדמוקרטיה וחרד לתדמיתה כמדינה מסודרת (יותר מסמוטריץ', מרגב ומאמסלם).
הנשיא נמנע באופן מוצהר מהתערבות גלויה בהרכב השלטון בישראל. עם זאת, אין ספק שגנץ ישמע מבני שיחו בצמרת הממשל תגובות,
הערכות, עצות שלא ינעמו לו. כל זה לא מפחית מהמשמעות, מהחשיבות ומהערכים המדיניים וההסברתיים והפיחות במתיחות ביחסים שיהיו קרוב לוודאי לביקור ולשיחות שיקיים גנץ.
כל זמן שאין סימן ואות לבחירות חדשות, כל הדיבורים על "אחרי" ועל עתיד שונה לישראל הם שטויות, הבל הבלים. הימין המלא-מלא יתמלא יותר, יכביד ויבעית יותר.